מקום 13

אני מאד אוהבת את War on Drugs. מזה שנתיים הם דואגים לכך שלצד היצר והרצון להיות מאותגרת מוזיקלית (ובכלל) כל הזמן, אני מוצאת אושר ושמחה גם בדברים ה"בטוחים". בהנאות הבלתי אמצעיות. הקסם הברוס ספרינגסטיני, הדון הנלי-י, ולעיתים דילני שלהם מאד עובד עליי. רק מה? הוא תמיד עבד עליי. Baby Missiles שלהם היה שיר השנה שלי לפני שנתיים, וגם האלבום שמתוכו היה לקוח היה מצוין לטעמי. כך שמבחינתי זהו עוד אלבום של הרכב שאני מאד אוהבת אבל (וזה אבל קטן כי זה לא מה שמשנה) הוא לא אלבום פריצה שלהם או ה-אלבום שלהם. האלבום יופיע ברוב סיכומי השנה,ובמקומות הגבוהים, ובצדק. יחד עם זאת יש בו לדעתי לא מעט רגעים מתים ומעט משמימים. WOD הם מלכי בניית האוירה, זה היה גם באלבום הקודם שלהם.רק שבמהלך בנייתה הם קצת שוכחים לשמור על החיבור של המאזין. סך הכל, זהו ז'אנר שאני מעודדת ושמחה לקראתו.