סיכומי שנה

סיכום שנת 2022 שלי במוזיקה

היי!
כמה שנים ברציפות אני כבר עושה את זה? לא מעט. אני מרגישה שהסיכום שלי הולך ומסתגר בתוך עצמו. השמות חוזרים על עצמם. ואולי זו רק תחושה?
בכל אופן אל דאגה, הקיבעון עדיין פה ואני שמחה להגיש לכם את סיכומי לשנה זו. אז בואו ניגש ישר לזה:

13


Kurt Vile – (Watch my Moves)
אלבום נעים, יפה וזורם של קורט וייל. מעט לכיוון הארוך מדי, אבל בז'אנר הזה זה לאו דווקא דבר רע, כי רוב האלבום נשמע כמו שיר אחד מתמשך
12


– Sam Prekop & John Mcentire
Sons Of

הפרטנרים מימי The Sea and Cake , סם פרקופ וג'ון מקנטייר חוזרים לשתף פעולה באלבום אינטרומנטלי, קצבי ונעים
11

Flock -Flock
תשלובת של מוזיקאי ג'אז אנגליים. מעין סופרגרופ. הרכב האם היחיד שהכרתי היה The Comet is Coming.
Flock לא שומרים עצמם בגבולות הז'אנר. יש אלקטרוניקה. יש מקצבים שבטיים. גם העטיפה די יפה. אלבום יפה עם רגעים מעולים.
10


יוסי בבליקי -חלומות חלק א
האלבום הזה הוא אוסף יפה של סיפורים נוגעים ללב ,יוסי בבליקי משתף מחשבות על חלוף הזמן וחלוף הגיל,אם כי אף לא באמת מריר

9

The Wave Pictures- When the Purpule Emperor Spreads its Wings
The Wave Pictures השתרבבו לתודעה שלי כבר באלבומם הקודם, אבל איכשהו חמקו משם בעונת הסיכומים. כשהרכב ששמתי לב אליו חוזר אלי שוב אני מבינה שזה לא מקרי. יש משהו שובה לב בלהקה הזו. הם לא מנסים להיות cool. הם מאד נטולי פוזה. זה אומר שהם יכולים לעבור במחוזות הקיטש, המנונים צפויים, ושהם לא מחושבים לאורך כל הדרך .הזמר שלהם נהדר בעיני ,הגיטרה שלהם גם נפלאה. והם אחד הדברים הכי נחמדים שמסתובבים בשטח כנראה. אלבום הקונספט הזה שמחולק ל4 עונות השנה הוא חד משמעית ארוך מדי. הייתי מורידה עונה וחצי :) מחכה לשמוע עוד הרבה מהם.
8


Oren Ambarchi ,Johan Berthling , Andreas Werliin – Ghosted
אלבום שהוקלט חי באולפן בשטוקהולם ב 2018 ויצא השנה. 3 מוזיקאים מוכשרים (אחד מתוכם אהוב עלי במיוחד) משתפים פעולה ביצירה רפיטטיבית כמצופה . הגיטרה של עמברצ'י מעולם לא נשמעה ככ כמו אורגן.. לפרקים חשבתי על Talk Talk. בכמה סיכומים ראיתי את Shebang של Ambrachi אבל דווקא זה הפרויקט שלו שליווה אותי רוב השנה.

7


Calexico -El Mirador
חגיגה צבעונית וכיפיית של הרכב שאני מאד מחבבת. האלבום הוקלט במהלך מגפת הקורונה באולפן בלב אזור מדברי. התוצאה היא הכי רחוקה מנוף צחיח וחדגוני ומחוויית בדידות. אלבום פתוח, תקשורתי, וזאת מבלי לאבד אינצ' מהאינטגרטי של קלקסיקו.
6


Sun Ra Arkestra meets Salah Ragab and the Cairo Jazz (Reissue)
הוצאה מחודשת לאלבום משנת 1983.שיתוף פעולה בין Sun ra והארקסטרה עם המתופף המצרי סלאח רג'אב. בשנתיים האחרונות יצאו מספר אלבומים המתעדים את המסע של סאן רא במצרים וזו האחרונה שבהן. התענגתי לאורך כל השנה מהאלבום הזה כשהפייבוריט שלי הוא הקטע "רמאדן". את הקטע החותם את האלבום a Farwell theme ניגנו בהלוויה של נאצר מסתבר.

5-


Loop – Sonacy
Loop היא אצולה. הם לא פועלים במרחב של רוב האלבומים ברשימה הזו. הם באמת יותר טובים מהרוב.
משום מה הייתי משוכנעת שמה שהוציא ההרכב לפני כמה שנים היה אלבום אבל לא, זה היה רק EP (מצוין) כך שלמעשה מדובר באלבומם הראשון מזה שלושים ומשהו שנה. אני גם ממש יכולה לדמיין אותם בהופעה. תשאלו אותי מהן ההופעות הטובות ביותר שאני יכולה לדמיין לעצמי,שהכי קולעות לטעמי הספציפי ואגיד ו – Loop, wire. והצמדת שמם של שני ההרכבים אינה מקרית.

4


Kendrick Lamar – Mr Morale and the big steppers
זו הפעם השניה שקנדריק מופיע בסיכום שלי. הפעם הקודמת היתה עם To Pimp a Butterfly . האלבום הקודם שלו (Damn) ממש עבר לידי ומה ששמעתי ממנו שיעמם אותי. מהאלבום הזה היה קשה להתעלם כי הסביבה שלי געשה לגביו כשיצא. הוא אלבום מעניין, מאד מגוון ואני כן חושבת שהוא סוג של אירוע. פה יש את שבריר הרגע הזה שמרגש אותי ("shut the fuck up when you hear love talking"), ופה יש עוד שבריר של שירה יפה (I breathe different). וכשאת שמה לב שיש הרבה תחנות כאלה של שברירי שניה מרגשים באלבום את מבינה שאת אוהבת אותו.

3


Spiritualized -Everything was beautiful
זהו אלבומם התשיעי של ספיריטואליזד. בשקט בשקט הוא התחבב עלי וטיפס למעלה הרשימה. למה? הוא פשוט טוב .אחרי אלבום קודם בו ג'ייסון פירס הכריז שאולי יהיה האחרון של ההרכב, מגיע די מהר אלבום נוסף שאלי באופן אישי הרבה יותר מדבר מקודמו. ביקורות שקראתי משוות את האלבום הזה לLadies and genetelman we are floating in space. אני מאמינה שEverything was beuatiful ישאיר חותם קטן יותר בדיסקוגרפיה של ההרכב מLadies and Gents אבל הוא לא פחות טוב. והסיום שלו אפי ומושלם.

2


Wilco – Cruel Country
איזה אלבום יפה. לא מובן מאליו שאלבום כפול של בלדות יתברג ככה במקום גבוה במצעד. למעשה, יש שנים שאני מפספסת אלבומים מהסוג הזה כי באותה השנה דווקא לא היה לי קשב ל"חדש של"… . המבקרים מכנים אותו חזרה לקאנטרי. חזרה לאמריקנה של Uncle Tupelo. לא יודעת אם אני מתייחסת אליו כאלבום קאנטרי. אבל הוא יפה, השירים בנויים יפה וקליטים למדי. ההרכב הופיע חי באולפו והקליט את האלבום הזה- זו יצירה יפה של להקה יפה.

1

ולמקום הראשון שלי – צמד אלבומים!


Mary Halvorson
AMARYLLIS & BELLADONNA

תענוג לעקוב אחרי מרי הלבורסון. היא מוזיקאית פורה, יצירתית ועם הטעם הכי טוב במשקפי ראייה. היא היתה נפלאה בcode girl מלפני כמה שנים , היא היתה נפלאה בהופעתה כאן בלבונטין 7 והשנה עושה רושם שזו השנה שלה- היא הוציאה שני אלבומים שלטעמי הצליחו להתעלות ברמתם, שלמותם ובשלותם מעל כל יצירה אחרת ששמעתי.
שני אלבומים שונים מאד זה מזה, האחד קליל יותר וג'אזי והשני המציג רביעיית כלי מיתר קלאסי וקצת פחות נגיש. אני טיפה נוטה להעדיף את זה האחרון (BellaDona) – אני אוהבת את השלמות שלו -איך שהוא מתחיל ונגמר והקשר בין שני קצוות האלבום וכמה הוא מרגיש שלם. אבל שניהם נהדרים בעיני

שנה טובה לכל, מקווה שתהנו מהצלילים
גלי


מצרפת גם מיקסטייפ של שירים מצוינים מאלבומים שלא נכנסו לרשימה

Leave a comment

סיכום שנת 2021 שלי במוזיקה

היי!
20 אלבומים שאהבתי השנה + הפלייליסט שלהם. וגם בונוס – שירים מצוינים שאהבתי השנה אבל האלבומים שלהם לא נכנסו לרשימה הסופית


20. Gnod – La Mort Du Sense
"מות ההגיון" הוא כניסה ממש של הרגע האחרון לסיכום. הוא יצא ממש לא מזמן בנובמבר ואני מרגישה שעדיין לא הרוויח את מקומו עמוק בתוך המצעד שלי. אבל רציתי להזכיר אותו כי Gnod הם חברים משכבר הימים – מאד התלהבתי מהם בתחילת דרכם, כשגיליתי אותם, בזכות ג'וליאן קופ אם אני לא טועה. שניים שלושה אלבומים אחרי וקצת הספיק לי מהם והפסקתי לעקוב. אבל משהו באלבום החדש תפס את אוזני כי הוא מאד אינטנסיבי והיה לי פשוט כיף להאזין לו. אני מניחה שהוא קצת ייעלם לי בדיסקוגרפיה שלהם לכדי בליל של דיסטורשנים כוחניים אבל איזו דרך להעלם ואיזה בליל!!


19. James Brandon Lewis – Jessup Wagon
זו לי היכרות ראשונה עם הסקסופוניסט והמלחין הצעיר ג'יימס ברנדון לואיס, וכנראה אמשיך לעקוב אחריו. השנה הוא הוציא אלבום יפה שמהווה מתחרה ראוי לכל אלבומי הג'אז שברשימה שלי. האלבום נכתב עבור ובהשראת George Washington Carver. אלבום יפה כשהקטע החותם אותו' Chemurgy , הוא היפה ביותר בעיני ( וגם מזכיר במידה רבה את Fire! בשיאם ).


18. Fatima Al Qadiri – Medival Femme
אלבום מיוחד שתפס את תשומת ליבי השנה. אל קדירי, מוזיקאית כווייתית אלקטרונית, יצרה אלבום בהשראת מנגינות של משוררות ערביות מימי הביניים. מלא אוירה ואחר.


17. William Doyle -Great Spans of Muddy Times
הגעתי לאלבום הזה רק בזכות העטיפה, שהיא בהחלט מועמדת סופית להיות אחת העטיפות היפות של השנה. ונשארתי.אני חושבת שנשארתי בהתחלה בזכות השירה הקצת מרק אלמונדית לפרקים. אלבום מלא אווירה, אולי יותר מדי אווירה. יש פה יותר פילרים אווירתיים מאשר שירים של ממש, אבל אלו שיש הם שירים יפים וקולעים.

16. Scientists – Negativity
נתחיל ונאמר, איזה שם מופלא לאלבום לא? כמה פשוט ככה צודק. צריך להעיף את כל האור והאהבה הזו לכל הרוחות לא? לשתוק 34 שנים ואז להוציא אלבום עם שם כזה? גאונות! יש לנו שני קאמבקים פוסט פאנקים מהאזור הזה של העולם השנה בסיכום (אוסטרליה פה וניו זלינד בהמשך הרשימה) שניהם נותנים כבוד לרוק הבועט והנונשלנטי. אלבום כייפי ביותר.



15. William Parker – Mayan Space Station
אודה ולא אבוש – השנה יצאה אנתולוגיה של פרקר שנראית שלי כמו משהו שהיא צריך לעמוד בראש הרשימה שלי אם הייתי בנאדם מתמיד יותר. אבל האורך שלה היה בלתי סביר ולא הצלחתי לשמוע אותה כיצירה אחת, ולכן היא לא מוזכרת פה. במקומה מופיעה היצירה היפה שנותנת לי סיפוקים מהירים. האלבום הזה מצליח לשלב בין שני ז'אנרים שאני מאד אוהבת – ג'אז פרוג-הבי-רוק. למעשה, האבחנה הראשונית שלי עליו היתה שזה לא אלבום ג'אז. האזנות חוזרות אישרו שדווקא כן. הגיטרה של אווה מנדוזה מאד דומיננטית פה. מדובר בשישה קטעי אימפרוב שהופקו יפה לכדי חבילה אחת מהוקצעת. אלבום רצחני במובן הכי טוב של המילה

14. Black Country New Road- For the First Time
אלבום שליווה אותי כמעט מתחילת השנה.זה אלבום בכורה לשביעיית הצעירים האנגלים. האלבום מאד אקלקטי, נפתח עם קטע קצבי אינסטרומנטלי מלווה בכלייזמרים, ממשיך עם בלדה נוגה,ממשיך בדיסטורשנים וכשהסולן חוזר על המשפט " it's Black Country out there" זה ניהיה עוכר שלווה. הכל יש פה. מאד שונה מאחרים ומאד יפה.

13. Fire! – Defeat
בכל פעם שFire! מוציאים אלבום הוא אצלי ברשימה. אני לגמרי מסוגלת להיות ביקורתית ואובייקטיבית, אבל הם פשוט טובים יותר מהרוב. אודה שהאלבום הזה קצת פחות קרוב לליבי.
אני מרגישה שהוא יותר מאולף מקודמיו, מסודר, השכבות המוזיקליות נבנות, נדבכים מתווספים ומוסרים כמעט באופן מופתי.
חסר קצת כאוס ופראות שהיתה באלבומים הקודמים. חסרים ווקאלז אינטנסיבים. ועדיין, מדובר בהאזנת חובה לאוהביהם.

.
12. Shirley Collins – Crowlink
למרות שזה רק EP , הנוכחות של שירלי קולינס בסיכום שלי היא תשלום חוב על הקאמבק שלה בשניים וחצי האלבומים האחרונים. היא מלווה אותי בשנים האלו מאז Lodestar ב2016 וזה איזכור לפועלה היפה. לצד שירים פולקיים וציטוטי שירים יש פה יצירה יפהפיה אינסטרומנטלית שנקראת At Break of Day ומצליחה לגרום למאזין (לפחות למאזינה הזאת) לשחזר את תחושותיה כשהיא מתעוררת מציוץ הציפורים.


11. Madlib – Sound Ancestors
זה הזמן לחשוף שבסיכום השנתי האוטומטי ששלחו לי ספוטיפיי , מדליב היה המוזיקאי המוביל שלי השנה. אני לא בטוחה שאני יודעת למה
מדובר בשיתוף פעולה בין Madlibל- Four Tet המצוין בפני עצמו. פריקים של סימפולים וסאונד בוודאי ימצאו בו פינוקי סאונד ורפרנסים, לא מאד בשונה מהאזנה לאלבום של DJ Shadow למשל, אבל בעיני מדובר ביצירה זורמת ויפה גם בלי הרפרנסים. זה אלבום שליווה אותי כמעט מתחילת השנה, הקרדיט להתכנית של ג'יילס פיטרסון בBBC6


10. Cassandra Jenkins – An Overview of Phenomenal Nature
האלבום של קסנדרה ג'נקינס עדין מאד.הקול שלה נעים. השירים בנויים היטב והטקסטים אינטיליגנטים וכוללים משפטים כמו : " המים, הם מרפאים הכל", בשיר אחר היא מתהלכת ברחובות ו"השירה לא מבוזבזת עליה" . אלו משפטים יפים ועם ההגשה העדינה והבוטחת של ג'נקינס אני נשבית. אני חושבת ששם האלבום מאד הולם אותו.


9. Natural Information Society – Descension ( Out of our Constrictions)
זו כבר מסורת שלי לכלול אלבום של ההרכב הזה ברשימת אלבומי השנה..בהופעה שלישית אצלי והפעם לא מדובר באלבום אולפן אלא בהקלטה של הופעה חיה ב Cafe Oto הלונדוני מ- 2019. מדובר באלבום לא קצר ( 75 דקות) שדורש סוג של מחויבות אבל הוא לא כבד בשום צורה. למעשה המקצבים פה במהירות כפולה ממה שהתרגלנו אצל ההרכב. חגיגה של קלרינט והרמוניום. אתם כבר מכירים אותי ויודעים שאני אוהבת יצירות שלמות שנשמעות פחות או יותר כמו קטע אחד. האלבום הכי דרוני שתמצאו ברשימה שלי השנה.


8. Sons of Kemet – Black to the Future
אומר לכם את האמת, לא הייתי מחסידי שבאקה האצ'ינס על הרכביו השונים קודם לאלבום הזה. אמנם האלבום הקודם של Sons of Kemet היה יציאה חביבה ביותר (במיוחד שמות השירים באלבום), אבל הרגיש לי קצת ""ליד" כל העסק. קצת פרווה. כך גם כל שאר המיזמים שלו. אבל את האלבום הספציפי הזה אני מאד אוהבת. זה אלבום מפנק, הביטים שמנים ויפים. עד כמה שפחות התחברתי לכל אלבומי ההעצמה השחורה של השנתיים האחרונות ( אנג'ל בת דוד, Sault , דיימון לוקס, Moor Mother וכו, אם מונים רק אחדים מתוכם) גם הטקסטים פה, שבמידה רבה עוסקים בדיכוי התרבות השחורה באלבום הרגישו לי פשוטים ויפים. קראתי בביקורות שהאלבום הזה פחות נסיוני ויותר רקיד אבל אם לומר את האמת הקודם לא הרגיש לי נסיוני במיוחד ואני מאד אוהבת את המקצבים של האלבום הזה. וכן מסתתרים פה ממתקי אוזן, במיוחד בקטע החביב עלי 'Let the Circle Be Unbroken. לשמוע באוזניות.


7. Nice Breeze – Magician's Rabbit
מדי שנה תמצאו אצלי לפחות אלבום אחד אליו הגעתי בזכות בריאן טרנר והשנה זהו האלבום.
Nice Breeze הם הרכב מוושינגטון דיסי ומסתבר שזהו כבר אלבומם השלישי.
מדובר באלבום מאד לא תפור ומאד לא מובנה. ולמרות שאני מאד אוהבת אלבומים מובנים שהם יצירות שלמות יש בליבי ובעיקר בראשי מספיק מקום גם לכאלה שהם ההיפך הגמור. האלבום הזה הוא ראש אחר לגמרי, ראש יצירתי, הומוריסטי. ראש מגניב לגמרי .
השיר הראשון קצת סוניק יות'י הן בנגינה אבל גם השירה מזכירה קצת את ת'רסטון מור, בAbstract Industrial אני שומעת קצת את מרקיורי רב המוקדמים של Yerself is steem. מקצבים בו- דידלים שזורים באלבום כחוט השני כולל קטע שנקרא מפורשותBo Diedly. המאזין חייב לשאול את עצמו באיזשהו שלב -מה הם רוצים בעצם? זה אלבום די תובעני ולא קצר ומגיע לפעמים למחוזות כבדים באותה מידה שבה הוא קליל לפרקים.


6. Turnstile – Glow On
לא מיד התחברתי לאלבום הזה. הכיף ניכר כבר בהאזנה ראשונה, בזה אין ספק, אבל כשהאזנתי לו בהתחלה, כל מה ששמעתי היה Janes Addiction (בעיקר השירה הפרי פארלית) מלווה במחשבות על זה שזו להקה שבמובן מסוים מזכירה לי את Idles. כיף כיף אבל Not Very Bright in the Head.עם הזמן הכיף התגבר על הראש ועכשיו אני כבר מחכה להאזין לו עוד.

5. Alice Coltrane – Kirtan : Turiya Sings
הקול המעט צרוד ומלא בהתכוונות של אליס קולטריין תרפויטי מאד עבורי. נראה שבשנים האחרונות קולטריין מקבלת יותר ויותר את ההכרה שמגיעה לה, ואלבום האוסף שהוציא הלייבל Luaka Bop לפני כמה שנים ( והופיע אצלי בסיכום דאז) בהחלט תרם לזה. כמעט כל תכנית של ג'אז ספיריטואלי מבית NTS נניח תכיל לפחות קטע אחד שלה. אבל בניגוד לאותו אלבום שכלל לא מעט שיאים כאן מדובר ביצירה מינימליסטית. קולטריין לבדה שרה/מתפללת בסנסקריט ואורגן. מדובר בהקלטות שמצא בנה ראווי מ1981 בזמן שהקליטה את אלבומה Turiya Sings. מסע מוזיקלי שיקח אתכם למשך שעה למקום אחר לגמרי.


4. The Chills – Scatterbrain
לא נעים לי להודות אבל זו לי ההיכרות הראשונה עם ההרכב מניו זילנד. זהו אלבום שביעי עבור להקה שפעילה כ40 שנה. אין לי שום מקור להשוואה אבל עכשיו מששמעתי את האלבום הזה ברור לי שאוהב תמיד את הצליל שלהם. כבר בהאזנה ראשונה היה לי ברור מהר מאד שמדובר בסוג הקאמבקים של אצולות מוזיקה מהסוג של הMekons, wire או של הstranglers מהשנים האחרונות. זה הקאליבר שאני מדברת עליו. אלו קאמבקים שאני מאד אוהבת כי והם יהלומים זוהרים בפסקול המעט תפל של העת הנוכחית. השירה והמלודיות מושלמות, להיטי "פופ" קולעים וקליטים ואתה פשוט רוצה וקל לך לאהוב אותם.


3. Low – Hey What
Low הם ללא ספק מההרכבים המצוינים ביותר שפועלים בשטח. אולי תזכרו שאלבומם הקודם , Double Negative היה אלבום השנה שלי ב2018. הייתי קצת חשדנית בשני הסיבובים הראשונים על האלבום הזה, שבמידה רבה הוא ממשיך דרכו של Double Negative כי הרגשתי שזה עוד מאותו דבר, שזה כשלעצמו לא דבר רע כשאותו הדבר הוא מוזיקה משובחת כזו, אבל לא הצלחתי להחיות את ההתרגשות מגילוי הסאונד החדש באלבום הקודם. לשמחתי התחושה חלפה ואני עכשיו פשוט נהנית מהיופי. ההתחברות למוזיקה היא דבר מאד חמקמק – בהתחלה הייתי ביקורתית כלפי אלו שלא אהבו את הקודם והתאהבו בחדש, אבל ככה זה. הנה גם אני משנה את דעתי כל הזמן ומה שהרגיש נכון אתמול מרגיש אחרת היום. התוצאה הסופית היא ש – Low גבוה מאד בסיכום שלי ואני הרבה יותר מרוצה מהתוצאה הזו.


2. Isaiah Collier & The Chosen Few – Cosmic Transitions
איזה אלבום אפי! הכל לגבי האלבום הזה מתלכד לכדי שלמות: השם, העטיפה, המוזיקה. אני יכולה לדמיין את עצמי צופה בהופעה על פי האלבום בערב גשום במיוחד בלבונטין 7. האלבום הוקלט ביום הולדתו של קולטריין ב2020 באולפן ובאמצעות הציוד שבו הוקלט a Love Superme. אני חושבת שהאלבום הזה צריך להיכנס לקבוצה של קלאסיקות הג'אז הגדולות ביותר. תודה למשה על הגילוי.

ובמקום הראשון:

==========================================

1. Lingua Ignota – Sinner Get Ready
החביאו את ילדכם, החביאו את אישיכם, גלי איבדה את זה ( על משקל " עופי עופי דוחיפת, אבא שלי פסיכופט). באמת שלא רציתי לאהוב את האלבום הזה, אבל זה האלבום הכי טוב שיצא השנה. כשיהיה לי כח אאזין שוב לאלבומה הקודם של Lingua Ignota כדי לראות שלא פספסתי שם משהו. אלבומה מהשנה הוא באמת יצירה נפלאה, החל מהעטיפה היפהפיה שכמעט דורשת ויניל ( אבל לא! אהיה חזקה) , ממשיך בשירה האופראית של קריסטין הייטר, ממשיך בכלי המיתר האפלאצ'יים המסורתיים ( חייבים להזכיר את כלי המיתר האפלאצ'ים המסורתיים, זה בכל ביקורת. מה זה בכלל כלי מיתר אפלאצ'ים? אבל זה יפה). הייתי מוותרת על הקטע השני בו הייטר צועקת עליי בפאנטיות דתית, זה בדיוק מה שהרחיק אותי באלבום הראשון, היא גם קצת מרחיקה אותי כשהיא שרה על כך שהיא רוחצת בדמו של ישוע וכל היחס שלה לדת. מבחינתי היא יכלה להחליף את המשפט "אני רוחצת בדמו של ישוע" במשפט "הרקון חצה את הכביש ונדרס". זו מידת ההזדהות שלי עם התכנים. אבל אני חווה את האלבום דרך הליריקה שלו מבנה השירים, השירה, סידור הכלים. וזהו. זה באמת האלבום הכי שלם, בשנה (שנים אפילו) של הרבה מוזיקה מדוללת ורגשות מדוללים.

שנה טובה לכולם!
גלי

Best Albums:

    Honorable Mentions/Best Songs:

2 Comments

סיכום שנת 2020 שלי במוזיקה

היי. שנה טובה!
בטח נמאס לכם מסיכומים. לא נורא, רואים כבר את הסוף. ושלי קצר ולעניין, כולם תמיד אומרים זאת :)
אז הנה זה:

16
The Microphones – The Microphones in 2020

Microphones In 2020_The Microphones
פיל אלברום כתב שיר. כן, לא התבלבלתי, זה שיר, לא אלבום. השיר הזה נמשך כ40 דקות, לחלוקה למקטעים אין משמעות רבה כשקטע אחד ממש נקטע וממשיך בקטע הבא. בשיר הוא מנהל מעין יומן אישי, בתקופה מסוימת בחייו: לדוגמא, הוא שמע על המוות של קורט קוביין, הוא הלך לראות את סטראולאב בהופעה, הוא הרגיש באינטנסיביות כמו שמרגישים רק כשצעירים. ציטוט אחד מתוכו :
Bands that break up and then reunite for money can do whatever they want but it makes me glad that I am only this one contrary grump (one hand clapping) impossible to reunite. Live, the present moment burns.
קצת נאיבי אולי, בכלל, סגנון היומן האישי הזה גורם לי לחשוב קצת על מארק קוזלק, כמובן שאלברום שונה ממנו בהמון מובנים – אבל יש פה גם דמיון מסוים.
אלברום כבר הופיע בסיכום שלי בעבר, למעשה במקום הראשון, כ Mount Eerie, עוד אלבום מדכדך ביופיו ויפה בדכדוכו. השיר הזה יימשך לנצח אומר אלברום באחד המשפטים באלבום.

——————————————————————————

15
lanegan
Mark Lanegan – Straight Songs of Sorrow
שמתי לב שעם הגיל משהו עובר עלי מבחינה מוזיקלית. אני מוצאת את עצמי נמשכת יותר ויותר למוזיקאים טרובדורים, כפי שאני קוראת להם. גם איפה שמבנה השירים לא מושלם, הכנות, הנוכחות ואופן ההגשה מספיקים בשבילי. מעולם לא הייתי מעריצה של מארק לנגן. לא מתוך בחירה עיקשת או סלידה, פשוט לא כל כך התייחסתי אליו .לא התעניינתי. לא הלכתי להופעות בבארבי. ההאזנה שלי לאלבום הזה (ואני יודעת שכבר קראתם אותי פעם פעמיים או שלוש יוצאת באמירה כזו) מנותקת מכל דבר שעשה בעבר וכנראה בד"כ לא שמעתי לעומק. לא בקריירת הסולו שלו, לא בScreaming Trees. וככזו צריך להתייחס אליה. האלבום הזה יצא זמן קצר לאחר פרסום זכרונותיו של לנגן , זו כנראה הגרסה המוזיקלית. יש פה שירים בהם לנגן מסתכל על חייו, על הקשיים והתהומות, איך חבריו מתים, איך חזר משם. באלבום מתארחים בין השאר וורן אליס, אשתו של לנגן, ז'אן פול ג'ונס. האלבום טיפונת ארוך מדי, אבל מתמודדים. סך הכל אוסף שירים יפה.
שירים אהובים במיוחד: השיר הפותח ו- Skeleton Key. מה זה skeleton key בכלל ולמה כולם כותבים עליו? טוב, חזרתי אחרי בדיקה. מין מפתח מאסטר.מפתח שבדי קוראים לזה, לא?

——————————————————————————

14

lakecia
Lakecia Benjamin – The Coltranes
לקשיה בנ'גמין, סקסופניסטית מניו יורק, שעבדה מסתבר עם מיסי אליוט ואלישיה קיז ומופיעה כיום עם גרגורי פורטר, הוציאה אלבום יפה שבו היא מבצעת קאברים ליצירות של ג'ון ואליס קולטריין. מאד מצא חן בעיני שהיא מתייחסת לשניהם באלבום והתוצאה יפה מאד. אלבום שליווה אותי כמעט מתחילת השנה ולכן הוא פה. מקבל את הכבוד הראוי לו.
——————————————————————————

13

ברוס
Bruce Springsteen – Letter To You
האלבום הזה סופר קליט. כבר בהאזנה השניה הוא נשמע לי מוכר מאד. מה שקשה לי לומר על רוב האלבומים ברשימה שלי הפעם. כן הקשבתי לקודמו, Western Stars היפה, אבל לא התיידדתי איתו כמו האלבום הזה. השפיע עלי לטובה מאד גם הראיון ששמעתי איתו בפודקאסט האהוב עלי Broken Records, בו ברוס התגלה כמרואין די נפלא. בכלל לא מה שציפיתי

——————————————————————————

12

DBT
Drive by Truckers – The New OK
קצת תפס אותי לא מוכנה האלבום הזה של הטראקרז. לידיעתכם הם כבר הופיעו אצלי לפני כה שנים באחד הסיכומים, ועוד במקום הראשון. אני לא בדיוק יודעת איך להגדיר אותו. את אלבומם הקודם The Unraveling שדובר עליו רבות לא שמעתי ממש. אני רואה שמתייחסים אליו לעיתים קרובות כיצירה פוליטית נוקבת ועגומה. ואז מגיע האלבום הזה, שכנראה מכיל קטעים מאותו סשן הקלטת ומתייחסים אליו כקצת יותר קליל, קצת פחות מגובש ויותר אקלקטי . קצת שאריות אלבום שהיה מתוכנן להיות EP. אולי אני אוהבת אלבומים של שאריות (ראו מקרה יו לה טנגו בהמשך). אולי לא הכל צריך להיות נורא פומפוזי מתחילתו ועד סופו. האלבום כיפי ביותר, והשיר ששבה את ליבי פה הוא Sea Island Lonely שיותר מהכל באופן מפתיע הוא שיר Rnb – Soul עם נגיעות אוטיס רדינגיות, ויש גם קאבר לראמונז. אחלה אלבום
——————————————————————————
11

karuna
Karuna Trio – Imaginary Archipelago שיתוף פעולה של אדם רורולף, חמיד דרייק וראלף מ. ג'ונס. כל קטע באלבום נושא שם של אי דמיוני באריכפלג דמיוני. מסתמן פה שאני חובבת חמיד דרייק לא? לא הייתי צריכה את הסיכום הזה כדי לדעת
——————————————————————————

10
brotzmann
Peter Brotzmann, Hamid Drake, Maalem Muktar Gania- A catch of a Ghost
תמיד מוזר לי קצת להכניס אלבומי ג'אז לסיכום השנה. בעוד שבכל מה שקשור ברוק, אינדי רוק או איך שתקרא לזה אני מרגישה שאני די חולשת על ההוצאות הבולטות של השנה, בג'אז לדעתי יוצאים עשרות ריליסים שאני לא מודעת אליהם ואני מניחה שחלקם מצוינים עד נפלאים. . לכן תמיד הסיכומים שלי יכילו דברים שבמקרה נתקלתי בהם, אולי היה שם אחד מוכר שמשך אותי, או כמו במקרה הזה שניים, וסייע להכניס את האלבום לפלייליסט.
טוב חזרתי אחרי מספר הגהות למשפט הזה כדי לומר שאולי הוא נשמע יומרני ( האמירה שלי לגבי הרוק) – אשמח להתבדות.
בכל מקרה, ובאופן אבסולוטי לגמרי, מדובר באלבום מצוין שהוא שיתוף פעולה חוצה יבשות. השילוש הזה כנראה הופיע יחד כבר בכמה הופעות כשהאנקדוטה המעניינת היא שמוקטר החליף את אביו שנפטר בטריו הזה. כמו שקראתי במספר ביקורות וזה נכון, הנגינה החורכת של ברוצמן לא נמצאת פה בפרונט דווקא ודרייק ומוקטר הם הדומיננטים פה, ובכל מקרה, מדובר באלבום עם מקצבים נפלאים. הכי "מוזיקת עולם" שיכול להיות בסיכום שלי, הכי טוב שיש.

——————————————————————————

9
bbrandy

Brandy – the Gift of Repitition

אחלה אלבום. "ידידי" הצדיק בריאן טרנר הכיר לי אותו. אלבום שני להרכב ניו יורקי כשלגיטריסט שם מצויין: Jordan Lovelace. האלבום תואר באיזה מקום כ"פיצוץ קצר ויעיל". זה נכון. לא מדובר באלבום מעולה, השירים לא אחידים ברמתם, אבל השיר Clown Pain יכול מבחינתי להיות שיר השנה. מאד מזכיר לי את הStairs שאהבתי מאד בזמנו. וגם השיר הפותח נפלא. את שניהם תשמעו במיקסטייפ המלווה.

——————————————————————————

8
thor3 thor

Thor & Friends -3 & 4

ת'ור האריס, הידוע גם ת'ור מהswans, הוציא (לפחות) שני רליסים השנה תחת השם Thor & Friends. . את 4 קצת יותר אהבתי מ 3, כי עבודת הקלידים של ת'ור יותר נוכחת בו והוא פחות חייה הכפולים של ורוניק, אבל שניהם יפים. פסקול של משהו אחר. משהו יפה. למעשה אחד הפרויקטים היפים ששמעתי השנה. עם אורחים כמו ביל קלאהן ו Low, מה הפלא?

——————————————————————————

7

sara davachi

Sarah Davachi – מפעל השנה. ידעתם שג'יי לו קיבלה פרס מפעל חיים לפני כשנתיים שלוש? או שתעשיית המוזיקה התשתגעה, או שאני הזדקנתי והיא נראית לי צעירה מדי למפעל חיים ( לא מדברים עכשיו על איכות). בכל מקרה, כל זה כדי להגיד שכנראה מפעל חיים לא אתן לשרה דבאצ'י אבל מפעל שנה בהחלט כן. דבאצ'י היתה מאד פעילה השנה. לאן שלא פניתי שם היא היתה.וגם נדמה שכל הריליסים שלה היו מתואמים עם Bandcamp Friday. יש משהו במוזיקה שלה שגורם לי מייד לזקוף אוזניים היא מיד מקבלת את תשומת ליבי, בד"כ באזה קטע מזמן בRelease Radar של ספוטיפיי. דבאצ'י הוציאה לדעתי כמה וכמה אלבומים השנה, המרכזי שבהם וגם ארוך מיוחד, פרויקט שנקרא Cantus, Descant. בדקתי עכשיו והיא למעשה הוציאה שני אלבומים מלאים ו3 EPs השנה. חוץ מזה הספיקה להקים לייבל משלה. ממליצה לכם גם לבדוק את המיקסטייפ היפה שפרסמה כדי לקדם את הלייבל שלה:

Fact mix 775: Sarah Davachi


אגב במיקסטייפ שמלווה את הסיכום שלי שמתי לכם את "הלהיט" מתוך Cantus, Descant, כך שתבינו שלא מדובר במוסיקה עם הרבה שיאים. אני חושבת שהיא נפלאה

——————————————————————————

6

Silver Scrolls

Silver Scrolls – Music For Walks

מתה על החברה האלה, האמריקאנים עם חולצות ההפלאנל הקצת כרסתנים. לא יודעת, יש קבוצה כזו של מוזיקאים שיושבת אצלי תחת קורת גג אחת – Half Japanese, P, D, Dinosaur Jr , Polvo ועכשיו Silver Scrolls. אלו האחרונים הם בעצם שניים מחברי Polvo. האלבום בעל השם שלא יכול שלא לשבות אותי Music for Walks שיוצא על הלייבל האהוב Three Lobed Recordings כך שיש לנו נתוני פתיחה מאד טובים. נמשיך עם זה שאני מוכנה שמכונות תופים כמו אלו ששזורות לאורך האלבום ילוו אותי לכל מקום שאני הולכת. בכל פעם שאני מסיימת האזנה לאלבום אני ממש מדמיינת את עצמי הולכת כשמאחורי שובל של מכונת תופים, משהו כמו מוכר הנקניקיות והDuff שהולך אחרי הומר סימפסון לכל מקום. אוירה חלומית ולאורך 10 הדקות הראשונות אתה רק מחכה שת'רסטון מור יצטרף בשירה בקולו המוכר אבל זה לא קורה ודואט בין התופים והגיטרות לוקחים אותנו למסע חולמני נפלא. תענוג של אלבום
——————————————————————————

5
a hero's death_fontaines dc
Fontaines D.C – a Hero's Death – אני רוצה לחשוב שאתם מכירים אותי מספיק כדי להבין שבסוף
לצד כל החקירות וההתייפיפות האוונגדרית, שוכן אדם שבסך הכל כמה לאלבום רוק טוב. זה הכל מתחיל ונגמר ברוק. אני לא אוהבת להיות אופנתית וללכת עם הזרם במקרה של מוזיקה אבל ככה יצא הפעם. תמיד אוכל לומר ששמתי אותם בסיכום שלי כבר באלבום הראשון, כשהיה קצת פחות אופנתי… האמת גם אז היה אופנתי. אבל עכשיו במיוחד, כמו עם העונה הרביעית של הכתר כשללא ספק הסדרה מושלמת מיומה הראשון. כשאני חושבת על זה , אולי זו כן הזדמנות להיות חתרנית ,כי האלבום נפקד מרוב הסיכומים שראיתי עד כה. אולי חושבים שהם חווים את משבר האלבום השני אבל אלו שטויות מוחלטות. הם צלחו את המבחן הזה בצבעים מעופפים
למרות שמדובר בילדים, יש בעיני משהו מאד בוגר בלהקה הזו – בטקסטים, בנגינה. הם לא נשמעים ירוקים. חוץ מזה שהם אירים. ולכן הם כן. אירלנד לשלטוו כבר אמרתי?
——————————————————————————

4

ylt

Yo La Tengo – We have Amnesia Sometimes
– יו לה בלב לנצח. אומרים על האלבום הזה שהוא מאד ברוח הקורונה- ילט נפגשו בחלל הקלטה או באיזה מוסך בהובוקן ועם מיקרופון פתוח אחד הקליטו את האלבום . מתייחסים אליו כמאולתר, לא מלוטש ולא גמור. בלי שיר אחד מוביל. אני רואה את הדברים האלה כיתרון. בשבילי הם ילט של תמיד. דרוניים במיוחד הפעם וזה נפלא. עם שמות שירי.ם כמו James wakes up and watches mourning birds. ילט לא מאכזבים לעולם.. תמשיכו, רק תמשיכו.
——————————————————————————

3

sonic boom

Sonic Boom – All Thins Being Equal
אוף, אני שונאת את זה שיש כל כך הרבה אולד טיימרז בסיכום שלי השנה. גורם לי להרגיש זקנה. אבל מה לעשות, צעירים, keep up! יצא אוסף של קמבקים או פוסט קמבקים נפלאים. סוניק בום באלבומו הראשון מזה שלושים שנה (מאז ספקטרום?) והוא נהדר.

——————————————————————————
2

bgc

Transmissions : The Music of Beverly Glenn Copeland

לא יודעת אם זה חוקי לשים אלבום אוסף בסיכום השנה שלי, אבל נראה לי שלבוורלי גלן קופלנד מגיע ולו בזכות ההכרה שהוא זוכה לה בשנים האחרונות, ההופעות בפסטיבלים כשעוד היה אפשר, ופרץ הפעלתנות. כמו כן שמעתי דברים לא טובים על האופן שבו התמודד עם תקופת תחילת הקורונה וקשיים כלכליים… כנראה הסתדר העניין בעזרת תמיכה רבה. בלי קשר לכל זה מדובר באוסף מרשים של יופי וייחוד. ואני אוספת כאן דברים יפים, אז הנה.

—————————————————————————-

1

Dream Syndicate

The Dream Syndicate – The Universe Inside

איזה אלבום יפה. תזמורת סונית (as in sonic) וסהרורית. עם זרימה מושלמת בין השירים. נשבעת לכם שזה התיקלוט הכי טוב ששמעתי בחיים שלי, הייתי רק יכולה לחלום להרכיב סט כזה. טוב זה לא באמת סט אבל אם הייתי נוכחת בערב שבו פשוט היו משמיעים את האלבום מתחילתו ועד סופו ככה הייתי מרגישה.
הסינדיקט הוציאו שני אלבומים מצוינים בשנים האחרונות במסגרת הקאמבק המעולה שלהם, וכבר הופיעו בסיכומים שלי, אבל אני מרגישה שהאלבום הזה מתעלה מעליהם, אפילו קצת, בשלמותו.
אז אני אומרת "הסינדיקט" כאילו אנחנו חברים נורא טובים אבל בעודי מכינה את הסיכום קלטתי שאני לא באמת מכירה אותם מפעם. בטח שמעתי שיר מזדמן פה ושם. שם שתמיד הכרתי. ומאחר ואני במצב רוח חקרני בסיכום הזה יותר מתמיד ,אני כותבת את השורות האלה בעודי מאזינה ל The Days of Wine and Roses , אלבומם מ1982. להגיד שיש לי משהו חכם לומר אחרי זה? לא . אלבום טוב מאד :) מאד שונה. הרבה פאז. כנראה היו מצוינים,נשארו מצוינים ועברו הרבה שינויים בדרך

מה אומר, יצא סיכום קצת מופנם, הרבה אולדטיימרז, אלבומים לא מאד סוחפים אבל יפים יפים. וסיימתי בפיצוץ, לפחות בעיני. אני גם חושבת שהאנדרסטייטמנט שלי בכתיבה לא מצליח להעביר את העובדה שאני חושבת ששלושת המקומות הראשונים שלי הם פיצוץ וחובה בכל בית.
תודה שהייתם איתי שוב
שתיהיה לכם שנה טובה
גלי

Leave a comment

סיכום שנת 2019 שלי במוזיקה

היי

Let's do this shit

 

המוזיקה פה:

 

 

פירוט האלבומים:

Danny_Brown_-_Uknowhatimsayin

Danny Brown – Unknowhatimsayin?

יופי של אלבום. שירה קצת סייפרס הילית, צלילים כיפיים וזורמים. אחלה

 

 

 

 

=========================================

vanishing

Vanishing Twin – The Age of Immunology

אלבום חמוד ומרענן. מעין הכלאה בין Stereolab ,Broadcast ואולי גם קצת Nouvelle Vague מושך למטה. האלבום לדעתי קצת מפוספס, היה יכול להיות הרבה יותר טוב אם היה שומר על הרמה של השיר המושלם Lanugage is a City לכל אורכו ולכן המקום הנמוך, ובכל זאת, בשנה שבה נקשרתי למעט אלבומים, זה אלבום שכן שמר על חינו לאורך החודשים.

 

===========================================

deafkids

Deafkids -Metaprogramacao

אין ספק שזה אלבום שונה ברשימה שלי. מטאל-נויז ברזילאי – Yes, bring me some. מסעיר וכוחני, אשמח לראות אותם בהופעה. צריך מוזיקה לא אנגלו אמריקנית וכמה שיותר.

 

 

=========================================

davachi

Sarah Davachi – Pale Bloom

את שרה דבאצ'י הכרתי רק השנה, דרך אלבומה הקודם שסביר להניח שהיה נכנס לרשימה של 2018 אם הייתי מספיקה. האזנה למוזיקה של דבאצ'י היא מסוג החוויות המוזיקליות שעיקר כוחן הוא באופן שבו הן מנכיחות עצמן אצלך ולא משאירות מקום לשום דבר אחר מסביב. אתה שם את האלבום וזה מה שאתה עושה באותו הרגע – הוא לא עובר לידך. אחרי סיומו קשה להעביר למשהו אחר. הכל מאד מינימליסטי ושקט, נטול שיאים ופסגות.

 

===========================================

young gods

The Young Gods – Data Mirage Tangram

אני תמיד סאקרית של אלבומים מגובשים עם זרימה טובה והרגשה של התחלה אמצע וסוף. נשמע כמעט מובן מאליו אבל למעשה רוב האלבומים שאני שומעת אינם כאלה. למעשה כמעט כל האלבומים ברשימה הזו ואולי כולם אינם כאלה. זה בסדר, יש להם חוזקות אחרות ויש להם רגעי שיא או שירים מושלמים, אבל הם לא מצליחים להגיע לאחדות הזאת שהופכת בעיני אלבום ליצירת מופת. אני לא בטוחה שהאלבום הזה הוא יצירת מופת, לפחות לא בשבילי, אבל בהחלט יש לו את אחד המרכיבים החיוניים.

==========================================oglon

Oren Ambarchi – Oglon Day

Ambarchi הוציא לפחות שני אלבומים השנה. זהו האחד שהתחברתי אליו במיוחד. הקטע הראשון מאד מזכיר את ה Necks, לפחות אלו של לפני האלבום האחרון שפחות אהבתי. Ambrachi חובר פה לשלושה מוזיקאים אחרים: Mark Fell,Will Guthrie ו  Sam Shalabi במין תמהיל של ג'ז ומינימל טכנו. מצא חן בעיני מאד

 

===========================================

bastien

Pierre Bastien – Tinkle Twang n' Tootle

בסטיין עובר דרך ג'אז, אוונגארד, פסקול דמיוני בהשראת סאטי, ואפילו דאב באלבומו המיוחד עם אחת העטיפות החביבות עלי במיוחד השנה. אלבום מצוין, קצר, בעל 6 קטעים, ממרכיב הכלים והמולטי אינסטרומנטליסט הותיק.

 

 

 

==========================================

 

membranes-what-nature-gives-nature-takes-away

Membranes – What Nature Gives.. Nature Takes Away

אלבום ארוך ואפילו קצת מייגע, אבל שומר על איכות לכל אורכו. יש לנו שני אלבומים השנה שעוסקים במצבו העגום של כדור הארץ ובabuse שעשינו לטבע. השני הוא קולורדו של ניל יאנג. האלבום הזה ממלא את המשבצת שמילא אצל Hot Snakes בזמנו במובן הזה שהוא עשוי בנשימה עצורה. הוא לא מרגיש כמו אלבום שמישהו תיכנן. את זה אני אומרת במובן הכי חיובי של המילה. ומצד שני חשבתי קצת על Arabrot מהשנה שעברה. גם בזכות הArt הדרמטי וגם הפאתוס בשירה.

===============================================

clipping

Clipping. -There existed an Addiction to Blood

אלבום קונספט הסובב סביב אימה, מדב ונושאים כאלה

יש פה כמה רגעים מעולים ויש את You ain't scared איז'ו. (ככה אני אוהבת לקרוא לו), ויש קטע שלם של פסנתר עולה באש. השורה התחתונה – אלבום סוחף, כייפי ומצוין

 

 

================================================

voyager_and_on_the_line_jenny_lewis

Jenny Lewis – On the Line – אחד האלבומים האהובים עלי במיוחד השנה.

האלבום הזה הוא המפגש הראשון שלי עם לואיס כך שהרשמים שלי ממנו מנותקים לגמרי מהחומרים הקודמים שלה. אני מעריכה את ג'ני – היא זמרת בסדר גמור אבל יותר מזה כותבת שירים לא רעה בכלל. גם אם היא גולשת למתקתקות בשירים שלה, זה לא מפריע לי בכלל. יש פה קצת קרן קארפנטר , קצת סטיבי ניקס, קצת דולי פרטון קצת קיטש אייטיזי אבל יותר מהכל – שירים מהנים ובנויים היטב עם טקסטים לא מביכים בכלל. לואיס לא גרנדיוזית, לא מחתרתית ,לא אפלה. כן קצת עצובה. היא כותבת שירים שהם סוכריות והיא לא מייגעת. אלבום שעשוי מהחומרים הכנים והנכונים.

=============================================

Ghosts_Front_HI

Dead Neandarthals – Ghosts

איזה הרכב אפי. אלבום עם עוצמה ותיזמור מושלם. והעטיפה כמו תמיד נפלאה.

 

 

 

 

=========================================

bill

Bill Callahan – Shepherd in a Sheepskin Vest – עד שלא חזר לחיינו,לא ידענו שחסר לנו. עוד מאותו הדבר הנפלא שקלאהן תמיד מספק לנו. השקט הנפלא הזה.

 

 

 

 

 

=========================================

fontainesdc_dogrel Fontaines D.C – Dogrel

זרימה, קצר ולעניין, בנשימה אחת .עוד אלבום שנראה שנעשה ללא מאמץ .יש פה Vampire Weekend בתחילת דרכם לפני שהפכו למעצבנים, ג'וי דיביז'ן ואואזיס בלי הנפיחות המעצבנת, אפילו מצאתי טיפונת קיור באחד השירים. ואי אפשר בלי קצת פוגס מהמולדת האירית. איך לא אוהב אלבום שמתחיל במשפט – Dublin in the Rain is mine – a pregnant city with a catholic mind

 

 

============================================

fire_orchestra_arrival_1559638755

Fire! Orchestra – Arrival

אני לא חושבת שFire! יכולים להוציא אלבום רע או אלבום לא מצוין. תמיד מדובר ביצירות שלמות ויפות. וגם האלבום האחרון לא יוצא מכלל זה. אלמלא שני הקטעים האחרונים היה הופך להיות אלבום השנה שלי. אני לא אוהבת שאלבום שלכל אורכו מושלם נמתח יותר מדי ומאבד את עצמו. הייתי מסתדרת גם בלי עוד גרסא לAt Last Im free.נפלאים though. תמיד

 

=============================================

joshua

Joshua Abrams & Natural Information Society – Mandatory Reality

משתתף קבוע בסיכומים שלי, בכל שנה שהוא מוציא אלבום, אברמס הצליח לדעתי להגיע לשלמות באלבומו האחרון. אלבום שאפשר לראות אותו כמינימליסטי יותר יחסית לאלבומיו הקודמים אבל לא באמת. גם כשנגע במקצבים נשאר הטון מונוטוני ומדטיטטבי. רציתי לומר שיש פה בניה של צליל לאורך כל האלבום אבל בעצם אין פה התפתחות אלא זהו אלבום שמציג את עצמו כבר בצליליו הראשונים ונשאר קבוע לכל אורכו כשהרפטטיביות ומשיכת אותם הצלילים לאורך זמן בונה שהו חדש. מכירים אלבומים כאלה? כי אני כן, ויש לי חיבה מיוחדת לשלמות כזו.

=============================================

ולאלבום השנה שלי! רמז בתמונה:

sunn

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בכל זאת צריכים שאאיית לכם את זה? טוב הנה פה

זהו. 16 אלבומים, נויז, זן ,פסנתרים עולים באש לצד פופ מתקתק. זהו עולמי. בואו שוב

שנה טובה

גלי

 

Tracklist:

Danny Brown – Change Up

Vanishing Twin – Cryonic Suspension May Save your Life

Vanishing Twin – Language is a City

Deafkids – Mente Bicameral

Sarah Davachi – Blossom 3

The Young Gods – Tear Up the Red Sky

Oren Ambarchi, Mark Fell Will Guthrie, Sam Shalabi – Oglon Day 2

Pierre Bastien – Tenet

The Membranes- What Nature Gives…Nature Takes Away

The Membranes – Black is the Color

The Membranes – Mother Ocean.Father Time

Clipping – Run for your Life

Clipping. – Blood of the Fang

Clipping. – Nothing is Safe

Jenny Lewis – Party Clown

Jenny Lewis – Wasted Youth

Jenny Lewis – Heads Gonna Roll

Dead Neanderthals – Bone Hill

Bill Callahan – Angela

Bill Callahan – Morning is my Godmother

Fontaines D.C – Hurricane Laughter

Fontaines D.C. – Boys in the better land

Fire! Orchestra – Blue Crystal Fire

Fire Orchestra! – Silver Trees

Joshua Abrams & Natural Information Society – In Memorie's Prism

Sunn o ))) – Troubled Air

 

 

 

 

 

Leave a comment

סיכום שנת 2018 שלי במוזיקה

הגיע הזמן הזה בשנה. יד על הלב -אני לא מתה על התקופה הזו. כי בשבילי זה זמן להעלות הילוך, להתמקד לשמוע רק מוזיקה חדשה. ואני אוהבת מאד להתפזר עם מוזיקה. אבל זה קורבן קטן להקריב כדי לממש את תחושת השליחות שלי לספר לכם מה אהבתי השנה ומי יודע, אולי גם להשפיע ולגרום למי מכם לתת הזדמנות למשהו שבחר לדלג עליו. כל האלבומים שמופיעים פה היו חברים במהלך רובה של השנה ורציתי לחלוק. היו הרבה דברים יפים השנה, היו רגעים באלבום של דיויד בירן, היה את האלבום של Ought , מידנייט, Mos Generator, Parqouet Courts' Iceage ולכאורה כשאני מסתכלת על הרשימה שלי אני שואלת את עצמי – מה עושה את האלבומים שבחרתי ליותר טובים בעיני?הם לא מושלמים יותר (חוץ מהמקום הראשון כנראה), אבל משהו בהם הצליח כן להרטיט את הלב המזדקן הזה. משהו שינה. משהו היה אחר. הרבה פעמים עבורי זאת השירה, לפעמים זה הכוח, האינטנסיביות והעוצמות, לפעמים זה מחובר להיכרות ותיקה עם המוזיקאי ותחושת אינטימיות איתו ולפעמים פשוט תחושה של שלמות שמתגבשת עם האזנה לאלבום כולו , ולאו דווקא לשיר אחד ממנו.

אז הנה : 

Yo La Tengo – There's a Riot Goin On

ylt

 

לא מאד מפתיע למצוא בסיכום שלי את ילט. זו כבר די מסורת. גם כשבשביל חלקכם מדובר ב"עוד אלבום של ילט" או באלבום שהוא רק בסדר גמור, אני חווה את זה אחרת. החברים שלי באים לבקר אותי שוב, בפעם המי יודע כמה, והחוויה היא מאד אישית.  השליש הראשון של האלבום מעולה, לא פחות מזה. לאחר מכן מגיע החלק המינימליסטי שגם הוא מצא חן בעיני בדרכו השקטה. השליש האחרון הוא בעיקר בלדות והוא גולש פה ושם למחוזות השעמום אבל האלבום כולו שומר תמיד על האור הקטן בלב, שנקרא "יו לה טנגו".
קצת על עטיפת האלבום- מה זה? מיקרובים?
גיליתי שתמונות הקאבר של אלבומי יולה נוטות לתעתע בי. אם באלבומם האהוב עלי ביותר And then nothing turned itself inside out ראיתי בעיקר בית מפיץ אור בתוך עלטה מוחלטת וטבע אימתני, הרי נעלם מעיני שנים רבות שיש שם מישהו מתחת פנס? או שאולי הוא צופה באיזה עבמ?
ואילו בעטיפת Fade ראיתי הרבה זמן עץ גדול ויפה אבל לא ראיתי שחברי ההרכב עומדים שם מתחתיו.
אולי בעוד כמה שנים אגלה שגם מאחורי המיקרובים יש סיפור.

 

The Mekons 77 – It is Twice Blessed

mekons

 

כיף של אלבום שלא קיבל לדעתי מספיק תשומת לב. מרבית השירים כתובים היטב, אני אוהבת במיוחד את השירה פה. זהו אלבום קאמבק של הרכב אינטיליגנטי שצר לי לומר, לא נמצאים רבים כמותו בסביבה. 

 

Arabrot -Who do you Love

arabrot

 

 נתחיל מזה שאני מאד אוהבת את העטיפה. שנית, יש באלבום הזה כוחניות שקשה להתעלם ממנה. עם זמרת שנשמעת לי כמו תמי ווינט וזמר שנשמע כמו ניק קייב – קשה לפספס :)

יש פה כמעט להיטים! וזה לא מובן מאליו באלבום מהז'אנר הזה. ומה מה שלמדתי בעיקר מהאלבום הזה הוא שאני צריכה להכיר את קודמו, The Gospel. ככה לפחות אומרים כולם.

The Breeders – All Nerve 

breeders

 

אלבום קאמבק ראוי וכיפי. הוא אולי לא מרגיש תמיד מהודק אבל יש בו כמה רגעים חזקים מאד יש זרימה טובה והרבה טבעיות נטולת תאטרליות של The Girls are back in town . להיפך, זה כאילו הן מעולם לא עזבו. שירים בנויים היטב וקאבר אחד לArchangel Thunderbird שכמובן שבה את ליבי מיד.

 

Mouse on Mars – Dimensional People

mom

אני מאד שמחה לארח פה את ההרכב הזה. הרכב משמעותי בהיסטוריה האישית שלי, כמעט מיתולוגי, ובצדק. אלבומיהם Vulvaland ו Ihaora Tahiti הם חד משמעית מפסגת האלקטרוניקה של שנות ה90 ובכלל כנראה. אחר כך באו עוד אלבומים טובים יותר ופחות ,תמיד עם ניצוצות גאוניים, פשוט דורשים לעיתים יותר אורך רוח, יותר נכונות להשקעה. פחות כובשים. בא האלבום הזה, נתקלתי בו לגמרי במקרה וגם יכלתי לפספס כי הפסקתי לעקוב, השמיעו קטע באיזו תכנית שהאזנתי לה. השליש הראשון של האלבום קרוב מבחינתי לרמות שהכרנו בVulvaland עם יצירה בת שלושה חלקים הנקראת כשם האלבום. אחר כך באים עוד כמה קטעים טובים מאד ובהמשך טובים עד נחמדים. אבל הסך הכל די נפלא. יש הרבה אורחים ולא יכולתי שלא לחשוב לעצמי שבלי קשר לז'אנר, MOM יכלו לעשות בית ספר לגורילז או לקודם של דה לה סול שכל כך אוהבים להפציץ עם אורחים. פה הם די מפנקים באורחים אבל הם לא מאבדים את עצמם כשהם עושים את זה.

 

Mary Halvorson – Code Girl

mary

 

מרי הלבורסון גיטריסטית הג'אז החמודה עם החוטם המחודד והמשקפיים המגניבים, הוציאה אלבום טוב מאד השנה. בדרך כלל כשאני אומרת "טוב מאד" זה אומר שכנראה אני מסויגת ממשהו ושההתייחסות שלי מעט מרוחקת ולא מלאת תשוקה. גם כאן זה המקרה כי קשה לי עם הזמרת שמלווה את האלבום – לא שהיא לא ממלאת את תפקידה נאמנה והיא מגוונת ומעניינת ובמובן מסוים היא די "עושה" את האלבום אבל עדיין …בא לי לסטור לה לעתים, כפי שכבר ציינתי במקום אחר. האלבום גם ארוך מאד כך שאתה עובר את מגוון הרגשות לאורך האזנה לו. בכל זאת, זה אחד האלבומים שאני יותר מעריכה השנה וגם די חרשתי עליו כך שהותיר את חותמו.

Large Unit – Fluku

fluku

 

כמה מקסים! הLarge Unit של Paal Nilssen Love עובר בכל המחוזות האפשריים ומצליח להיות מענג כמעט לכל אורכו. הובטח לי ביקור שלהם השנה בלבונטין מה שמלכתחילה לא היה ברור איך יתרחש לוגיסטית ולא קרה, אבל לפחות נשאר לנו האלבום היפה הזה

 

Wei Zhongle – The Operators

operators

לא רבים יודעים זאת אבל בעברי הייתי פרוגרית לא קטנה. בעצם רבים יודעים זאת כי אני אוהבת להגיד את זה והנה היתה עוד הזדמנות :)

מסביבי האלבום של wei zhongle קיבל אפס תשומת לב והתוודעתי אליו דרך תכנית אחת מאד מסוימת ב WFMU , אבל מרגע שזה קרה, לא יכולתי שלא להתאהב. המוזיקה הזו שאבה אותי לתקופת התיכון. האלבום הפתיע אותי בכמה הוא טבעי לי. הרגשתי כאילו מדברים בשפה שלי ואפילו שזה לא סקסי ובועט בשום צורה, זה הכי נכון בשבילי. לצערי גיליתי שאחרי האלבום הזה ההרכב החליט להתפרק וחבל לי כי ההיכרות מאד קצרה.

תמיד המילים שלי נשמעות לי מעטות מדי ושטוחות, אז אני קוראת קצת ביקורות, לא כדי להעתיק אלא כדי שהמחשבות שלי יקבלו נפח ונתקלתי (בביקורת וחצי שבכלל היתה קיימת על האלבום) את המילים הבאות: 
This release feels like a modern-day homage to Remain in Light,
אה?

co-insidence ? I think not ,

למרות שאני לא בטוחה מה דעתי על ההשוואה לא כל כך רואה את הקשר. אני יותר חשבתי על השירה כפיטר האמילית אבל לא משנה. זה חייב להיות סימן שנועדנו זה לזו.
Wei Zhongle. תכירו את השם.  ואז תשכחו אותו. כי הם התפרקו.

 

Heilu Mergia -Lala Belu

hailu

 

קל לאהוב את היילו מרגיה. אני אוהבת לאהוב את היילו מרגיה. החברות שלנו לא כזו ארוכה בשנים, את השם הכרתי כבר כמה שנים אבל באמת להאזין יצא לי בהופעה הראשונה שלו בארץ לפני כשנה וחצי שנתיים. המוזיקה תמיד חמה ויפה, הוא מולטי אינסטרומנטליסט וגם נראה איש ממש נחמד. האלבום השנה טוב במיוחד (כלומר לא ביחס לקודמיו של מרגיה אלא טוב במיוחד מבין אלבומי השנה והתאהבתי בו בקלות. מומלץ.

 

Hot Snakes – Jericho Sirens

hot snakes

 

אני חווה את האלבום הזה כאילו נעשה בנשימה אחת. האמת אני לא מרגישה כאילו זה אלבום שנעשה באולפן אחר מחשבה, אלא כאילו תפסתי את ההרכב באיזה ערב במועדון לא גדול וזו חצי שעה שלקוחה מהערב הזה. האופן שבו הוא מסתיים כאילו בפתאומיות קצת מחזקת את הרושם הזה. אני אוהבת את הזרימה בין הקטעים, אני אוהבת את ירידות הטון הנמוכות של ריק פורברג (לכל אחד מאיתנו יש את הדברים הקטנים ששובים את ליבו ושבירת הטון בשירה באופן כזה נמצאת אצלי במקום גבוה). אדיר

 

The Ex – 27 Passports

ex

 

ככה בלי לשים לב The Ex התברגו להם לטופ 5 הלהקות הפעילות האהובות עלי כיום (אני לא יודעת בדיוק למנות כרגע את אותן 5, רק יודעת לומר שיו לה טנגו ודאי נמצאת שם). וזה כבר לא עסק חדש, האהבה שלי לEx. זה משמח אותי שיש להקה לא אמריקאית וגם לא אנגלית שנמצאת שם בליבי. לא יודעת מה המשמעות של זה. אבל בטח יש לזה משמעות שהם הולנדים. יש לי מין חלום רומנטי שאני נמצאת באיזו חגיגה כזו שמחה ושהאקס מנגנים בה עם הרכב אתיופי כמו שעשו לא מעט, וכולם לובשים בגדם צבעוניים וגם אני והלב מתרומם משמחה. מקסים בעיני שמוזיקה יכולה להישמע כל כך בועטת ובה בעת צבעונית ושמחה. הם אחרים, הם מיוחדים והאלבום האחרון שלהם נהדר. בועט, אינטיליגנטי, קצבי. שמח, ביקורתי, הם אף פעם לא מעושים. וכמו שאומרים פה בביקורת החביבה של The Quietus, עם המון Attitude. האלבום הזה התחרה צמוד עם המקום הראשון שלי והוחלף לקראת הסוף בלית ברירה …

 

ולמקום הראשון שלי!

Low- Double Negative

low

 

לא היה לי ספק לגבי הבחירה במקום הראשון. כי האלבום הזה ערער את שנתי המוזיקלית. מודה, בהאזנה ראשונה קצת נרתעתי. לא ציפיתי למשהו אפל כזה מ Low. אבל מתגבש אצלי הרושם שלא הכרתי אותם מספיק. בהאזנה השנייה, אחרי כמה ימים הופנטתי לגמרי. מאז בכל הפעמים ששמעתי אותו, הוא לא נשמע לי כמו אוסף של שירים אלא כמו יצירה אחת רצופה. הצליל העכור שנשבר מדי פעם על ידי קולה הרך והמתוק של מימי ולפעמים לא נשבר ואין ממנו מוצא -מדובר ביצירה ששואבת אותך אליה ואתה מאזין לה בנשימה עצורה. וגם מתקשה אחר כך לעשות משהו אחר, להתרכז במשהו אחר ובטוח לשים מוזיקה אחרת. וזה כשלעצמו אומר המון. יותר ויותר מתחוור לי כמה מיוחד ההרכב הזה. אני לא חושבת שיש אלבום שבכלל התקרב לעומק, ליופי ולייחוד של היצירה הזו. 

 

זהו ידידי וידידותי. אני הייתי אני, אתם הייתם אתם ונראה לי שנוח לנו עם הסידור הזה.  תודה שנשארתם. כמו תמיד יש גם צלילים. מקווה שהצלחתי להעביר את הטון האישי שלי

שנה טובה!

גלי

Leave a comment

סיכום השנה שלי במוזיקה – 2017

היי! שנה טובה לכל

מגישה בפניכם את סיכומי. אוהבת אותו ואת האלבומים שבחרתי השנה.

השנה הרגשתי יותר מתמיד שרוב האלבומים הנבחרים שלי טובים באותה מידה, ושמה שקובע את דירוגם אצלי הוא הטעם האישי שלי.

אז הנה, Here goes nothing:

chapman

 

 

Michael Chapman -50

דילן של הגליל? כריס דה ברג של הפולק?  תגידו מה שתגידו אבל לאלבום הזה יופי בלתי אמצעי, עוד אלבום של צ'פמן. עוד אלבום יפה של צ'פמן. והפעם בשיתוף מוזיקאי חביב עלי ביותר -סטיב גאן. "50" מבחינתי הוא מהאלבומים האלה שהם בעצם שיר אחד שמלווה אותנו מתחילתו ועד סופו. לעיתים נדמה שצ'פמן ינגנן את עצמו לדעת עם אותו ריף גיטרה, אבל הריף הזה יפה, במיוחד כשהוא מלווה בקולו הנבון והרך של צ'פמן.

 

===============================================

 

dreamsyndy-1497972094-compressed

 

The Dream Syndicate – How Did I find Myself here

קלאסה של אלבום. מזכיר נשכחות , ולאו דווקא את Dream Syndicate עצמם כי אני לא יכולה לומר שהכרתי אותם יותר מדי לעומק. מעורר געגועים להכל

 

 

 

 

===============================================

 

king gizzard

King Gizzard & The Lizard Wizard – Flying Microtonal Banana

אודה ואתוודה. זהו האלבום היחיד מתוך החמישה שהוציאו או אמרו שיוציאו השנה, וגם הראשון שהאזנתי לו שלהם אי פעם. יש משהו מפה בהרכב הזה. יכול להיות שבאו משדרות? הצחקתי את עצמי, דומים לנו כמו האיטלקים או האירים. מכירים שאומרים את זה? אלבום מהנה למדי. אשמח לראות את ההרכב בהופעה

 

 

 

===============================================

 

holden

 

James Holden & The Animal Spirits

שילוב יפה והרמוני של מקצבים- אסייתים, אפריקאים וכמובן אלקטרונים. ובהשפעת הדיווחים, ההאזנה לאלבום מעוררת רצון לראות את ההופעה

 

 

 

 

===============================================

 

josh abrams

 

Joshua Abrams & Natural Information Society – Simultonality

גם  לפני שנתיים הופיע אברמס ברשימת אלבומי השנה שלי, והוא נשאר בשלו. לופים על גבי לופים שמתכנסים למשהו חוצה או אפילו מעבר לז'אנר זה או אחר. לא לגמרי אחר מקודמו ברשימה זו.

 

 

 

===============================================

 

sly

 

Sly and the Family Drone + Dead Neanderthals – Molar Wrench

נתחיל מזה שזו אחת מהעטיפות האהובות עלי השנה. נמשיך בעובדה שהאלבום הזה חסר מעצורים. משחטת פרי ג'אז ונויז. האלבום הזה הוא הרעיון שלי לפאן

 

 

 

===============================================

adalente

 

Han Bennink Trio – Adelante

מקסים. לפרקים האלבום נדמה כמו פסקול לסרט שלא באמת קיים. לפעמים חשבתי על סאטי, לפעמים על דיוק אלינגטון. האלבום ליווה אותי לאורך "חגי תשרי" והפך אותם לחגיגיים ויפים יותר

 

 

 

===============================================

 

Vijay

 

Vijay Iyer Sextet – Far from Over

אלבום נהדר. לא האזנתי להרבה ג'אז השנה אז אם צריך לבחור נראה לי אלבום לא רע "ליפול עליו"

 

 

 

 

===============================================

 

cheveu

 

Cheveu & Group Doueh – Dakhla Sahara Session

אחד האלבומים הבולטים השנה. אני חייבת לציין שאני מעדיפה אותו על החומרים הקודמים של Cheveu, גם אם הם תמיד סוחפים בעיניי וכיפיים. החיוניות והאינטנסיביות של Cheveu נשמרת גם פה אבל מאוזנת על ידי שותפיהם הממוקדים. המקצבים פה הם לא רק כדי לפרוט חזק על המגניבות, אלא נבנים בחוכמה טבעית לכדי אקסטזה מוזיקלית.

 

 

===============================================

 

 

PissedJeans_WhyLoveNow_R7Pissed Jeans – Why Love Now

בשיתוף עם לידיה לאנץ', לא הרבה אלבומים כיום יכולים לומר זאת. אחד ההרכבים שהתחבבו עלי השנה וליוו אותי לא מעט. האלבום לדעתי לא מושלם אבל במדדים מסוימים לוקח את רוב האלבומים פה. בתעוזה, בליריקס המצחיקים, וביצירתיות שלו. כמו כן, תמיד אשאף לשיר בפומבי את Ignorecam :)

 

 

 

===============================================

 

cray

 

Robert Cray & Hi Rythm

יופי של אלבום מאת ידידי הותיק רוברט קריי. תיזמור מושלם , הגרוב הנכון ואפילו 2-3 שירים שמזנקים לשורה הראשונה בקריירה שלו

 

 

 

 

===============================================

 

feelies

 

The Feelies- In Between

בכל סיכום שלי מופיע האלבום הספק הגיקי של השנה. אם זה Sebadoh, או Built to Spill או Half Japanese.

ה Feelies הנפלאים חוזרים עם אלבום יפה ומגובש. פנינה שקטה וצנועה ברשימה שלי.

אני אוהבת אותם, אוהבת את גלן מרסר, אוהבת את רוח הוולווט אנדרגראונד שתמיד נוכחת.

 

 

===============================================

 

beck

 

Beck – Colors

מזמן לא פגשתי אלבום שמרגיש כל כך טבעי ונכון ליוצרו. אם זה לא הסיכום הראשון שלי שאתם קוראים אתם בטח מכירים כבר את התחבטויות הנפש שלי לגבי למה אני אוהבת את מה שאני אוהבת ומה עושה אלבום שנה לכזה. ובמקרה של האלבום של בק אני שואלת את עצמי האם הייתי אוהבת אותו אם היה מגיע מיוצר אלמוני שהוא לא בק. כנראה שפחות. אבל מה זה משנה, מה אני במחלקה המשפטית? אין לי ברירה אלא להיות מוטה ולומר שהאלבום מופק לעילא, מכיל 70% להיטים ובעיקר כיפיי מאד.

 

===============================================

 

Godflesh

 

Godflesh – Post Self

מאיפה הגיח פתאום האלבום הזה? תפס אותי קצת לא מוכנה -לא ידעתי שעומד לצאת לגודפלש אלבום השנה והגיע גם מאוחר למדי במהלכה כשכבר די התחלתי לסגור את הרשימה שלי. אלבום מצוין. אני אהבתי גם את קודמו אבל זה מרגיש מהודק יותר ואני רואה שגם זוכה להרבה שבחים אז אני מרוצה מאד

 

===============================================

 

bardo_pond

Bardo Pond – Under the Pines

הגיטרה החורכת המזוהה כל כך עם ברדו פונד כמו מלווה אותך גם אחרי שסיימת להקשיב להם. מעבר לקטע הפתיחה המהפנט והנפלא, שימו לב לקטע שבא אחריו ולגיטרה שעוקבת אחרי השירה ולתיפוף שעוקב אחרי שניהם.

תמיד אוהבת את הכובד והסמיכות של ההרכב הזה. אלבומם הקודם היה אלבום השנה שלי וזה לדעתי טוב לא פחות

 

 

===============================================

 

julian copeJulian Cope – Drunken Songs

האלבום הזה ברצינות כמעט גמר במקום הראשון או השני אצלי. זה בגלל שאני מעניקה חשיבות רבה ביותר וניקוד גבוה במיוחד לכתיבת שירים טובה. מן הידועות היא שאני חובבת גדולה של פרוג, קראוט ובשנים האחרונות גם נטייה למטאל ודום ובסופו של דבר אלו ההופעות גם שאמשך אליהן יותר, אבל להגיש לי מתנה של ממש בדמות אלבום חדש, יהיה אלבום שבו שירים כתובים היטב, טקסטים חכמים או מצחיקים וקצת קיצוניות והליכה עד הסוף של מי שמגיש אותם. האלבום הזה וכל דבר שקופ עושה או עשה לגמרי עומד בקריטריונים.

 

 

===============================================

שימו לב , אנו בחמישיה הפותחת :)

 

 

Necks

The Necks – Unfold

יצירה יפהפיה של  Necks. לא מפתיע. אין עוד הרכב כזה. כשאתה שומע אלבום של Necks זה מה שאתה שומע באותו רגע. זה לא מזכיר את זה או נשמע כמו זה – זה נשמע כמו נקס ובאיזשהו מקום, זה תמיד אותו "שיר"

 

 

 

===============================================

 

 

Slowdive

Slowdive

זה כמעט היה אלבום השנה שלי. נתחיל מזה שהשיר הפותח אותו הוא בעיני השיר הכי יפה שיצא השנה ובכל פעם שאני שומעת אותו מיד קופץ לו המחנק והלב הכבד. וזה דבר טוב כן? הבס העצוב בשיר הוא אחד הדברים היפים ששמעתי מאז ג'וי דיויזן וניו אורדר ולפרקים היופי של האלבום הזה כמט קשה מנשוא. סלואדייב הרכב מיוחד, בהיסטוריה של השוגייז ובכלל. ואודה בפה מלא- בשנים האחרונות חוויתי רוויה משוגייז. אני הבחורה שכינתה עצמה שוגייזר באתרים חברתיים שונים, שפתחה בלוג עם תמונת קאבר של לאבלס, החליפה אותו לפני מספר שנים בתמונה של בון סקוט בJailbreak ותמונת פרופיל של Earth – בא האלבום של סלואדייב ומאפשר לי לחזור ולחבק את הז'אנר בחום רב.

 

===============================================

 

Alice Coltrane

 

The Ecstatic World of Alice Coltrane

אלבום יחיד ומיוחד שמפגין יותר מכל דבר את כוחה התרפויטי של המוזיקה, של הקול, של השירה

 

 

 

 

 

===============================================

 

endless boogie

Endless Boogie -Vibe Killer

וואו וואו וואו! מאיפה נחת עלי הדבר הזה? ואיך לא שמעתי עליהם? זהו כבר אלבומם החמישי. האלבום הזה פילס דרכו במהירות האור למקום השני ברשימה בזמן קצר מאד מהסיבה הפשוטה שהוא קולע בדיוק לטעמי. עשו לעצמכם טובה ותקשיבו כי זה אחד הדברים הטובים שיצאו השנה.

 

 

 

===============================================

 

ולאלבום השנה שלי !

sakamoto

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Ryuichi Sakamoto -Async

יצירת על חלל :) הכל פה מושלם- העטיפה, הצלילים. כמעט פסקול לסרט של טרקובסקי. סקאמוטו חוזר אחרי הפסקה ארוכה .מסתבר שגם חלה בסרטן וכנראה התגבר עליו. עם כל היופי שספגתי מהאלבום הזה, אני מחכה להכיר אותו טוב יותר ואני מרגישה שכל האזנה תיהיה קצת אחרת. היצירה הזו חיה בספירה אחרת לגמרי מכל השאר.

 

להתראות!

מקווה שנהנתם, הקשיבו גם לצלילים כי הם עושים את העבודה טוב יותר

שני שירים נכנסו בפלייליסט למקום אחר מהמקום האמיתי שהם מדורגים בו אז הדירוג האמיתי לפי הרשימה הכתובה בלבד :)

גלי

 

 

Leave a comment

סיכום 2015 שלי

היי. הנה הסיכום שלי. לא רבים יודעים זאת, אבל  השנה המשך קיומו של הבלוג הזה היה מוטל בספק, לא בגלל שנמאס לי, אלא כי השתלטו עליו גורמים עוינים והיה חשש שהלך כל הDatabase שלא לדבר על כך שלא היתה גישה לבלוג במשך כחודש וחצי.

טוב כל זה מאחורי ושבתי נחושה יותר, מגובה יותר ועם תוכנת הגנה שעולה לי כסף כל חודש.

העליתי על הכתב מחשבות לגבי האלבומים שיותר אהבתי השנה.האלבומים מדורגים מן המקום הנמוך לגבוה יותר ( כלומר המקומות הראשונים בסוף כמקובל) .

אלבום השנה שלי יצא בינואר אם אני לא טועה וכבר אז ידעתי שהוא יהיה אחד הטובים. חשבתי שאלבום השנה שלי יהיה מעט פחות כבד ומלנכולי אבל מה לעשות -זה האלבום שהכי אהבתי השנה.

מצרפת מיקסטייפ עם נציג מכל אלבום שמופיע פה. סך הכל מעל שעתיים של האזנה מצוינת.

מאחלת לכולכם ולי שנה טובה, שמחה ומלאת רגעים מוזיקליים נפלאים

גלי

 

viet cong

Viet Cong – Self Titled

כל השנה התלבטתי לגבי האלבום הזה. לא היה לי ספק לגבי העובדה שהוא אלבום טוב ושהוא מאלבומי השנה הבולטים( בתחומו). אבל לאוזני למודות השנים הוא נשמע כמו ההרכב התורן – בכל שנה או כמה שנים יש אחד כזה. פעם היו אלה אינטרפול, פעם היו אלה פרנץ פרדיננד, פעם היו אלה הרכבים שאני ממש אהבתי- כלומר הייתי בצד של המתרס שחווה אותם כמשהו חדש ועדכני. עכשיו אני לא חווה זאת כך אבל אני כן חווה את האלבום הזה כאלבום טוב ומהוקצע עם זרימה מצוינת. מגיע לו להיות ברשימה הזו.

 

 

 

FFS

 

FFS – Self Titled

FFS הם Franz Ferdinand והספארקס. בהתחלה כשראיתי את הפרומו לשיתוף הפעולה הזה חשבתי לעצמי שהרעיון חמוד ומבטיח. אחר כך כשהאזנתי לאלבום עצמו חשבתי שהוא בסדר ולא יותר. אחרי כמה האזנות החלטתי שהוא חמוד, מבטיח ומקיים. מה שיפה בשיתוף הפעולה הזה הוא שמתקיים בו דיאלוג של ממש בין שני ההרכבים. בחלק מהקטעים דומיננטיות של פראנץ פרדיננד ובאחרים (הרבים יותר לדעתי) דומיננטיות של הספארקס. אבל הרגעים שבו הם מתייחסים אחד אל השני הם רגעי הקסם. לפרקים הם אפילו קצת מחליפים תפקידים, ובדרך קצת צוחקים על עצמם ( Collaborations Don't Work). אני לא מחסידותיהם הגדולות של פראנץ פרדיננד, אם כי יש קסם מסוים בחיות שלהם ואני פחות מחמירה איתם בהסתכלות לאחור אחרי שפסקו להיות הit band (עצוב אך נכון). ההאזנה לאלבום עם הספארקס (שאני מאד אוהבת) מלמדת על אינטליגנציה של פראנץ פרדיננד שחמקה ממני בעבר. אלבום כייפי, אינטליגנטי לעתים קרובות ולא לרציניים מדי.

 

JSBZJGRE15Shay Ben Tzur , Jonny Greenwood & Rajasthan Express – Junun

אני תוהה אם לא הייתי נוכחת בהופעה הנפלאה של ההרכב הזה בפסטיבל ירושלים למוזיקה מקודשת האם הייתי אוהבת אותו באותה מידה. זה שהפרויקט יפה ומעניין אין לי ספק והאלבום מכיל כמה רגעים נהדרים. אבל לא ניתן להעביר את הקסם שהילכה עלי ההופעה במגדל דוד, עם אנרגיות המצוינות במיוחד של התזמורת מרג'סטאן. אחר כך הסתבר לי שפול תומאס אנדרסון עשה סרט על תהליך היצירה, ושמו של ג'וני גרינווד ( שאני אוהבת מעריכה ומוקירה ואפילו קצת star struck לידו) השתרבב לטעמי קצת יותר מדי לראש הרשימה כאחראי לפרויקט. אני לא בטוחה שדווקא הוא היה הגורם הדומיננטי פה , פרט לקידום והבאתו לקדמת הבמה. בכל מקרה, הפרויקט הזה אחראי לכמה רגעים מוזיקליים יפים במיוחד שחוויתי השנה ואני רוצה לציין זאת כאן.

 

 

Ken Mode - Success

Ken Mode -Success

אלבום סוחף מהרכב הפוסט-הארדקור הקנדי ששמו הוא קיצור  של  Kill Everyone Now…נו טוב לא הכל יכול להיות מושלם. הטקסטים מביעים את מחאתם של מעמד הביניים והמעמד הנמוך אבל לצד כל זה האלבום גם כייפי. גם העטיפה היא מהאהובות עליי השנה.

 

 

 

 

 

 

tom brosseau

Tom Brosseau – Perfect Abandon

יש משהו מקסים בטום ברוסו. זו לי ההיכרות הראשונה איתו. האלבום יצא בינואר ומיד שבה את ליבי. יש בו צניעות ותחושה מאד old fashioned . בצורה טובה. הזמן כמו עצר מלכת מסביבו וגם משהו במראה שלו נראה לא מחובר לשום תקופה. ברוסו הוא כותב שירים טוב והוא זמר טוב. אלבום שקט צנוע ויפה שמשום מה חמק מאוזני רבים.

 

 

 

 

laura marling short movie

Laura Marling – Short Movie

ובכן… לורה מארלינג. עוד מוזיקאית שהשם שלה הסתובב מסביב ומשפטים כמו "ג'וני מיטשל החדשה" פוזרו לאוויר כמו הבטחות שאולי וסביר שאין להן כיסוי. אבל מודה שמשהו בחזות שלה משך אותי כן להתייחס אליה לעומת שורה של סינג סונגרייטריות האחרות. ואני שמחה שסוף סוף הגעתי אליה כי היא מוזיקאית מקסימה מלאת חכמה והומור. אהבתי מאד את השירה האינטילגנטית, קצת עוקצנית, כמובן שאני הכי נהנית כשהיא נשמעת כמו כריסי היינד ולא בכדי בחרתי את השיר שבחרתי למיקסטייפ. הרומן שלי עם מארלינג ללא ספק התחיל.

 

 

videodrom

קין והבל 90210 – וידאודרום

אלבום מצוין של הטריו הישראלי שנוצר באמצעות מימון המונים (כיף לשמוע סיפורים כאלה). זהו אלבומם השני של ההרכב, הצעיר יש לומר ( בני 26-27) . האלבום אינטנסיבי ומצוין מוזיקלית אבל גם לא מסתפק בזה ומכיל טקסטים נוקבים על אובדן הדרך של הצבר הישראלי ושל האתוס הציוני, תוכניות ריאליטי, הרדידות והאלימות הכללית שפושה מסביב.

 

 

 

 

a0622773824_10

Deafheaven – New Bermuda

ב Brought to the Water, שיר הפתיחה של אלבומם האחרון של דףהבן, החלטתי , ולו רק לאורך השיר, שדףהבן הוא הם סופרסטארים .הם המקבילה במטאל  לגדולי כוכבי הפופ של הטינאייג'רז. ולו רק בזכות יכולתם לסחוף ככה עם קטע כזה. זה קטע אדיר בעיניי. וקליט מאד.

לפני שנתיים דףהבן היו בשלשה הפותחת שלי בסיכום השנה. הסיבה היחידה שהם לא ממוקמים כל כך גבוה השנה היא שהם כבר לא בגדר תגלית עבורי. אבל אלבומם השני לא נופל ברמתו מהקודם. האלבום נתפס בעיני המבקרים כקליט פחות מקודמו שהיווה עבור רבים אחד מאלבומי המטאל הנגישים שנעשו – הנגשת המטאל לקהל הרחב או משהו כזה. השיר הראשון ב New Bermuda ממשיך לדעתי עם המסורת הזו . אחר כך האלבום משתנה מעט. אני מקווה לראות את ההרכב הזה ממשיך ויוצר ומפתיע כי הם מאד משמחים עד כה.

 

 

loop

Loop -Array1

לופ ,או ליתר דיוק רוברט המפסון, שהוא היחיד שנותר מההרכב המקורי, חוזרים אחרי הפסקה של 25 שנה ועושים את מה שהם עושים הכי טוב -ספייס רוק מדטטיבי. עכשיו רק אצטרך לתפוס אותם בהופעה.

 

 

 

 

 

Yo L Tengo Stuff Like that there

Yo La Tengo – Stuff Like That There

ישנה מוזיקה שיש לה השפעה מרככת ומזככת על המוח. אולי זה משהו אינדיבידואלי, אבל מה שבטוח זה שאם משמיעים לי את Yo La Tengo האפקט מושג. נדמה שבאלבום האחרון מופעל האפקט במקסימום עוצמה – האופן שבו ג'ורג'יה האבלי עוברת ב"מכבש הריכוך" שלה ומיישרת את Friday Im in Love של הקיור לפי מידות Yo La Tengo מהלך עלי קסם. אלבום הקאברים המתוק של ההרכב הוא תענוג צרוף, במיוחד למעריצי ההרכב. במיוחד לי.

 

 

ryley walker

Ryley Walker – Primrose Green

בכמה מקרים יוצא לי לכתוב על אלבום שנה מפי מוזיקאי שראיתי אותו זה עתה בהופעה בארץ? לא הרבה. וזה כיף גדול. קרה לי גם בשנה שעברה עם Sun Kil Moon  שהיה גם אלבום השנה שלי. האלבום של ריילי ווקר הוא תוספת נעימה שמחליקה בקלות לרשימת האלבומים שעשו לי את השנה. נכון, אין פה שום דבר שלא שמענו בעבר, וריילי לא מסתפק במוזיקה וגם מצטייד בעטיפה מאד ואן מוריסונית לאלבומו ( גם את ההופעה בתמונע חתם עם קאבר למוריסון), אבל הוא עושה את זה בצורה מאד חיננית ונעימה.

 

 

Bjork-Vulnicura1

Bjork -Vulnicura

ביורק תמיד טובה ומעניינת לא? זו רק השאלה האם יש לנו סבלנות או לא… צפיתי בספיישל המעט ארכאי ששידרו לרגל יום הולדתה ה50 בהוט ולא יכולתי שלא לחשוב, לאור הסקירה של פועלה, שהיא תמיד היתה טובה ומעניינת. ושזו רק הסבלנות שלנו שמשתנה. אני חייבת להודות שלשני האלבומים שקדמו לVulnicura לא האזנתי. אולי שמעתי קטעים מתוכם. ואני מכירה את הArt Work סביבם. בVulnicura חזרתי אל ביורק בגלל הוייב סביב העובדה שזה "אלבום הפרידה" ממאתיו בארני. אלבום מופק לעילא, מעניין מוזיקלית, והשירים יפים. יתכן שגם קודמיו היו כאלה. אני בטוחה שהשניים הראשונים היו כאלה (פעלו לטובתם החידוש וההיכרות הראשונית עם היצור הקסום והחייזרי הזה) .

 

kendrik

Kendrick Lamar – To Pimp a Butterfly

זוהי ההזדמנות שלי להראות לכם שאני לא מנסה בכוח להביא סיכום אחר ואזוטרי. הנה כל הנסיבות מצביעות לכך שהייתי אמורה לפעול כלעומת הגל הסוחף של אהדה ותשומת לב שקיבל האלבום הזה של קנדריק לאמאר ולחשוב שהוא אוברייטד. מצד שני המקרה הזה לא לגמרי מסייע לי בהוכחה מאחר ואחרי גל האהדה הגיע גל נגדי של "האלבום הזה הוא ממש לא מה שעושים ממנו " אז אולי המחאה שלי היא נגד המחאה? לענייננו, האלבום של לאמאר הוא אולי לא יצירת מופת מוזיקלית ואולי גם לא מסמך סוציולוגי נוקב על התרבות האפרו אמריקנית בעידן הנוכחי, אבל הוא בהחלט כייפי. הפקה מצוינת ולא מעט רגעי חסד מאת קנדריק המלהג. אני בעדו.

 

 

Fantasy Empire

Lighting Bolt -Fantasy Empire

האלבום של לייטנינג בולט הוא אולי האלבום האינטנסיבי ביותר של השנה. אחרי הפסקה של חמש שנים Lightning Bolt חוזרים עם האנרגיות שתמיד היו להם ועם הפקה קצת יותר מהוקצעת. Auditory Annihilation , Mayhem הם רק חלק משמות התואר שנתקלתי בהם בהקשר לאלבום הזה. אלבום שלא מפסיק לרגע ואנחנו אוהבים את זה. . מומלץ בחום.

 

 

 

 

ufomammut ecate

Ufomammut -Ecate

אחד האלבומים החזקים והטובים ששמעתי השנה. זו היא לי היכרות ראשונה עם טריו הסלאדג' דום מטאל האיטלקי והם מצאו חן בעיני מהרגע הראשון. הלהקה קיימת למעלה מעשור וחצי. Ecate מסתבר היא אלה יוונית (Hecate). אלת הירח, הקוסמות והכישוף לא פחות! נראה שהיא קיבלה את כל הדברים השווים. אין רגע משעמם באלבום האינטנסיבי הזה. אגב גם העטיפה שלו יפה מאד.

 

 

 

Joanna Newsome -Divers

Joanna Newsom -Divers

מה אומר. אוקיי, אומר משהו. לנצח אזכור את ניוסום מדלגת בשמלתה היפה בין הפסנתר לנבל במשכן לאומנויות הבמה כמו ילדה בחנות ממתקים. אני אוהבת אותה. את שירתה. את הסונגרייטינג. אלבום נהדר עם שלא נופל ברמתו מקודמיו.

 

 

 

 

Eleniaורד

Floating Points -Elaenia

סם שפרד, כנראה מוזיקאי ומפיק אלקטרוני פורה, הוציא השנה אלבום בכורה תחת המוניקר Floating Points. הוא ללא ספק אחד האלבומים הטובים ששמעתי השנה. כפי שקראתי במקום אחר -האלבום יכול היה לצאת כמעט בכל שנה בשלושת העשורים האחרונים. מדובר באלקטרוניקה חמה ושקטה. שפרד מציין את Talk Talk בכלל ו Laughing Stock בפרט בתור מקורות השראה אבל לפרקים ( רק לפרקים) אני חשבתי גם על Tortoise ועל Four Tet.

 

 

haklik

הקליק – אני לא בפסקול

נראה לי שזה הסיכום הראשון שכולל גם אלבומים ישראלים. חשוב לי לציין שהבחירה לא לכלול אלבומים ישראלים בעבר לא נבעה מעניין עקרוני של הפרדה, אלא פשוט לא מצאתי אלבום שראיתי לנכון לכלול אותו. אני מניחה שמדי שנה נעשים דברים מעניינים בארץ אבל יתכן שהם לא מגיעים אלי (אני לא בטוחה שיש אלבומים טובים כמו הרכבים מבטיחים או הרכבי הופעות טובים-אבל אני לא חותמת על זה). האלבום של הקליק הוא אחד האלבומים שהכי ריגשו אותי השנה. לצד מותו של אלי אברמוב שמוסיף למטען הרגשי המלווה את ההתייחסות האלבום הזה, הרי שהחוויה המרכזית  היא העיתוי שלו, והתחושה החזקה שזהו הקול הברור הראשון שנשמע לאחר ניצחון הימין בבחירות. קול בלתי אמצעי וברור. לא מתוחכם מדי. לא ממציא עצמו מחדש. הקליק כפי שאנחנו מכירים אותם. אני חושבת שזו הפשטות שבה הם מבטאים את הדברים שהכי שבתה את ליבי.

 

mte-63-64-mag-original-image-crop-1-_main

Joshua Abrams -Magnetoception

אלבום נפלא חם ומענג של אברמס, עם שיתוף פעולה של מוזיקאים מצוינים, בינהם חמיד דרייק אהובנו.

 

 

 

 

 

 

 

prongsongsfromblackholecd

Prong -Songs From the Black Hole

איזה כיף של אלבום! אלבום הקאברים של Prong הוותיקים ממחיש את הטעם המשובח שלהם עם קאברים לKilling Joke, Fugazi ,Black Flag ניל יאנג ועוד. כמעט כל שיר פה הוא תענוג צרוף. אני לא יודעת אם הוא אחד האלבומים הטובים השנה. אבל הוא בהחלט אחד האלבומים שהכי קולעים לטעם שלי. האלבום הזה מזכיר לי את הכיף של אוספי הניינטיז שקנית בחנות בכפר סבא בעשרה שקלים או האוספים היותר מוצלחים שצורפו לNME.נהדר.

 

 

Tom Carter - Long Time Underground

Tom Carter – Long Time Underground

את טום קרטר אני מכירה דווקא בזכות שיתופי הפעולה שלו מהשנים האחרונות עם Pat Murano , שהם כשלעצמם מאד מומלצים. מסתבר שקרטר עבר בשלוש השנים האחרונות חוויה מאד קשה עם מצב בריאותי קשה שהוביל אותו לקומה למשך זמן מה. האלבום נכתב בעקבות החוויה הקשה הזו. מדובר ביצירה יפה ומדדטטיבית.

 

 

 

 

built to spill - Untathered moon

Built to Spill – Untethered Moon

ignorance is bliss . כי בעוד שנאמני Built to Spill מנסים להחליט איפה האלבום הזה ממוקם איכותית בדיסקוגרפיה של הלהקה, לי, שתמיד רציתי להכיר ולא הזדמן, ההיכרות הראשונה הזו היא מתנה פשוטו כמשמעו. איזה כיף של אלבום! אחזור על עצמי כפי שכבר התבטאתי לגביו- הוא מחזיר אותי לימי הזוהר של חוויית המוזיקה עבורי. כשהכל היה פשוט… בדומה לHalf Japanese בשנה שעברה או Sebadoh בשנה שלפני כן – אלבום מומלץ בחום.

 

 

 

ולמקום הראשון שלי



Mount Eerie - Sauna

Mount Eerie – Sauna

קראתי באיזו ביקורת לגבי האלבום הזה אמירה שמאד מצאה חן בעיני – "זה האלבום השקט הכי רועש ששמעתי". יש בזה משהו. רבים אומרים לי שזה אלבום יפה אבל צריך מצב רוח מיוחד בשבילו. אני מבינה את זה. יש בו משהו מאד תובעני ומאד טוטאלי. הוא מדכדך, כבד וקצת כולא את המאזין. אבל כל זה ועוד הם שגם תורמים ליופיו. האלבום יצא בתחילת השנה וכבר אז חשבתי שיש סיכוי טוב שהוא יהיה אלבום השנה שלי. אבל יש לי בעיה להכריז על אלבום שנה מאת מוזיקאי פורה וותיק שאני לומדת להכיר רק עכשיו  ושאני לא מכירה את עבודותיו הקודמות. זה נראה לי לא הוגן- כלפיו וכלפי האלבומים האחרים. כמו רוב הדברים בחיי אני חייבת לקחת את זה ברצינות תהומית. אבל זו שאלה -האם אלבום שנה צריך להיות האלבום שהכי התרשמת ממנו/אהבת השנה או סוג של אירוע מוזיקלי משמעותי שהתרחש? אם התשובה היא האופציה הראשונה הרי שזו אלבום השנה שלי. בחירות הולמות את האופציה השנייה יכולות להיות למשל ביורק שחזרתה לבימה על רקע פרידתה ממתיו בארני והיצירה האפית שלה בהחלט יכולה להיחשב ככזו. היא בהחלט נחשבת על ידי הרבה מגזינים של מוזיקה. אבל אני לא מגזין ולכן לא – לא ביורק :)

בחזרה ל"סאונה" סוף סוף -שימו לב לפתיחה עוצרת הנשימה -כששמעתי את הקטע הזה לראשונה מאד התרגשתי. ואני עדיין חושבת שזו פתיח יפהפה לאלבום. יש פה טקסטים נוגעים ללב, שירה עדינה שמאזנת נכון בין הליווי הנשי המעט אופראי לשירה של אלברום עצמו -וטוב שהוא נכנס גם. יש פה נויז, וצפצופים וצרצורים קטנים, ורוק טהור וכייפי ( לא הרבה ,זה נכון). משהו בטון האישי של האלבום הזה מכיר לי את ויל אולדהם שאני כל כך אוהבת. אבל רק מהבחינה הזו. ולצד השירים הכבדים והגרנדיוזיים יש גם כתיבה נכונה של שירים. כלומר סנוגרייטינג חכם. שימו לב גם לשיר Emptyness הטורדני והיפהפה.

 

My 2015 in Music by Gali Gonen on Mixcloud

Tracklist

Viet Cong – Death
FFS – Save me From Myself
Junun (Shay Ben Tsur, Jonny Greenwood , Rajasthan Express) – Chala Vahai Des
Ken Mode – These Tight Jeans
Tom Brosseau – Roll Along With Me
Laura Marling – Gurdjieff's Daughter
Cain & Abel 90210 – Efraim the Sublime
Deafheaven -Brought to the Water
Loop – Precession
Yo La Tengo – Automatic Doom
Ryley Walker – Same Minds
Bjork- Stone Milker
Kendrik Lamar – Wesley's Theory
Lightning Bolt – The Metal East
UFOMmammut – Somnium
Joanna Newsom – Goose Eggs
Floating Points – Peroration Six
Haklik -Lajoker Ein Panim
Joshua Abrams – Magnetoception
Prong – The Bars
Tom Carter- Entreaertne
Built to Spill – When Im Blind
Mount Eerie- Boat
Mount Eerie -Planet
Mount Eerie – Emptyness

8 Comments

סיכום שנת 2014 (שלי) במוזיקה

שלום לכולם

הגענו לרגע המיוחל של סיכום שנת 2014 (שלי) במוזיקה. לצערי השנה לא הקלטתי פודקאסט, למרות שאהבתי את העשייה והתגאתי בה, האנרגיות שלי לא היו מופנות לשם. זה לא אומר שלא יהיו עוד פודקאסטים, בסיכום השנה הבא או באמצע השנה, או מתי שלא.
בימים האחרונים פרסמתי בדף הפייסבוק של הבלוג אלבומים שלא נכנסו לסיכום – למרות שזה בעצם אומר שהם כן נכנסו לסיכום, לא כך?ממליצה להיכנס גם לשם ולעשות את ההשלמה.
אז הנה האלבומים שאני אהבתי, אפשר לדפדף בינהם באמצעות החיצים ולקרוא על כל אחד. צירפתי גם מיקסטייפ עם שיר מייצג מכל אחד מהאלבומים שאני מזכירה. בחרתי 18. למה 18? בלי סיבה. מספר שרירותי. זהו מספר האלבומים שהרגשתי צורך לשים אותם בקבוצה משלהם ולציין אותם במשנה חשיבות.

מבחינת הופעות, היו המון ביטולים השנה אז לא אדרג. אולי אפשר לדרג את הביטולים? רק אציין שהופעת השנה שלי ללא עוררין היתה ההופעה של הסטונז בפארק הירקון.

מאחלת לכולנו שנה מוזיקלית טובה, בואו לבקר והמשיכו לעקוב אחרי הנעשה אצלי, כאן , בפייסבוק או בכל ערוץ תקשורת אחר.

גלי

[smoothslider id='4']

הציור ש"עוטף" את המיקסטייפ מאת גיורא ברגל
The Jump(U.F.O at the King David Hotel's Swimming Pool) 1991

 

2014 – My Year in Music by Gali Gonen on Mixcloud

6 Comments

סיכום אישי- שנת 2013 במוזיקה

 

היי כולם

הנה אנחנו נפגשים פה שוב. זו הופכת להיות מסורת. בסוף אגיע למצב שבו נתראה פה רק בסיכומי שנה, מקווה שלא.

כרגיל, סיכום אישי שלי, הגיגים, מחשבות ותהיות. אחרי שעשיתי לעצמי האזנה ביקורתית גיליתי שמספר המופעים הרב ביותר הוא למילים : אינטנסיבי, יצירתי, דחוס, מאוורר ועוד שמות תואר כאלו. נא קבלו זאת בהבנה. כל הנסיון לנסח במילים את החוויה המוזיקלית הוא בעייתי, כל זאת תחת עיניה הבוחנות של המפיקה והעורכת בפועל שדואגת שההקלטה תצא בסדר (זו אני, כן?)

 

בימים האחרונים פרסמתי בעמוד הפייסבוק של הבלוג, כטיזר לסיכום המלא,  מספר רשמים מאלבומים ש"לא נכנסו". ממליצה להסתכל גם שם.

מקווה שתהנו, ואשמח במיוחד לתגובות, כאן או באופן אישי. בקיצור, אשמח לשמוע מכם.

שנה טובה והרבה איירה קפלן

גלי

 

להורדת הפודקאסט – דרך אתר icast  ( קליק ימני על כפתור ה"הורד" ושמירה)

 

הסיכום המלא (למי שלרשותו קצת יותר משעתיים וחצי :) )

ומפוצל ל3 חלקים:

חלק א

חלק ב

חלק ג

 

 

 

10 Comments

סיכום השנה שלי לשנת 2012

 

זהו! תם ונשלם. עשיתי זאת. זה לא היה קל. כשאני נכנסת לפרויקט מסוים, גם אם הוא בא ממקום של רצון אמיתי והנאה, אני מכניסה את עצמי ללחצים ומשטר מאד חמור, ולפעמים שוכחת שכל זה אמור להיות נעים וכיף.

אבל עשיתי זאת ואני גאה בתוצאה.

הנה סיכום השנה שלי. יצא מאד ארוך. סך הכל שעתיים וחצי. לכן אני מגישה לכם גרסה מפוצלת לשלושה חלקים כדי להקל על האזנה בשלבים, אבל גם גרסה אחת מלאה לברי המזל ביננו שמוצאים את השעתיים וחצי הללו.

 

אשמח לשמוע מה אתם חושבים, על הסיכום, על הבחירות, על הדעות שלי ובכלל, ההעדפות שלכם לשנה הזו.

ובקשה אחת- אל תרימו ידיים מהבלוג הזה- אני תמיד פה .לא מצליחה תמיד לכתוב, אבל תמיד רוצה, תמיד מכוונת לזה , ותמיד אחזור ( בסופו של דבר , בצורה זו או אחרת :)

האזנה נעימה!

גלי

 

 

חלק א

 

 

להורדה – חלק א

 

חלק ב

 

 

להורדה -חלק ב

 

חלק ג

 

 

להורדה – חלק ג

 

הפודקאסט המלא

 

 

להורדה

6 Comments