היי! שנה טובה לכל

מגישה בפניכם את סיכומי. אוהבת אותו ואת האלבומים שבחרתי השנה.

השנה הרגשתי יותר מתמיד שרוב האלבומים הנבחרים שלי טובים באותה מידה, ושמה שקובע את דירוגם אצלי הוא הטעם האישי שלי.

אז הנה, Here goes nothing:

 

 

Michael Chapman -50

דילן של הגליל? כריס דה ברג של הפולק?  תגידו מה שתגידו אבל לאלבום הזה יופי בלתי אמצעי, עוד אלבום של צ'פמן. עוד אלבום יפה של צ'פמן. והפעם בשיתוף מוזיקאי חביב עלי ביותר -סטיב גאן. "50" מבחינתי הוא מהאלבומים האלה שהם בעצם שיר אחד שמלווה אותנו מתחילתו ועד סופו. לעיתים נדמה שצ'פמן ינגנן את עצמו לדעת עם אותו ריף גיטרה, אבל הריף הזה יפה, במיוחד כשהוא מלווה בקולו הנבון והרך של צ'פמן.

 

===============================================

 

 

The Dream Syndicate – How Did I find Myself here

קלאסה של אלבום. מזכיר נשכחות , ולאו דווקא את Dream Syndicate עצמם כי אני לא יכולה לומר שהכרתי אותם יותר מדי לעומק. מעורר געגועים להכל

 

 

 

 

===============================================

 

King Gizzard & The Lizard Wizard – Flying Microtonal Banana

אודה ואתוודה. זהו האלבום היחיד מתוך החמישה שהוציאו או אמרו שיוציאו השנה, וגם הראשון שהאזנתי לו שלהם אי פעם. יש משהו מפה בהרכב הזה. יכול להיות שבאו משדרות? הצחקתי את עצמי, דומים לנו כמו האיטלקים או האירים. מכירים שאומרים את זה? אלבום מהנה למדי. אשמח לראות את ההרכב בהופעה

 

 

 

===============================================

 

 

James Holden & The Animal Spirits

שילוב יפה והרמוני של מקצבים- אסייתים, אפריקאים וכמובן אלקטרונים. ובהשפעת הדיווחים, ההאזנה לאלבום מעוררת רצון לראות את ההופעה

 

 

 

 

===============================================

 

 

Joshua Abrams & Natural Information Society – Simultonality

גם  לפני שנתיים הופיע אברמס ברשימת אלבומי השנה שלי, והוא נשאר בשלו. לופים על גבי לופים שמתכנסים למשהו חוצה או אפילו מעבר לז'אנר זה או אחר. לא לגמרי אחר מקודמו ברשימה זו.

 

 

 

===============================================

 

 

Sly and the Family Drone + Dead Neanderthals – Molar Wrench

נתחיל מזה שזו אחת מהעטיפות האהובות עלי השנה. נמשיך בעובדה שהאלבום הזה חסר מעצורים. משחטת פרי ג'אז ונויז. האלבום הזה הוא הרעיון שלי לפאן

 

 

 

===============================================

 

Han Bennink Trio – Adelante

מקסים. לפרקים האלבום נדמה כמו פסקול לסרט שלא באמת קיים. לפעמים חשבתי על סאטי, לפעמים על דיוק אלינגטון. האלבום ליווה אותי לאורך "חגי תשרי" והפך אותם לחגיגיים ויפים יותר

 

 

 

===============================================

 

 

Vijay Iyer Sextet – Far from Over

אלבום נהדר. לא האזנתי להרבה ג'אז השנה אז אם צריך לבחור נראה לי אלבום לא רע "ליפול עליו"

 

 

 

 

===============================================

 

 

Cheveu & Group Doueh – Dakhla Sahara Session

אחד האלבומים הבולטים השנה. אני חייבת לציין שאני מעדיפה אותו על החומרים הקודמים של Cheveu, גם אם הם תמיד סוחפים בעיניי וכיפיים. החיוניות והאינטנסיביות של Cheveu נשמרת גם פה אבל מאוזנת על ידי שותפיהם הממוקדים. המקצבים פה הם לא רק כדי לפרוט חזק על המגניבות, אלא נבנים בחוכמה טבעית לכדי אקסטזה מוזיקלית.

 

 

===============================================

 

 

Pissed Jeans – Why Love Now

בשיתוף עם לידיה לאנץ', לא הרבה אלבומים כיום יכולים לומר זאת. אחד ההרכבים שהתחבבו עלי השנה וליוו אותי לא מעט. האלבום לדעתי לא מושלם אבל במדדים מסוימים לוקח את רוב האלבומים פה. בתעוזה, בליריקס המצחיקים, וביצירתיות שלו. כמו כן, תמיד אשאף לשיר בפומבי את Ignorecam :)

 

 

 

===============================================

 

 

Robert Cray & Hi Rythm

יופי של אלבום מאת ידידי הותיק רוברט קריי. תיזמור מושלם , הגרוב הנכון ואפילו 2-3 שירים שמזנקים לשורה הראשונה בקריירה שלו

 

 

 

 

===============================================

 

 

The Feelies- In Between

בכל סיכום שלי מופיע האלבום הספק הגיקי של השנה. אם זה Sebadoh, או Built to Spill או Half Japanese.

ה Feelies הנפלאים חוזרים עם אלבום יפה ומגובש. פנינה שקטה וצנועה ברשימה שלי.

אני אוהבת אותם, אוהבת את גלן מרסר, אוהבת את רוח הוולווט אנדרגראונד שתמיד נוכחת.

 

 

===============================================

 

 

Beck – Colors

מזמן לא פגשתי אלבום שמרגיש כל כך טבעי ונכון ליוצרו. אם זה לא הסיכום הראשון שלי שאתם קוראים אתם בטח מכירים כבר את התחבטויות הנפש שלי לגבי למה אני אוהבת את מה שאני אוהבת ומה עושה אלבום שנה לכזה. ובמקרה של האלבום של בק אני שואלת את עצמי האם הייתי אוהבת אותו אם היה מגיע מיוצר אלמוני שהוא לא בק. כנראה שפחות. אבל מה זה משנה, מה אני במחלקה המשפטית? אין לי ברירה אלא להיות מוטה ולומר שהאלבום מופק לעילא, מכיל 70% להיטים ובעיקר כיפיי מאד.

 

===============================================

 

 

Godflesh – Post Self

מאיפה הגיח פתאום האלבום הזה? תפס אותי קצת לא מוכנה -לא ידעתי שעומד לצאת לגודפלש אלבום השנה והגיע גם מאוחר למדי במהלכה כשכבר די התחלתי לסגור את הרשימה שלי. אלבום מצוין. אני אהבתי גם את קודמו אבל זה מרגיש מהודק יותר ואני רואה שגם זוכה להרבה שבחים אז אני מרוצה מאד

 

===============================================

 

Bardo Pond – Under the Pines

הגיטרה החורכת המזוהה כל כך עם ברדו פונד כמו מלווה אותך גם אחרי שסיימת להקשיב להם. מעבר לקטע הפתיחה המהפנט והנפלא, שימו לב לקטע שבא אחריו ולגיטרה שעוקבת אחרי השירה ולתיפוף שעוקב אחרי שניהם.

תמיד אוהבת את הכובד והסמיכות של ההרכב הזה. אלבומם הקודם היה אלבום השנה שלי וזה לדעתי טוב לא פחות

 

 

===============================================

 

Julian Cope – Drunken Songs

האלבום הזה ברצינות כמעט גמר במקום הראשון או השני אצלי. זה בגלל שאני מעניקה חשיבות רבה ביותר וניקוד גבוה במיוחד לכתיבת שירים טובה. מן הידועות היא שאני חובבת גדולה של פרוג, קראוט ובשנים האחרונות גם נטייה למטאל ודום ובסופו של דבר אלו ההופעות גם שאמשך אליהן יותר, אבל להגיש לי מתנה של ממש בדמות אלבום חדש, יהיה אלבום שבו שירים כתובים היטב, טקסטים חכמים או מצחיקים וקצת קיצוניות והליכה עד הסוף של מי שמגיש אותם. האלבום הזה וכל דבר שקופ עושה או עשה לגמרי עומד בקריטריונים.

 

 

===============================================

שימו לב , אנו בחמישיה הפותחת :)

 

 

The Necks – Unfold

יצירה יפהפיה של  Necks. לא מפתיע. אין עוד הרכב כזה. כשאתה שומע אלבום של Necks זה מה שאתה שומע באותו רגע. זה לא מזכיר את זה או נשמע כמו זה – זה נשמע כמו נקס ובאיזשהו מקום, זה תמיד אותו "שיר"

 

 

 

===============================================

 

 

Slowdive

זה כמעט היה אלבום השנה שלי. נתחיל מזה שהשיר הפותח אותו הוא בעיני השיר הכי יפה שיצא השנה ובכל פעם שאני שומעת אותו מיד קופץ לו המחנק והלב הכבד. וזה דבר טוב כן? הבס העצוב בשיר הוא אחד הדברים היפים ששמעתי מאז ג'וי דיויזן וניו אורדר ולפרקים היופי של האלבום הזה כמט קשה מנשוא. סלואדייב הרכב מיוחד, בהיסטוריה של השוגייז ובכלל. ואודה בפה מלא- בשנים האחרונות חוויתי רוויה משוגייז. אני הבחורה שכינתה עצמה שוגייזר באתרים חברתיים שונים, שפתחה בלוג עם תמונת קאבר של לאבלס, החליפה אותו לפני מספר שנים בתמונה של בון סקוט בJailbreak ותמונת פרופיל של Earth – בא האלבום של סלואדייב ומאפשר לי לחזור ולחבק את הז'אנר בחום רב.

 

===============================================

 

 

The Ecstatic World of Alice Coltrane

אלבום יחיד ומיוחד שמפגין יותר מכל דבר את כוחה התרפויטי של המוזיקה, של הקול, של השירה

 

 

 

 

 

===============================================

 

Endless Boogie -Vibe Killer

וואו וואו וואו! מאיפה נחת עלי הדבר הזה? ואיך לא שמעתי עליהם? זהו כבר אלבומם החמישי. האלבום הזה פילס דרכו במהירות האור למקום השני ברשימה בזמן קצר מאד מהסיבה הפשוטה שהוא קולע בדיוק לטעמי. עשו לעצמכם טובה ותקשיבו כי זה אחד הדברים הטובים שיצאו השנה.

 

 

 

===============================================

 

ולאלבום השנה שלי !

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Ryuichi Sakamoto -Async

יצירת על חלל :) הכל פה מושלם- העטיפה, הצלילים. כמעט פסקול לסרט של טרקובסקי. סקאמוטו חוזר אחרי הפסקה ארוכה .מסתבר שגם חלה בסרטן וכנראה התגבר עליו. עם כל היופי שספגתי מהאלבום הזה, אני מחכה להכיר אותו טוב יותר ואני מרגישה שכל האזנה תיהיה קצת אחרת. היצירה הזו חיה בספירה אחרת לגמרי מכל השאר.

 

להתראות!

מקווה שנהנתם, הקשיבו גם לצלילים כי הם עושים את העבודה טוב יותר

שני שירים נכנסו בפלייליסט למקום אחר מהמקום האמיתי שהם מדורגים בו אז הדירוג האמיתי לפי הרשימה הכתובה בלבד :)

גלי