meat puppets

מיקסטייפ אוגוסט

 

My August Mixtape by Gali Gonen on Mixcloud

ציור : גיורא ברגל

Tracklist

Meat Puppets -Up on the Sun
Andy Moore and Yannis Kyriakides – Doorways Make You Forget
Nir Matarasso – Muco Croissant
Haclick – Sof Hamasa
Ken Mode – a Catalog of Small Disappointments
Prong – The Bars
Liturgy -Kel Valhaal
Zs – Corps
Gohstfacec Killah Ft. Raewkon -Let the Record Spin
Electralane -Enter Laughing
Laura Marling – Gurdjieff's Daughter
Slapp Happy -Blue Flower
Wiclo – Magnetized

Leave a comment

לקט

אין לי ממש השראה בזמן האחרון. הנכונות והרצון להיות נוכחת פה חזקים מתמיד, אבל אני לא מצליחה למצוא משהו מספיק חשוב לכתוב עליו.

לכן זה יהיה מהפוסטים הלא מובנים והלא מהודקים האלה שהם בעצם אסופה של דברים שאני מרגישה, עושה ושומעת לאחרונה. אה רגע,כל הפוסטים שלי נראים ככה, לא?

 

התחלתי עבודה חדשה. בעיקרון זה דבר טוב כי היא תואמת את מה שאני מחפשת כרגע ומאפשרת לי להרוויח את לחמי ביושר וגם מגבילה את זמן הבזבוזים שלי. מצד שני היא קטעה רצף די יפה של יצירה שהיה לי, שבא לידי ביטוי במיוחד פה בבלוג עם הפודקאסטים. אני מאד רוצה להקליט עוד פודקאסים אבל מחפשת נואשות נושא שיהיה קרוב מספיק לליבי וייעשה עם תשוקה אמיתית. כן , שוב ,גם פה. אבל גם בשביל תשוקה צריך לפעמים לפנות זמן כדי לחפש . זו אולי נשמעת כמו סתירה במונחים אבל לא בהכרח.

בשנים האחרונות, אולי בשנה האחרונה, אני מרגישה ששיתופי פעולה יצירתיים הם הדבר הכי מספק וכייפי שיכול להיות. הפרוייקט היחיד שעשיתי בחיי בזוג ( פרט לבית ספר וכאלה) היה פרוייקט קומיקס עם בחור מוכשר אחד. הוא צייר ואני כתבתי. גם אם לא היה קל להתאים את עצמי למישהו אחר, זה היה נהדר ומאתגר מאד. עכשיו אני חושבת על להקליט פודקאסט עם עוד מישהו/מישהי (אולי לארח כל פעם מישהו? איך עושים את זה טכנית? אני צריכה פשוט במחשב שתי כניסות למיקרופון, לא? נראה לי שהבעיה היותר קשה היא להביא את שנינו לחדר אחד בזמן נוח ).

אני צריכה ללמוד לנגן על משהו, או לעוות משהו. או מיומניות טכניות של נגינה. משהו לא אורתודוקסי. או צריכה לראות איך עושים את מה שעידו שחם הציע פה בתגובה לאחד הפוסטים שלי- להקים פסטיבל כיפוף מעגלים מקומי, אולי פשוט פסטיבל מוזיקה נסיונית. יש פה לפעמים אם אני לא טועה. אבל הם לא מספיק מגוונים לטעמי.

לקחתי חלק בתחילתו של פרוייקט רמיקסים. התחלנו עם קטע מקורי ששלח אחד מהמשתתפים וכל אחד אמור לעשות גרסא משלו לגרסא האחרונה שנעשתה (מבלי לשמוע את הקטע המקורי). מאד התחשק לי הפרוייקט אז התנדבתי להיות הראשונה שתעשה את הרמיקס לקטע המקורי. הקלטתי את עצמי עם מיקרופון בלופים ושתלתי את זה על גבי הקטע המקורי. השתמשתי בWavepad ומיקרופון .כמו לפודקאסטים.

אחרי שעה חשתי דחייה עזה כלפי מה שעשיתי. התחוור לי כמה קשה להיות מוזיקאי ולאהוב באופן קונסיסטנטי את מה שאתה עושה ולאהוב גם את המקומות שמהם זה מגיע. למה בחרתי לעשות את מה שעשיתי, והאם זה כן? בקרוב יהיה סיבוב נוסף של נסיון .אדווח לגבי תוצאותיו.

פתאום חלפה במוחי מחשבה נוראית! מה אם הכתיבה שלי עוברת אצל חלק מהקוראים באותו אופן שבו חווים שירים של meatloaf?

כלומר, כשמיטלואוף כותב שירים, הוא בטח מלא בתחושה של הגיון פנימי, מסר ורעיון שהוא רוצה להעביר. ותראו איך זה עובר אצלנו כשאנחנו שומעים אותו?

 

בשבוע הבא מתקיים פסטיבל Unsound בקרקוב, פולין . מסוג האירועים שנדמה שפשוט נתפרו עבור מידותיי. אקלקטי ,נסיוני, אפשר לראות פה את התוכנייה.

מופיעים שם שמות כמו פליקס קובין, קוד 9, , מרק מגוואייר, והכל תמורת כמה זלוטי.

אם הייתי יודעת עליו כמה חודשים מראש בטוח הייתי שם. אפילו לבד.

 

כשהתחלתי את העבודה החדשה ערכתי סינון של כל מיני בלוגים שאני לא יכולה להרשות לעצמי לקרוא עכשיו כי לא יהיה לי זמן. כיסחתי איזה חצי מהבלוגים והרגשתי טוב עם עצמי. ואז פלאחט פגשתי באתר הזה,שהביא לי אותה בהפוכה עם משהו כמו 30 פודקאסטים ליום. כבר הספקתי לשמוע פודקאסט על תומאס דולבי וג'ונתן קו הסופר של רוטרז קלאב וגם אחד עם ואן דייק פארקס. האתר הזה יכול להפוך ללחם והחמאה שלי. יש שם את כל מה שבנאדם צריך לדעת. ייש משהו מקסים בפורמט של ראיון נכון? הוא יכול להיות נורא מגביל ומסרס אם הוא נטול יצירתיות, אבל אם מושא הראיון הוא בנאדם מעניין ואם המראיין אינו נוקשה ובנאלי, אין גבול למה שאפשר לעשות. ויהיה זה מרואיין מתחום המוזיקה או כל תחום אחר זה לא משנה.

 

אפשר לקנח במה שאני שומעת לאחרונה .

 

Wooden Shjips

West

דיסק מוצלח סך הכל. מפרגנים לו הרבה. בעיני הוא טיפה רחב ומנופח שכזה. זוכרים שכתבתי בפעם הקודמת על תבניות מוזיקליות ועל התכונה הרווחת כיום לנסות לעשות משהו מוצלח ולא בהכרח משהו יצירתי? – אז הנה דוגמא לאלבום כזה. וזה כמובן לא גורע מאיכותו. זה פשוט פחות מרגש אותי.

יש לי הגדרה מצויינת לאלבום הזה:

הוא נע תמידית בין אוברסטייטינג לאנדרסטייטינג.

הנה אחד הרגעים החביבים עליי

 

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=Akws4cCn1cI[/youtube]

 

Brian Johnstwon Massacare – The Singles

יש טובים יותר יש פחות. בגדול אני פחות חובבת אוספים אבל חשבתי שאולי אצליח להתרגש פה ושם כי סך הכל אני חושבת שהם יכולים להיות מאד נוגעים ללב. זה לא קרה.

 

 

 

 

 

 

 

 

The Sound of Siam

יופי של דבר. פרוייקט של פסיכדליה מתאילנד… עטיפה משמחת ויופי של שירים. לפעמים תתפסו עצמכם בידיים ותאמרו "למה אני שומע את הדבר הזה?" . אבל זה רק בגללהשפה והטיפ'לה צווחנות של הזמרות. מבחינה מוזיקלית זה אחלה דבר ובא מכל המקומות הטובים שאנחנו מכירים.

 

 

 

 

 

 

 

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=JNYOtthPxas[/youtube]

 

Hunx and His Punx-too young to be in love

זו הפגישה הראשונה שלי איתם והאמת – הוא די מוצא חן בעיניי האלבום. אני פחות נופלת לשטיקים של הסיקסטיז סטייל וסגנון הגיי של הסולן אבל אני מאד אוהבת דווקא את הזמרת (או אחת מהן לפחות) אני חושבת שהיא מצויינת. ויש פה כמה שירים חזקים.

 

 

 

 

 

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=H-NMyljAfyc[/youtube]

 

Meat Puppets -Up on the sun

מה עוד יש לומר על האלבום הזה. ניסיתי להסביר לכמה אנשים איך זה היה עבורי לחזור אליו , עכשיו שיצאה מהדורה מחודשת של האלבום בויניל – אתה מרגיש שמישהו עושה לך עיסוי למוח וזה נעים מאד. אחד האלבומים, אין מה לומר.

 

 

 

 

 

 

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=SihrzuZ9IKM[/youtube]

 

 

זהו להפעם

ניפגש אולי בפוסט מהודק יותר. .

4 Comments

אלבומי מאי

אוי ויי, העבודה על הפודקאסטים לוקחת לי את כל משאבי צריכת המוזיקה. במהלך יצירת פודקאסט אני גוזרת על עצמי צום ומפנה בלעדית את זמני למושא פודקאסטי. זה אומר שההספק שלי עם אלבומים אחרים די ברצפה.

רציתי לכתוב פה גם על המנטלז , ועל מטרונומי והמיט פאפטס- כולם אלבומים מומלצים. אבל החלטתי שאין לי משהו בעל משמעות לומר. אז אתייחס לשניים אחרים.

 

Mike Watt -Hypenated Man

יופי של אלבום. למעשה, אלבום כזה זה מה שאני רוצה לראות יותר. כמו זה ,כמו קורט וייל, משהו עם איזשהו עוגן מוצק. משהו פחות פוסט מודרניסטי. פחות אריאל פינקי, פחות אלון עוזיאלי , יותר….

למי שלא מכיר , וואט ,באסיסט, בעברו ממיסידי Minutemen, כרגע מנגן כחלק מהסטוג'ס אבל בהחלט מוזיקאי מוכשר בזכות עצמו. הוציא אלבום שכפי שטען עליו חבר הוא מאד ביפהארטי. למעשה מדובר בשרשרת ארוכה של 30 קטעים קצרים למדי, שונים ומשונים.

וואט מתייחס אל האלבום כאל עוד אופרה. עוד אחת הנוספת על שתי האופרות הקודמות שלו. קראתי את דבריו של וואט על האלבום שלו עצמו ואני חייבת לומר שמזמן לא ראיתי טקסט שכתוב בצורה כל כך אמיתית וכנה. אהבתי את ההתייחסות של וואט ל30 השירים באלבום כ30 פיסות קטנות שהן בעצם חלק מיצירה אחת שלמה שמתנגנת בראשו. זו בדיוק התפיסה הזו שהופכת אלבום לטוב, לא?

חוט  נוסף המקשר בין השירים הוא שכולם עוסקים בדמויות מתוך ציוריו של הירונימוס בוש. או לפחות בפרשנות נטולת-היומרות- להיות-צודקת של וואט את אותם ציורים.

המוות של חבר הילדות של וואט והקו- פאונדר של מינוטמן, ד. בון מתאונת רכים ב1985 היה טראומטי ביותר עבור מייק וואט. אפשר לומר שהוא הקדיש את שארית הקריירה שלו לזכרו. ב Hypenated Man  מנגן וואט בגיטרה של בון.

צפיתי בסרט על מינוטמן (We Jam Econo), ואחרי צפייה בו, קריאה מדברי וואט ועל האלבום, אני חייבת לומר שהטראומה מאד ניכרת. עם כל העצב- זה יפה ומרגש מאד.

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=PfDFS6iOV0k&feature=related[/youtube]

 

Kurt Vile -Smoke Ring for my Halo

אני חייבת לומר שלא ציפיתי למשהו ראשוני ופוגע כל כך מבחור עם שיער ארוך ובייביפייס , אבל כן, זה המצב. האלבום רחוק מלהיות מושלם. אולי השלמות היתה פוגעת בו? מתי שמעתם לאחרונה אלבום מושלם? שנעשה בימינו? אולי פליט פוקסס הראשון? לא יודעת. אשמח לרעיונות בנושא.

 

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=90WhAqmuee0[/youtube]

 

 

Metronomy -The English Riviera

Meat Puppets- Lollipop

The Mantles -The Mantles

2 Comments