נתחיל בהמלצה נוסח מולי שפירא. פסטיבל טקטוניקס. למי שיזדמן להגיע הערב לתיבה לראות את רובין שולקובסקי או מחר למוזיאון לראות את רובי אבניים בין היתר. אני ראיתי את אבניים אתמול בלבונטין 7 , עם סולו כלי ההקשה שלו, וזה היה מקסים. הנה הצצה לפרויקט S.A.R.P.S שלו.
ראיתי גם את ג'סיקה קיני ואווינד קאנג במסגרת הפסטיבל ולמעשה, הערב כולו היה יפה.
דברים שאני שומעת בשבועות האחרונים :
כבר שנים שאני לא קונה דיסקים. ראשית כל, כי אני לא קונה. ושנית, אני דווקא כן קונה, אבל ויניל. לאוסף הדיסקים שלי נטייה חזקה לשני כיוונים – אלקטרוניקה של סוף שנות התשעים ותחילת שנות ה2000, עם דגש לכיוון מינימל ואמביינט, וכן אוסף מרשים של אלבומי אייטיז שהגיע מאיחוד אוספי הדיסקים שלנו. בעקבות סידור הדיסקים שלי השבוע, דבר שקורה אחת ל13 שנה בערך, אני חוזרת להאזין לכמה דברים.
האלבום הראשון שהקשבתי לו וכבר הספקתי לשכוח כמה אהבתי אותו, הוא-Beatsongs ,של The Blue Aeroplanes. זה אלבום מ91 שאני מבינה שאותו הקליט ההרכב מבריסטול דווקא בארה"ב. ההאזנה לו היא הנאה צרופה מהצליל הראשון ועד האחרון . ממליצה לכם בחום להכיר, הוא תמיד רענן ותמיד משמח.
האלבום השני שחזרתי אליו מהדיסקיה שלי הוא Templates של Flanger .Flanger היה פרויקט משותף של שני מוזיקאים מאד רציניים בתחום הדאב-אמביינט-ג'אז : Burnt Fridman וUwe Schmidt שכאן בקרדיטים מופיע עם המוניקר הכי נפוץ שלו Atom Heart אבל מוכר לנו גם כסניור קוקונט ועוד הרבה הרבה שמות אחרים.
Templates היה האלבום הראשון שלהם תחת שם זה ויצא בשנת 99. אני רואה שהיו עוד שלושה אחריו. תמיד משעשעים אותי השמות שניתנו לאלבומים מהז'אנרים האלה באותה תקופה. תקופה שבה עולם המוזיקה, כמו ודאי גם תחומים אחרים, הרבו לעסוק והיו מרותקים מהקידמה הטכנולוגית והאפשרויות וההשלכות שהיא מביאה עמה עבורם, לא תמיד חיוביות. מוזיקאים מצאו עצמם מסוקרנים גם מהיופי המתמטי, מהפירוק וההפשטה של מחשב לגורמיו, של תכנית מחשב לשפת התכנות שהיא כתובה בה, מאפסים ומאחדים. אז זה בא לידי ביטוי בין השאר בשמות שניתנו לשירים/אלבומים/מוזיקאים. Flanger נתנו שם כל כך "יבש" לאלבום שלהם -Templates , מוזיקאי קרא לעצמו (.. Pete Namlook (Num Lock ,היה לנו את Plastikman שנתן את השם Artifacts לאחד מאלבומיו הטובים, כשפה השם מתייחס דווקא למשהו פגאני ,שבא כקונטרסט למוזיקה המאד עכשווית שלו, וההרכב המצוין Rechenzentrum שכתב שיר ש"מושר" על ידי מחשב IBM ויש אינסוף דוגמאות.
מי שמאד מתעסק בקשר בין טכנולוגיה למוזיקה (למעשה, הוא מתעסק בקשר בין מוזיקה להכל -הכל למוזיקה :) הוא דייויד בירן בספרו How Music Works. עד כה צלחתי כמאה ארבעים עמודים ואני מתקדמת לאט לאט אבל זו קריאה מהנה מאד , מהאיש הזה, שהוא סקרן בלתי נלאה, אבל יודע לשטוח את מחשבותיו בצורה כל כך סולידית ובאותה טריוויאלות בה מכתיבים מתכון לעוגת שוקולד שילדים אוהבים. אז הוא מספר שם על השינויים שהכניסה יכולת ההקלטה לעולם המוזיקה ולמעשה מדבר על משהו מאד מעניין שלא חשבתי עליו, על כך שהכנסת יכולת ההקלטה לעולם המוזיקה שינתה את היחס להופעות חיות. בעוד שטרום תקופת ההקלטה הופעה היתה הדבר הכי ראשוני, "חי" במשמעות הכי אמיתית שלו, הרי שמאז שנכנסה יכולת ההקלטה והחלו לצאת אלבומי הופעות, הרי שגם ההופעות עצמן התחלו להיות מתוכננות ו"מעומדות" יותר. עם השינוי הזה החלו גם להשתנות הציפיות של קהל הפוקדים את ההופעות, שציפו כעת לקבל משהו מופק יותר, שיישמע כמו בהקלטה. כלומר בעצם הפכו את הקערה על פיה – מהופעה -לאלבומי הופעה שרוצים לשחזר את ההופעה להופעה שרוצה לשחזר את האלבומים. זה מתח שאני נתקלת בו למעשה עד היום , גם ביני לבין עצמי: מהי הציפייה שלי כשאני הולכת לראות הופעה? האם אני רוצה שיחזור או יצירה חדשה. אני יודעת בבירור מהי התשובה עבור עצמי ,אבל יכולה לומר שזה מתח שקיים תמיד, בכל הופעה ובקרב כל קהל. ותמיד תשמעו גם את קריאות הבקשה מכיוון הקהל. אפילו בהופעה של דניאל ג'ונסטון . מוזר . מוזר לבקש במיוחד שיר מדניאל ג'ונסטון.
התוודעות ראשונה שלי להרכב הדני Iceage עם האלבום האחרון שלהם You're Nothing. אלבום נחמד מאד עד כה.
אני לומדת להכיר גם את The Gun Club דרך האלבום Fire of Love. אלבום חכם ויפה. אני אוהבת את את אפקט הצלילה של הגיטרה ואני אוהבת את השירה של ג'פרי לי פירס מאד.
עוד האזנה מהזמן האחרון היא לJohn Zorn- Mount Analog . זורן תמיד בא טוב.
אני מרגישה שהארכתי בדברים ועוד לא התייחסתי לדברים הכי חשובים כמו למשל האלבום האחרון והיפה ( כתמיד) של יו לה טנגו. אבל אי אפשר הכל. נסתפק בזה להפעם. נסיים עם שיר יפה של הבו בראמלז , הרכב אהוב עליי מאד, השיר עצמו שמופיע בNuggets Early San Fransisco שגם אותו שמעתי לאחרונה.
ציור: גיורא ברגל