סיכום השנה שלי לשנת 2012

 

זהו! תם ונשלם. עשיתי זאת. זה לא היה קל. כשאני נכנסת לפרויקט מסוים, גם אם הוא בא ממקום של רצון אמיתי והנאה, אני מכניסה את עצמי ללחצים ומשטר מאד חמור, ולפעמים שוכחת שכל זה אמור להיות נעים וכיף.

אבל עשיתי זאת ואני גאה בתוצאה.

הנה סיכום השנה שלי. יצא מאד ארוך. סך הכל שעתיים וחצי. לכן אני מגישה לכם גרסה מפוצלת לשלושה חלקים כדי להקל על האזנה בשלבים, אבל גם גרסה אחת מלאה לברי המזל ביננו שמוצאים את השעתיים וחצי הללו.

 

אשמח לשמוע מה אתם חושבים, על הסיכום, על הבחירות, על הדעות שלי ובכלל, ההעדפות שלכם לשנה הזו.

ובקשה אחת- אל תרימו ידיים מהבלוג הזה- אני תמיד פה .לא מצליחה תמיד לכתוב, אבל תמיד רוצה, תמיד מכוונת לזה , ותמיד אחזור ( בסופו של דבר , בצורה זו או אחרת :)

האזנה נעימה!

גלי

 

 

חלק א

 

 

להורדה – חלק א

 

חלק ב

 

 

להורדה -חלק ב

 

חלק ג

 

 

להורדה – חלק ג

 

הפודקאסט המלא

 

 

להורדה

6 Comments

  1. אורית אור הגיב:

    קודם כל הזדמנות להתנצל על הזנחת הבלוג שלך ולא רק שלך אלא של אחרים ואפילו שלי עצמי. בעיקר מחוסר זמן, אבל כשאני כבר מבקרת פה כמו הפעם, אני מזכירה לעצמי שוב ושוב למה התחברתי אליך ולבחירות המוזיקליות שלך מלכתחילה.(ובלי קשר לטוקינג הדס:-))
    אני אוהבת את הדרך שבחרת להציג את ההנאות המוזיקליות שלך השנה, שילוב של קריינות, מוזיקה ודעתך האישית.
    תמיד יש בבחירות שלך עומק ולאו דווקא טרנדיות והטעם הוא אקלקטי ומעניין.
    שאפו! ותודה:-)

    1. Gali הגיב:

      מה זה משנה אורית,את באה כשזה באמת חשוב :)
      תודה רבה על המילים הטובות. אני חושבת שזה באמת העיקר- דעתי האישית המילים.וכמובן ההזדמנות להשמיע את הצלילים. השאר הוא סתם סידור של שמות ואלבומים בסדר מסויים שנכון לרגע מסוים בזמן . זה פחות חשוב ולכן אין רשימות :)
      תודה שבאת. זה משמח אותי מאד
      גלי

  2. שרון רז הגיב:

    היי גלי.

    תמיד כייף להיות כאן ובמיוחד בסיכום שנה שלך שהוא באמת מאוד אישי וטוב שכך. השקעת ותודה על הפוסט והפודקאסט הזה. האזנתי הערב להכל. נהניתי מאוד. אנסה לשרשר את הערותיי מבלי להסגיר דבר על סיכום השנה שלי שיתפרסם ב-21 לחודש.

    אהבתי מאוד חלק מהבחירות, את רובן. מאוד נחמד שאת גם בוחרת את שיר השנה, שיר מקסים של ניל יאנג, וגם שאת מציינת ומשמיעה משלושה אלבומים שאהבת שאינם מהשנה בכלל.
    בנושא החשוך-מואר יש לי מה לומר, ואפשר לדבר על זה. אני חש כאן איזה שהוא קונפליקט או אוקסימורון שיש אצלך פנימה ואולי למרות שהוא קיים הוא גם עובד אצלך טוב, של הקור והחום או הדברים התובעניים לעומת הכייפיים. יש כאן נקודה מעניינת. חלק מהדברים שבחרת הם מאוד מאוד תובעניים וקשים כמו הסוואנס, אום ו-ווקר. אני למשל מעריך את האמנות הזו אך לא בהכרח רוצה להאזין לה יותר מפעם פעמיים. גם נושא הזמן להאזנה או ההתעמקות באלבומים תובעניים כאלו היא נקודה נכונה לגמרי. אופרת הבלהות כפי שתיארת אותה, אלבומו של סקוט ווקר, אינה דבר שארצה כמעט או בכלל לשמוע שוב. כי זו אופרת בלהות…

    על ג'יימס בלקשואו אני ממליץ כבר שנים רבות, כנראה שפספסת. את ארץ' שמעתי רק פעם אחת וחבל, אאזין שוב בזכותך כי הקטע ששמת דווקא מצויין לי, אבל כמדומני לא כל האלבום כזה. קילינג ג'וק זה טוב אך רחוק מלהצטיין לטעמי. אני חייב לבדוק את מאני ג'אנגל הג'אזי שהמלצת עליו בחום, מסקרן.

    הופתעתי מאלבום השנה שלך, בדיעבד ברור לי- ביירן וכ"ו אבל לא ציפיתי בכל זאת. גם לזה האזנתי רק פעם אחת ולא נתפסתי בכלל, אבל אעניק לו האזנה נוספת.
    סיכום אישי מעניין ומהנה הבאת ושוב תודה.

    1. Gali הגיב:

      היי שרון. אתה תמיד מגיע, ומגיב כל כך לעומק ,אז כבר תודה לך על כך.
      אתה מזהה נכון את המתח שקיים אצלי בין המוזיקה הזו למוזיקה הזו ( לא רוצה לקרוא להן בשמות תואר , כי זה לא יהיה מדויק) , אבל זה מתח בריא. יש מקום גם לזה וגם לזה. בגדול , את המוזיקה הפחות פופית אני מעדיפה לראות בהופעות . אלו ההופעות שאני הכי אוהבת בסופו של דבר…אולי כי המוזיקאים האלה פשוט מופיעים יותר טוב, לא משום סיבה איחרת.
      למשל הבנתי שההופעה של סיינט וינסט ודייויד בירן היא דווקא אחד הדברים היפים והטובים.

      שנה טובה שרון, מחכה לסיכום שלך.

      גלי

  3. Barak Biton הגיב:

    שלום גלי,
    דבר ראשון אשמח לציין שזהו פודקאסט נהדר ואחלה סיכום של שנה, יפה שהתייחסת גם להופעות שהיו פה השנה, ולא רק לאלבומים והוצאות שיצאו השנה.
    אני מאוד מסכים עם האמירה שבכל שנה יש הוצאות טובות, ורק אנחנו בעצם משתנים(הרגלי האזנה, מצבי רוח, תקופות כאלה ואחרות בחיים וכו').
    עכשיו אתייחס למספר דברים שרציתי להגיב עליהם.בנוגע לאריאל פינק האנטד גרפיטי: אני מאוד בעד אמנים שמתפזרים, שעפים על עצמם, שלא מחפשים תבניות מוזיקליות ומתפרעים לחלוטין.זה מה שעושה את עולם המוזיקה לצבעוני ומעניין בעצם, לא צריך להרתע מזה לדעתי :) .באותה נשימה אמליץ לך לבדוק את החדש של אנימל קולקטיב, ובכלל חומרים שלהם, הרכב כיפיי ומגוון מאוד.
    בנוגע לאלבומים עם שירים ארוכים, יכול להיות שזו אופנה כזו, או שפשוט לשם המוזיקה מתפתחת, ככה או ככה, שווה לפנות זמן לאלבומים כמו של הסוואנס ושל Om.אני יכול להבין את העניין של החוסר זמן, אבל שווה לפנות קצת זמן בשביל להכנס אליהם ולרדת לסוף היצירה.אבל כל אחד ואיך שהוא מקשיב, וככה לך יצא להקשיב השנה. :}
    בנוגע לכל מה שקשור לחשוך-מואר(דר.ג'ון אגב, בחירה מצוינת, בדקי חומרים ישנים שלו), זה נושא סובייקטיבי באופן קיצוני, כי גם להרכבים אפלים כמו הסוואנס יש הרבה מאוד רגעים מוארים לדעתי(בגלל כל האפלה ששוררת במוזיקה שלהם)ובמקרה של Om, אולי רק הסאונד שלהם הוא טיפה אפל, אבל האלבום הזה הוא סוג של חוויה רוחנית.
    תודה רבה על פאבליק אנמי, אין לך מושג מה זה עשה לי, לא זכרתי בכלל שמשהו יצא להם השנה, והטראק שפרסמת פשוט הטיס אותי.ואני מאוד אוהב היפ הופ(ככה הסגנון נקרא :P ) .
    עכשיו בנוגע לניל יאנג, זה מאוד מעניין מה שהוא אומר, כי יצא לי להתקל בהרבה מוזיקאים או אנשים שחושבים כמוהו, שאנשים מקשיבים למוזיקה בסאונד זוועה, ומפספסים את כל החוויה מהאזנה המוזיקלית.אנשים שמנתגדים לכל הMP3 או להאזנה דרך יוטיוב, אני מבין מאיפה זה בא, אבל זה קצת מכעיס אותי כי זה יריקה לבאר ממנה כולנו שותים(אולי חוץ מיאנג).צריך להגיד המון תודה שיש לנו את היכולת להכיר מוזיקה מכל הגוונים מתי ואיך שבא לנו, להיות בעלי יכולת להזמין מכל נק' בעולם בערך, ולהקשיב איפה ומתי שבא לנו.אחרת אנחנו נתונים לחסדי שדרני הרדיו המיינסטרימי, הטלוויזיה, וחנויות הדיסקים הקרובות(היי, מי רוצה לחזור אחורה?).אז אני מקווה שניל יאנג לא רוצה ליצור איזושהי דיקטטורה מוזיקלית, או שואף למשהו כזה, כי חופש ובחירה מרובה זה חשוב מאוד.
    האלבומים הישנים שציינת, למעט "Money Jungle" שהוא לא פחות ממדהים וזהו טריו מפלצתי בכל קנה מידה, אני לא ממש מכיר אותם.רשמתי לעצמי. :)
    בנוגע לארת', זה האלבום השני עם אותו השם.אני חובב וותיק של ארת', וזה אלבום נפלא פשוט.אין אלבום שלהם ששמעתי ולא אהבתי, ממליץ לשמוע.
    קילינג ג'וק כנ"ל, הרכב מעולה עם הוצאות מצוינות, ממליץ לך לבדוק את הסלף טייטלד השני שהם הוציאו, וכמו כן, את שאר האלבומים האדירים שלהם.
    והבחירה הראשית שלך, לא ידעתי בכלל שיצא הדיסק הזה, אבל אני אבדוק את זה בהקדם.

    כל הכבוד שלא עשית סיכום-פודקאסט יומרני ויותר אישי, הרבה יותר כיף להקשיב למשהו כזה.
    כל מה שכתבתי מעל זה תהיות ודעות אישיות שעלו לי בזמן האזנה לפודקאסט שלך אז חשבתי לשתף את זה פה.
    תודה!

    1. Gali הגיב:

      היי ברק. תודה על מה שכתבת.
      תראה, גם אני מוקירה ומודה על האפשרויות הבלתי מוגבלות שהביא עמו עידן האם פי שלוש והזמינות וההורדות, אבל בה באותה העת מבכה את הקלות שבה הכל מגיע שגרמה לנו לאבד משהו מחדוות החיפוש והגילוי. אבל בסדר, תשמע הוא מאד אולד סקול . היית רוצה לקבל ניל יאנג אחר? היום הקשבתי לפרושיאנטה החדש, אחרי שידידנו המשותף יבין המליץ עליו בחום ולא ממש ידעתי איך לאכול אותו ( אם כי בהאזנה חוזרת אני מזהה שם בקלות את אותו פרושיאנטה). טוב שאפשר לסמוך על יאנג שיהיה תמיד יאנג- נרגנות והכל. יותר מהכל, יותר מהמהות שעומדת מאחורי דבריו, נגעה לליבי הצורה, ההתעסקות האובססיבית שלו בנושא . הwrite about it in my book שלו. מילים כל כך פשוטות שיש כאלה שלעגו להן, אבל בעיני הן חלק מהיופי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *