בעבר כבר כתבתי פה על Dan Melchior . זה היה בהקשר של האלבום Catbirds and Cardinals מ2011 (האמת, אני יכולה להישבע שהוא מ2010 או שלפחות אז שמעתי אותו לראשונה אבל זה לא מה שאומרים לי הכתובים. אולי יש פה עניין של שתי הוצאות נפרדות). אלבום שאני אוהבת במיוחד והוא גם האלבום שדרכו נחשפתי אל מלכיור. אהבתי באלבום הזה את המשורר הטרובדור המודרני שהוא מלכיור. סוג של הכלאה בין ראפר ממימד אחר, לזמר פולק בעטיפה של גאראז'. ואהבתי מאד את העובדה שהוא דווקא אנגלי (אם כי חי בארה"ב כבר שנים).
בתקופה האחרונה אני מאזינה ל Assemblage Blues שלו, גם הוא מ2011. שוב ,ההיסטוריה שלי עם מלכיור קצרה למדי ,אבל מבלי להכיר אותו לעומק, עושה רושם שהאלבום הזה סגרירי יותר, קשה יותר, ויתכן שזה קשור לעובדה שאישתו של מלכיור חלתה בסרטן ונאבקת במחלה . לכן במובן מסוים קצת קשה לי עם האלבום ,הוא באמת די נצמד אליך ומעורר תחושת מועקה אבל הוא טוב ומומלץ מאד.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=8F6guJJxwVI[/youtube]
אחרי חודשים של תכנונים ומחשבות בנושא, התקנתי בבית סופסוף את הפטיפיון של Sherwood + המגבר שניהם מגיל 16 או לפני. אין לתאר את העונג שזה הסב לי ,אחרי שנים של האזנה למוזיקה באוזניות האייפוד, המחשב או באוטו, פתאום התמלא הסלון בצלילים. יש לי סטוק נאה של אלבומי זמן אמת מהאייטיז שמחכים שארענן אותם, אבל בינתיים אני עם The Trip של Laetitia Sadier שרכשתי במהלך ביקורה פה בארץ לפני כמה חודשים. קצת משונה לספר על כך ואז ללכת ולשים יו טיוב של זה, ובכל זאת.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=6NRVM1rMN-0[/youtube]
ראשון להחלץ מהררי האבק של האייטיז היה התקליט של ג'נסיס (Self Titled) . היה לי אחהצ קצת מדוכדך וחשבתי בפעם המיליון ואחת ( וזה עדיין נראה לי חדש בכל פעם שזה מתחוור לי), כמה המוזיקה שומרת עליי בריאה -במובן הזה שיש בסיס איתן שאי אפשר להתעסק איתו. לא משנה כמה אתה אבוד ומבולבל- יש את המוזיקה. ומעבר ליופי של המוזיקה עצמה, שהוא כשלעצמו מהווה סיבה לקום בבוקר, יש את החיבור הרגשי שהיא מביאה איתה- עם אנשים וסיטואציות, שהיו וקרו בעבר והם היו והם קרו ואי אפשר לקחת את זה ממך. וזה נוסך בך הרבה ביטחון וידיעה של מאיפה באת. ובכל הסיטואציות הללו המוזיקה היוותה את הכלי והשפה שבאמצעותה הבנו אחד את השני ואת עצמנו יותר טוב והלב קרן משמחה של הבנה משותפת. זה כוח עצום שאף אחד לא יכול לו.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=XbhrIBMsK48[/youtube]
אכן שיר מתקתק. אבל אני התרגשתי ודעו לכם שזה פי אלף מרגש לשמוע את זה בתקליט מאשר דרך יו טיוב. כבר ציינתי פה בעבר, אבל השיר שלי באלבום הזה הוא Home by the sea, אז נשים גם אותו.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=YucvHVrvkU8[/youtube]
אני מתנצלת מראש, שבכל פוסט אני באה פה עם יציאות של פרוייקט חדש, אבל אני כבר כמה זמן חושבת על כתיבה של משהו מעבר לפוסט בבלוג. משהו יותר בכיוון של ספר. וזה צריך להיות קשור למוזיקה. אני חושבת שאצטרך לצורך זה להשעות קצת את הכתיבה בבלוג כי שניהם לא יכולים להתקיים במקביל- לא בגלל העומס אלא מבחינת חלוקה של יצירתיות ורעיונאות. אבל לשם כך אני צריכה לתפוס אומץ ולהשלים עם הפסקה כזו. עם תקופה שבה אני לא משדרת החוצה. פשוט פתאום חבל לי שהכל מאד אד-הוק בכתיבה בבלוג – אין הזדמנות לרעיונות להבשיל ולהתפתח, ומאחר ואני לא מאלו שחוזרים ועורכים את הפוסטים שלהם כשהרעיונות מתפתחים, אני חושבת שצריך להיות לי רצף של כתיבה, וכזה שתכליתו אינה לשתף מיד. יתכן שגם אהיה פחות מודעת לקוראים כשאכתוב בצורה כזו , אולי חופשיה יותר.
ואני אשמח אם מי שקורא את זה יכתוב כאן אם הוא רואה את ההבדל בין ספר לכתיבה בבלוג באותה הצורה ואם יש לכם בכלל מחשבות בנושא. אפילו התחלתי לחשוב על אסופת טקסטים על מוזיקה על ידי כותבים שונים, אז זה עוד משהו, אולי זה יכול להעשות בשיתוף פעולה עם מי שרוצה לקחת חלק בפרוייקט כזה. ואני לא מדברת על ביקורות אלבומים וכאלה, אני מדברת על מאמרים אישיים שעוסקים באופן כללי במוזיקה או באספקטים שונים שלה מנקודת המבט של הכותב.
זהו בינתיים.
אני אוהב את הבלוג שלך גלי.
אני אוהב את הפוסט הזה. אמנם חבל לי אם תשעי את כתיבתך כאן אך אם זה למטרת כתיבה אחרת אז אני בעד שתעשי ככל העולה על רוחך.
זה מרגש לחבר שוב פטיפון. לגמרי. אני זוכר חיבור פעם מזמן מחדש של פטיפון ואת הרגע ששמתי את התקליט ההוא של אצטק קמרה הסקוטים, כמה חיכיתי לסאונד, אבל זה היה בטח לפני כ-25 שנה או משהו. בינתיים עברתי עוד גלגול עם חיבור מחדש לפני כמה שנים שהיה גם מרגש אך לא החזיק מעמד רב בגלל סיבות שונות.
חלק מהתקליטים שלי עדיין איתי ואני ימתין להזדמנות נוספת בעתיד.
את דן מלכיור אינני מכיר מספיק אז לא אתייחס, לטישייה נהדרת אבל התקליט הזה איננו מושלם למרות ייחודיותו.
מאוד מתחבר למה שכתבת ברגישות וביופי לגבי היציבות הזו של המוזיקה בחיינו, הקטע המוצק הריגשי הזה. כמובן שהתחברתי במיוחד לאלבום הראשון המאובק שחזרת אליו.
בחרת גם שני שירים שאהובים עליי במיוחד מהאלבום הזה. השיר ה"מתקתק" הוא פופ מושלם בעיניי. ו-הום ביי דה סי, על שני חלקיו הוא יצירה קטנה ונהדרת.
יש לי גם חיבה גדולה וגם בעיה עם האלבום הזה מ-83 שהיווה נקודת מפנה מהרוק לפופ. אלבום מעבר מיוחד שפתח אותם לגמרי למיינסטרים לטוב ולרע. הלהיטים הקופצניים משם פחות מדברים אליי כיום אבל אלו ששמת ומה שאני אשים נהדרים. גם מאמא שיר מיוחד, בעיקר לזמנו. אלבום טוב אבל שכאמור מסמן מפנה גם אישית לי לגביהם, הג'נסיס שאני הכי שומר לעצמי היא זו שבין 76 ל-82.
תודה על הפוסט היפה והנה עוד שיר משם:
http://www.youtube.com/watch?v=Xl58Q-hBE-k
לגבי ההתנתקות מהכתיבה ,אני צריכה לחשוב על דרך שבאמצעותה אוכל להישאר מחוברת באיזשהו אופן , כי החיבור התמידי הזה דווקא חשוב לי. אולי מיקסטייפים או מסוג ההמלצות שאני שמה בדף הפייסבוק של הבלוג..
נראה, עוד לא החלטתי
הקלידים ובייסליין בשיר "המתקתק" של ג'נסיס רודפים אותי מאז שהנחתי את המחט על התקליט לפני יומיים.הוא מגיח בכל מקום ושעה במהלך היום ומרגש אותי :)
פשוט גם האימג'ים שהצמידו לו ביוטיוב הופכים אותו למתקתק עוד יותר.
Home By the Sea הוא חגיגה לטעמי. אני משוגעת על השירה של קולינס שם. שירה חכמה וטובה, כמו שאני אוהבת.
והשיר ששמת הוא באמת השלישי בשלישיה האהובה עליי באלבום זה.
תודה שרון על המילים הטובות
אני לא קורא ספרים, ואת הבלוג שלך אני דווקא אוהב, אז ברור מה עדיף לי :-) אבל אם זה מה שיעשה לך טוב, אז בהצלחה, מכל הלב.
גם אני אוהב את פיל קולינס ואת Home By The Sea, זכור לי שהאלבום הזה היה אחד האלבומים הראשונים שיצאו בארץ בעת ובעונה אחת עם צאת האלבום בחו"ל – עד אז האלבומים בארץ יצאו בעיכוב של כמה שבועות/ חודשים/שנים מההוצאה בחו"ל. אם אני זוכר נכון.. יש מצב שהוא אפילו הקדים את ההדפסה בחו"ל. עשו מזה טררם גדול. סתם אנקדוט.
רק עוד מילה אחת: מאאאמאאא !!!
הי גלי.
כתיבת ספר נשמעת לי כמו רעיון נפלא, יש מלא בלוגים מוזיקליים עבריים אבל ממש ממש מעט ספרים עבריים בנושא (ולא, "גיטרה עם כל שיר" חלקים א' עד ת' זה לא נקרא). אני מניח שכרגע את בשלב המחשבה על מה לכתוב ומהאיפה לאסוף חומרים. אם תרצי אשמח לעזור, בכל מקרה זו יוזמה יפה.
תודה אייל ויוחאי. אייל, אם את הבלוג אתה אוהב, אולי זה ספר שתשקול לקרוא…
יוחאי, בהחלט, אני צריכה פשוט להתיישב ולהתחיל לכתוב לעצמי זמן מה ולראות לאן זה לוקח אותי ואשמח לדבר איתך על כך
congrats on the new record player! welcome to a brand new world of musical appreciation. we can totally relate to the fun aspect of records by comparison to mp3.
Also got Laetitia's record during her show.
הו! כל חבר של לטיסיה הוא חבר שלי.
תראה, אני ממש לא אנינת שמע בכל מה שקשור לאיכות הסאונד( אגב שמעת על היוזמה האחרונה של ניל יאנג בנושא?) , אני נהנית מהעובדה שאני בלי אוזניות כעת, המוזיקה ממלאת את החלל . הייתי שם פעם. אבל לפני שנים. אז אתה יכול לברך אותי על שובי אני מניחה. ואני אותך על בואך. לפה. אל תלך
:)