אני מצטרפת באיחור לרכבת של מידלייק, שנראה שכבר מזמן יצאה לדרך ואף אחד לא סיפר לי. זה התחיל מהאיזכור שלהם על ידי איתי כוחיי ברשימת שירי העשור שלו ,את אחד השירים המרנינים ביותר ששמעתי מזה זמן רב young bride (אני מצטערת איתי ,השירה עדיין נשמעת לי כמו אנדי פרטרידג'). אני מתבאסת להוריד את האלבום החדש לפני שיצא פורמלית לחנויות. זה מטופש, אחרי הכל מזה זה משנה באיזה שלב אני מבצעת את העבירה-לפני או אחרי.
אולי זה בגלל שלאחרונה אני מנסה להיות בנאדם הרבה יותר חיובי ותורם לחברה – חוץ מנקיפות המצפון לגבי הורדת מידלייק החדש, חשבתי לעצמי היום במהלך נסיעה באוטו כמה זה משמח שהסלולרי שלי כותב לי
Battery full. save energy and disconnect charger
כמה חיובי ופרואקיטבי מצד המכשיר שלי להציע לי כזה דבר ושיש משהו שאני יכולה לעשות . אפילו תוך כדי נהיגה.
בעבודה הפסקתי לשתות קפה עם כוסות חד פעמיות. ואז אמרו לי שאני מבזבזת מים ובכלל סבון הכלים מכיל רעלים. אני מנסה להתארגן עכשיו בעבודה על סבון כלים אורגני אבל טוענים שאורגני צורך יותר משאבים . לפחות בפירות וירקות מדובר בשטחי גידול נרחבים יותר.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=ZtpSidPN3jQ]
חוצמיזה לא הזכרתי פה רשמית את הפיקסיז מאז היוודע הבשורה, אז רציתי רק לעדכן שאספתי כרטיסיי והם אכן יפים ומפתים. יש לי גם וידוי קטן- קשה לי מאד עם חלק מהשירים של הפיקסיז -במיוחד עם אלו שמזוהים בתור הגדולים ביותר דוגמת Hey , Where is my Mind ,Here Comes Yor Man .אגב, כולם שירים משובחים והלוואי שנתברך מדי יום במוזיקה מהליגה הזו. אבל לי אישית קשה לשמוע אותם היום . הם לעוסים לי והכל נשמע לי נקי ומסודר מדי. ה"להיט" היחיד שאני מסוגלת לשמוע כיום הוא Monkey Gone to Heaven . אז אני מוצאת עצמי מחפשת את ההתפרעויות הקטנות וההתבלגנויות.כמו ב Bone Mahcine
או בדיבייסר.
או Rock Music
אוBroken Face
או Gouge Away
רציתי לספר שאת הפיקסיז הכרתי לראשונה אצל קוטנר ב"נופל על ארבע" דווקא עם השיר "אנה" מתוך בוסנובה. שיר לא מאד מאפיין. אז הלכתי וקניתי בקסטה את בוסנובה- הייתי אז בכיתה י או יא .לא ידעתי כל כך איך לאכול את Rock Music -אני חושבת שהכרחתי את עצמי לאהוב אותו אז, אבל הוא בטוח היפנט וריתק אותי- הוא היה שונה מכל דבר אחר ששמעתי קודם. ואז משיחה עם חבר לכיתה גיליתי שיש להם גם אלבומים קודמים.
לגבי ההופעה, אני קצת חוששת . חוששת לקחת משהו שהוא מאד משמעותי עבורי ולשים את זה על במה , לא כאורגניזם חי ,יוצר ובועט אלא כמשהו שפועל על אוטומט. במובנים רבים הייתי מעדיפה לראות את בלאק פרנסיס סולו; פחות עבודת שיחזור,יותר חוויה של כאן ועכשיו.
אבל מה לי כי אלין. עד לפני חודש חשבתי שלהניח את הפיקסיז בתל אביב זה סביר בערך כמו להניח חייזרים בסטריפ של וגאס.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=q3jNZFcwdg0]
כן כן חברים, הגיע ה זמן לאבק אפילו את Trompe Le Monde , החלש שבחבורה . סיבה מספיק טובה יכולה להיות על מנת להיזכר בשיר הזה:
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=xf20Effo6ds&feature=related]
בלי כמעט שום קשר, אני נזכרת בהופעה של דאוס בארץ ( אני חושבת שהיו שתיים , אבל אני מדברת על הראשונה) . הם פתחו עם "היי" של הפיקסיז. זו היתה הופעה מעולה. אני מנצלת את ההזדמנות לשים פה שיר אהוב שלהם.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=lrtU7rotxOg]
אה ורציתי לומר לסיום שבקטע 7 של לוגוס לבית אטלס סאונד מתארחת לטישייה סדייה המלכה האם,מאחד ההרכבים האהובים עליי- Stereolab. מסוג הממתקים שתמיד כיף לדוג.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=C79Q7MV4Fgo]
משום מה לא התחברתי לאלבום ההוא המדובר של מידלייק מ-2006 אבל כנראה פשוט לא הקדשתי לו מספיק זמן, כי את החדש אני דווקא מוצא מעניין ודי מענג. מזמן הפסקתי להרגיש אשמה על להוריד משהו לפני שזה בכלל יוצא…
אהבתי את הדברים הקטנים הללו שכתבת על הסלולרי ועל הכוסות, אופייני לך, הכתיבה הזו, הדברים הקטנים הללו שאת שמה אליהם לב, זה יפה
מעניין שהיכרת את הפיקסיז דווקא מהשלישי. ודווקא מהשיר אנה שהוא הכי "נקי" שלהם. שיר גדול. אין לי בעיה כזו של דברים שלהם שנשמעים לי נקיים או נטחנים מדי. למזלי. מצד אחד זה הכל כאילו טחון ומוכר, עשרים ומשהו שנה שאני שומע את זה. מצד שני, חי לגמרי, בועט לגמרי ועדיין המוזיקה הכי טובה שיש, הכי אמיצה, הכי מיוחדת והכי מלהיבה.
תודה על השירים שהבאת. לדאוס היו הרבה מאוד רגעים מצויינים. ואני מאוד אוהב את השיר של אטלס סאונד עם לטישיה, ובכלל אותו ואת האלבום הזה לוגוס.
היי שרון
כן ,כן,זה גם אופייני לי להתחיל מהסוף. אבל במקרה של הפיקסיז דווקא הדבקתי את הקצב מהר.
לגבי דאוס- אחד השירים הגדולים שלהם אם לא הטוב שבחבורה.גם הם מציינים את קפטן ביפהארט בהשפעות. לא יכולה לומר שאני שומעת את זה . :)
כנראה שלהניח חייזרים בסטריפ של ווגאס יותר ריאלי מלקבל סאונד טוב כמו שמגיע למוזיקה של הפיקסיז בת"א, כי מסתמן שהם יופיעו באיזה איצטדיון או פארק כדי לסחוט כמה שיותר קהל, אבל הם הרי ממש לא להקת איצטדיונים, וחבל שקיר הסאונד ומפלי הגיטרות יילכו לאיבוד. מישהו כתב השבוע שהכי טוב זה שהם יופיעו בלבונטין או בבארבי, משהו כמו 70 הופעות רצופות, כדי שזו תהיה הופעה מיוזעת וטובה כמו שצריך. אבל זה הרי לא ריאלי, אז חזרנו לאופציה של החייזרים. אני חייב להתוודות שיש לי חור בהשכלה בכל מה שנוגע לפיקסיז, לא יודע איפה הייתי אז, חייב לבדוק את זה פעם…לא ברור. לעומת זאת, את אלבומי הסולו של בלאק פרנסיס אני מחזיק קרוב ללב. חיה רעה. ודאוס…איזה כיף…
ראובן אתה צודק. הנה הוספת נדבך של מורכבות לאירוע הזה . אבל נמלכתי בדעתי- אני באה לשם חיובית ואני הולכת להנות חי נפשי :)
לגבי בלאק פרנסיס כסוליסט , האיש הוא מעיין בלתי נדלה של יצירתיות . זה ממש לא משנה שלא כל השירים אחידים ברמתם ומה , הוא פשוט תענוג של בנאדם ושל מוזיקאי.אני משתדלת לדגום אותו בערך פעם בשנה ובקצב שהוא מוציא זה אומר שאני מפספסת לא מעט.
בן הראשוניאים !
למידלייק אני לא מקשיב בגלל ההייפ. זה לא ברור לי למה אני כל הזמן מחבק את ההייפ בכל כוחי, אבל יש אלבומים שאני מחליט לא להקשיב להם מאות הסיבה בדיוק. אבל עכשיו אני מרגיש שכבר לא אוכל להימנע.
לגבי הפיקסיז היה לי התענוג לקנות את התקליטים שלהם לפני שמישהו בכלל השתין לעברם. את סרפר רוזה קניתי בשבוע שהוא יצא, כנ"ל את דוליטל. ואפילו היה לי את EP הבכורה. השתגעתי עליהם והיו עוד כמה שהכרתי אישית שהיו כמוני. ומה שעוד מוזר שעד אז לא אהבתי מי-יודע כמה רוק גיטרות.
רק כמה כמה שנים אחרי כן הסתבר שהם היו הוולווט אנרגראונד של זמנם.
לגמרי הוולווט אנדרגראונד של זמנם, הגדרת את זה טוב, אפילו מ-ע-ו-ל-ה, הקיצר, נראה אותך בהופעה?
מעניין, מידלייק נראים לי כמו הרכב נטול הייפ בעליל – יש בהם משהו מאד צנוע ונטול זוהר וכנראה זו אחת הסיבות למשיכה שלי אליהם.
האהבה שלי כרגע נובעת מהשיר המסויים ששמתי פה , אבל אבדוק את האלבסום החדש, כמבון . למרות העבירה.
אני הרבה יותר מזדהה עם Battery empty, recharge immediately.
קראתי אתמול, אבל חיכיתי היום לתגובה כי רציתי לשמוע שוב את הפיקסיז. הבוקר כבר ידעתי מה אני הולך לכתוב ("התחלתי לשמוע את הפיקסיז, ואחרי 5 דקות החלפתי לאולטרווקס), אבל זה לא מה שקרה. תוכניות של אנשים ועכברים.
מה לא קרה? לא החלפת לאולטראווקוס או לא כתבת?
עכשיו תשמע, אתה תקשיב לפיקסיז ותהנה מהם ,שמעת? אחרת אין שטרוייזל בשבילך :)
(סתם, בדיחה פנימית שלי עפ עצמי)
לא הקשבתי לאולטרווקס וטרם כתבתי. אבל מהאולטרווקס ששמעתי אתמול נשארתי עם יופי של משפט
Please remember to mention me
in tapes you leave behind
מנקודת המבט של היום ושל המיקסטייפים, המשפט הזה מקבל יופי של משמעות מוזיקלית.
הייתי משוכנע שכתבתי תגובה אתמול, אבל אני לא רואה אותה פה. חבל, היה שם משפט יפה, גם אם לא שלי.
אז אתמול בבוקר ראיתי שמישהו שבר לי את הראי של הרכב, מה שהכניס אותי למצב רוח מצויין לפיקסיז ולבדוק למה אני לא מצליח להתחבר ליורשים של הוולווט.
נתוני ההתחלה מבטיחים: הקוף עם הילת הקדוש שעל העטיפה של doolitle, העובדה שהם חידשו את השיר של האישה מהתנור מהסרט eraserhead של דיוויד לינץ', וכאמור הסגידה של חברים לטעם. אז debaser אכן נפלא ויחד איתו here comes your man ואני מבין שכאשר הפיקסיז עושים קאברים ל B52's אני מאוד אוהב אותם (אם כי קשה לי לדמיין את קים דיל בפיאה וורודה ואת פרנק בלאק מרקד בקלילות). בשיר השני (ג'ולי?) בלק מתחיל לעשות קולות של ברקסים של משאית הנושאת מטען נפיץ רגע לפני שהיא מתנגשת בפיאט פונטו קטנה, אבל שם זה נגמר: אין בום. ככל שאני ממשיך לשמוע אני מגלה שאני מכיר את השירים יותר ממה שחשבתי, כנראה כתוצאה מהשמעות רבות של הדיסק לאותה מטרה נוכחית שלי. שיר חמוד משלב ראגיי עם פיפטיז (שלא להגיד את הג'אם עושים פיפטיז), עוד כמה ריפים נחמדים וכמובן את הקוף שעולה לגן עדן, וזהו. כל השאר עובר מצדדי כמו התנועה באיילון. בדרך חזרה אני שומע אולטרווקס (הביטלס של שנות ה- 80 ?) ומתרגש מהשורה
please remember to mention me
im tapes you leave behind
שבתקופה הזו יש לה משמעות הרבה יותר מעניינת מאשר במקור.
אפליה: אני כותב תגובה והיא נעלמת. שי כותב תגובה והיא מופיעה פעמיים. לא נשתוק!
בוא נסכים לא להסכים פה.
אני מבינה בהחלט לאן את חותר וחושבת שיש ביננו הבנה בענייני מטען לא נפיץ וכאלה, אבל אני נדרשת פה לאמירה של שי לגבי מוזיקה שקשורה לקונטקסט בעל ערך מוסף גדול מאד. וזה מאד נכון לי לגבי הפיקסיז.
אני לא רוצה להשוות לוולווט . באופן כללי אני לא נוהגת להשוות לוולווט. לצערי אני לא קשורה מספיק לוולווט על מנת להשוות אליהם. אני קשורה לחלק ממרכיביה.
תיכף אענה אצל שי עוד לגבי הפיקסיז והשוואות.
לגבי המשפט היפה של אולטראווקס -מעניין אם העלמה קסטה מכירה אותו.
לגבי תעלומת התגובה הנעלמת והתגובה המכופלת- הסדר יושב על כנו מייד.
המשפט הנכון הוא כמובן
please remember to mention me
in tapes you leave behind
ואו, כבוד גדול, עוד לא הקשבתי לאלבום החדש של מידלייק, אפילו לא ידעתי שהוא יצא. מקווה שהוא טוב כמו הקודם.
ותודה לך איתי על ההיכרות עם מידלייק. נחליף רשמים לגבי החדש.
חיבור למוסיקה בשבילי ואני מניח שאני לא היחיד קשור לזמן ולתקופה שבה שמעתי את המוסיקה הזו. ולכן הגעגועים הם בעצם להיכרות מחודשת עם עצמי, איך הייתי פעם, וגם קצת בעקבות הזמן האבוד. הצבא קשור אצלי לטום וייטס לוולווט, לריד וקייל.
הלימודים באונ' קשורים אצלי הכי לפיקסז לנירוונה ולסמאשינג פאמפקינז. זה היה השילוש הקדוש שלי :-)
אני חושב שלעומת שתי הלהקות האחרות שנטו למילנכוליות הפיקסיז הביאו שמחה, טירוף והתפרצות כיפית של רוח נעורים… הסרט עליהם הוריד לי את התחושה הזו וראיתי שהם כבר לא שם
הלב נחמץ ובכל זאת אני בהחלט מחכה להופעה. שובו נעורים
שי , אני מופתעת לגלות שאתה אפילו יותר לייט בלומר ממני במקרה הזה אם הפיקסיז מתקשרים אצלך לאוניברסיטה.
עכשיו אני מבינה את החיבור שלך בין הפיקסיז לנירוונה – הגילוי מסתבר התרחש בו זמנית. כשהכרתי את נירוונה לראשונה מאד קוממו אותי ההשפעות הפיקסיזיות. כיום אגב יותר קשה לי לשמוע את ההשפעות הללו. ואז הגיע In Utero וגרם לי להתמסר לגמרי ולנטוש את האנטגוניזם שמלכתחילה לא היה באמת אותנטי לגבי נירוונה. כמו אייל רדיו פרימיום גם אני לעיתים תופסת מרחק רב מדי לנוכח הייפ. אבל אני מנסה להתעלות מעבר לזה , האנטגוניזם הזה רק מוסיף לי בגיל אני חושבת.
בכל מקרה, העיתוי של הגילוי לא ממש משנה לשיטתי :)
אתה מוצא שנירווה מלכנולית ? אני לא מסתכלת על זה כך , מלבד כמובן הסוף המר של קורט ,וכמובן שהאלבום In Utero כבד סמיך ומדכדך , אבל באופן כללי כשאני חושבת על נירוונה אני חושבת על קרדיגן מרופט מחד ועל הדבנגינג לצלילי Smells Like Teen spirit מאידך.
אני בהחלט חושבת שהפיקסיז היו סוג של תופעה חריגה בנוף המוזיקלי של תקופתם והם הרבה יותר חדשנים ובועטים מרוב הדברים שאני מכירה. הם על זמניים ולא קשורים לשום דבר אחר והמרד שלהם הוא לא מכוון ומשתדל., הוא יוצא ביצירתיות שלהם . בטקסטים המוטרפים ובחריקות המשאית של בלאק.
Gouge?
Mutilate
רוח נעורים שבאה טבעי מבלי שיידרשו להכריז על ריחה כמו שעשו נירוונה.
הסרט. כן הסרט. לא רוצה לדבר על הסרט. זאת אומרת רוצה, אבל לא בתגובה קצרה כל כך.
תודה :)
אני בכל זאת רוצה להגיד משהו על הסרט :)
אולי. אבל רק אולי , לבימאי.עורך הסרט היתה איזושהי אג'נדה אח-גדולית , ואולי בכל זאת יש כמה רגעים יפים בין חברי הפקיסיז? מעניין לשמוע מה חושבים הפיקסיז על LoudQuietLoud
ועוד מחשבות:
אני מסתכלת על הדיון שלנו פה לגבי הפיקסיז, ואני פתאום מאד מודעת לגיל שלי . אולי אני צריכה למתג את הבלוג הזה לבני שלושים ומעלה? :)
הרי חרדת הקודש שבה אני מדברת פה על הפיקסיז, היא אותה חרדת קודש שהייתי עדה לה (כמתבוננת מהצד) בדיונים על הרכבים כדוגמת גונג כשהגיעו לארץ לפני כחודשייים.
האם אהיה מסוגלת לדבר בכזה להט על מוזיקה שעושים עכשיו? ואני בכלל לא נכנסת כאן לדיון לגבי איכות המוזיקה העכשווית ,זהו דיון לעוס ואני בדך כלל לוקחת צד מאד חיובי בו . אבל האם כל מה שצריך כדי לדבר בלהט על מוזיקה הוא פשוט להתעדכן ולהתמצא בה (מה שאני משתדלת לעשות) , או שאתה צריך גם להיות במקום מנטלי מסויים , בגיל מסויים ובפאזה מסויימת בחייך.
מעניין.
אתנחתא מהמחשבות הכבדות . הנה עוד קטע טוב במיוחד.
שנים חיפשתי שיר שמשתווה לזה בסיום הגאוני שלו
http://www.youtube.com/watch?v=LaaYSJ0Tn68
כיף של פוסט וכיף של תגובות.
אני רק חייבת לתמוה למה כל הזמן מנסים להנמיך ציפיות.להפך זה ארוע גדול וככזה צריך להתייחס אליו.
יש לי את הזכות הגדולה לאהוב את הפיקסיז ברמה כזו שאני נעדרת כל יכולת ביקורתית כלפיהם.
כלומר, כן יכולה להגיד זה שיר טוב יותר או פחות אבל באמת עדיין נהנית גם מה"להיטים" הגדולים ביותר.
אגב, להרגיש אשמה על הורדות זה כ"כ רטרו.
אם כי באורח מוזר אני מבינה למה את מתכוונת.
השבוע חזרתי לשמוע הרבה דיסקים צרובים שיש לי מהעשור הקודם והם רובם קופצים ובאופן כללי פחות חגיגיים.
אבל עצתי העיקרית- שקיות אשפה מתכלות.
בתודה, כדור הארץ.
אחות ; הלקאה עצמית לעולם לא תיהיה רטרו או פסה.
עכשיו לגבי הנמכת ציפיות- זהו כלי להתמודדות. אני אכן חושבת שזו זכות מאד גדולה לא להסתבך עם עצמך במחשבות הללו .
אני משתמשת בשקיות מתכלות, מפרידה בקבוקים ולפעמים גם נייר. מרגיש לי כמו טיפה בים.
קצת ביזארי אך השיר הזה של מיידליק מזכיר לי בפתיחה ובמלודיה שיר ישראלי יפה שאיני זוכר את שמו ומבצעו(אוכל לזמזם לך בהזדמנות).
בנוגע לפיקסיס, הרבה ניתוחים היו כאן.
נראה לי ללכת עם הראש של הסיסטה, להגיע ולהינות.
אם כי אני מקלקל את האמור לעיל בכך שגם לי קצת ספקות בנוגע לאיך זה יהיה, ממגוון סיבות, המקום,הזמן שעבר שקצת קשה לשחזרו(מעניין שאני אומר את זה דווקא בנוגע לפיקסיס, אולי לא בנוגע לאחרים, לא יודע מה הסיבה לכך) , אירוזיות מסוימות בהם ובנו, ועוד.
אין ספק שלפיקסיס השפעה עצומה על דברים שבאו אחריהם.
ראיתי פעם תכנית עליהם, בה ראיינו בין היתר את טום יורק, קורט קוביין ונוספים, בו הם אמרו שלדעתם לולא הפיקסיס הם לא היו יוצרים דברים שייצרו מאוחר יותר.
היי קליר
ללא ספק היתה להם השפעה עצומה.
אני תוהה לגבי היכולת להעריך את התרומה שלהם למי שמגלה אותם רק עכשיו .
אני הכרתי את מיי בלאדי וואלנטיין 8שנים אחרי שהיו בשיאם וכן הצלחתי להבין פתאום מאיפה באו הרבה דברים שאהבתי. אני תוהה האם אפשר לעשות את זהגם לגבי הפיקסיז .