הפוסט הזה נדחף לו לגמרי בלי תכנון. אני אמורה לכתוב פוסט על איזה מוזיקאי אחר עם חור בנשמה. אבל אני דוחה את המלאכה הזו כי משהו אחר אוחז בי ולא מרפה בימים האחרונים;
את Forever Changes של Love אני טוחנת באוטו כבר שנה וחצי. לYou Set the Scene , היצירה המסיימת את האלבום ,הגעתי אולי פעם אחת בעבר. לא יותר מזה . בדרך כלל חוויית ההאזנה שלי מסתיימת לפני תום האלבום ,משהו שקשור למשך הנסיעה שלי לעבודה. השבוע התחלתי את ההאזנה דווקא מאמצע האלבום (אני אוהבת לפעמים לעשות שימוש בטכניקות שונות של האזנה :
- להתחיל מהאמצע ולהמשיך עד הסוף.
- להתחיל מהסוף.
- להתחיל עם השיר הראשון ואז האחרון ואז שני ואז לפני אחרון .
- מספרים זוגיים או אי זוגיים של שירים.
זה נותן יותר כבוד לכל אחד מהשירים ומנטרל ותרנות או עצלנות בסיסית בחוויית ההאזנה).
בהאזנה הראשונה דמעתי לנוכח השלמות של השיר הזה. אחר כך כל מה שרציתי היה לשמוע אותו עוד ועוד.
אני מתקשה להאמין שארתור לי כתב את מילות השיר האקזיסטנציאליסיטי-הוליסטי הזה הזה כשהיה בן 23 .
"מה את רוצה, זה אלבום היפי " אמר לי שי ,מדוייק כתמיד. כן , אני מניחה שזה מסביר את זה. אבל אולי רק חלק. מעבר לטקסט, שהיה חייב להיכתב על ידי מישהו שעבר דבר או שניים בחייו, התזמורתיות המושלמת של השיר הזה . ומעבר לכל, השירה . השירה של ארתור לי עוברת פה כל כך הרבה התפתחויות והיא כל כך חכמה . זיהיתי פה אפילו רגע א-לה ניל סדקה ברומנסרה שבורת לב . והטוטאליות שבה לי שר "Time ,Time,Time" לקראת סוף השיר .
הוא היה בן 23 אז. כשאני הייתי בת עשרים ושלוש הייתי הולכת למועדוני דראם אנד בייס וחושבת על כלום – בטוח שלא היו לי מחשבות כאלו.
כשאתה ניצב אל מול כישרון כזה של בנאדם , בגיל כזה, אתה מבין מהו ייעוד ומה זה לעשות את מה שאתה אמור לעשות. אז אני קצת פחות מלקה את עצמי על בחירה בחיים של דרך האמצע -היי , זה לא כאילו אני ארתור לי.
אני מדמיינת לעצמי מפגש וירטואלי ותוהה אם ללי היו עניינים לדון בהם עם המוזיקאי השני עם החור בנשמה. זה שהפוסט שלו נדחק הצידה בגלל לי. עוד אכתוב דיאלוג בחשיכה עליהם. בעצם אם הייתי עושה דיאלוג בחשכה על ארתור לי הייתי מפגישה אותו עם השאמאן מאוואטאר.
השיר,שגם השם שלו מעולה : "You Set the Scene" , משליך על האלבום כולו. כמו שאני רואה את זה, השיר מהווה סיכום של כל היצירה הזו שנקראת Forever Changes . יצירה שהיא בשורה מוזיקלית ורעיונית. סיכום של מסעות פנימיים ,ומבט תמידי החוצה ופנימה, פנימה והחוצה.
הנה המילים של You Set the Scene
והנה המוזיקה
http://www.youtube.com/watch?v=K71uYiCriHE
באמת אחד האלבומים המופלאים וגם אני, לצערי, מעולם לא הגעתי לקצה שלו. למעשה כמעט תמיד אני נתקע בלופ של השיר הראשון או אולי שני הראשונים.
אני אגש מיד למלאכה.
תודה על התזכורת ועל מגוון הרעיונות להאזנה.
הו לא, חייבים להתקדם מעבר לשניים הראשונים.
שימחת אותי מאד עם ההתייחסות לאופן ההאזנה – כיף שאנשים קוראים באמת :)
נעים להכיר
דראם אנד בייס, כן, כשהוא טוב הוא ענק, גם אני אהבתי…
היפי, לא היפי, האלבום של LOVE מושלם, איך שלא מסתכלים על זה. יצירה גאונית ונדירה. מכיר אותה כבר 20 שנה, כל תו וכל שיר. פשוט קלאסיקה נצחית של מוזיקה נפלאה. שיר נפלא הבאת בלינק, אבל כל שיר שם פגז.
אהבתי איך שכתבת על חוויות ההאזנה שלך, נראה לי שאת צריכה לבחור אפשרות של ראנדום אם יש כזו בדיסק אצלך.
השתגעת שרון , רנדום? אתה רוצה לחזות בי במצב של שידוד מערכות? עם עשן יוצא מהאוזנים וקול של סוללות גמורות? רנדום זה גמיש ומשוחרר מדי עבורי. אין שום מתודה.
חחח… (ולא שאין פעם השתמשתי באפשרות הזו בעצמי, אבל חשבתי.. אולי לך זה יהיה טוב, כנראה שלא…)
מה אני אגיד, בכל משולש ששלושת קודקודיו הם "היפי", "Love" ו "1968" אני אשים בתוכו אייקון של גולגלות עם שתי עצמות מוצלבות.
איזה כיף לך שהיית במועדוני D&B בגיל 23. הרבה יותר מגניב מאשר להסתובב בסן פרנסיסקו בחזה חשוף עם שרשראות אתניות על הצוואר.
כן ,באמת כיף לי, אבל המסעות של ארתור לי היו יותר עמוקים משיטוטים ברחובות סן פרנציסקו עם גורמט. מחשבות כבדות לבחור צעיר כל כך.
מה שהכי מדהים הוא שבלהקה הסתובב גם בחור בשם ארתור מקלין, ודווקא הוא כתב את אחד השירים המושלמים של שנות ה60 – ALONE AGAIN OR
יש לשיר הזה ביצוע של הבו-ראדליז, הבנתי (לשמחתי) שאת אוהבת אותם, או לפחות את אלבום הקונספט המדהים שלהם (לא אוהב את מה שעשו אחר כך) אז הינה הביצוע, העליתי אותו לפני כמה חודשים לעמוד היוטיוב שלי:
http://www.youtube.com/watch?v=TsTNypkqxUQ
זה בהחלט אחד השירים המעלפים. גם קלקסיקו עשו לו ביצוע לא רע, אבל באמת שלא משתווה למקור.
ושוגייזית,
תודה שהחזרת את לאב לתודעה שלי.
את מאזינה להם שנה וחצי, וזה בערך פרק הזמן שלא האזנתי להם, אחרי תקופת חרישה מטורפת.
בבקשה נועתי
:)
my kingdom for your mixtape
תודה איתי!
לא ידעתי שהבו-ז עשו ביצוע לזה. הכרתי רק את של קלקסיקו , ואת המקור כמובן.
בהחלט, Giant Steps הוא פסגת היצירה של הבו-ז ,אבל גם האלבום שקדם לו היה מצויין . נראה לי שזה כמו ההבדל בין בלר1 לבלר 2 . (אשמח לשטוח את תחושתי בנושא למי שמתעניין).
אה וטוב לפגוש את דף היוטיוב שלך – אני רואה שם כמה אוצרות -אחקור אותו.
זה מצחיק שאני הכרתי אותם בכלל דרך Calexico (כמו שניתן ללמוד מהפוסטים אצלי זה מאד מאפיין שאני מכירה את הישן דרך החדש)
לגבי דרכי האזנה, האמת שהיתרון העיקרי של רכב חדש-בעיני- הוא שבניגוד למערכת הישנה שלי, אני ממשיכה כל פעם מהמקום שהפסקתי…
כמובן שאז מפספסים את החויה השלמה.
כן , הבעיה היא שאני משתנה כל הזמן ,ומה שהתחשק לי לשמוע בנסיעה האחרונה מתחלף באחר. דפוסי ההאזנה שלי מאד כאוטים ודיסקים עפים לכל עבר באוטו. את יכולה לדמיין לעצמך, תמונה די משעשעת ,לא?
איזה קטע,
אתמול השמעתי את alone again or
בתכנית שלי.
יש גם אלבום "לייב" שנקרא
forever changes the concert
Great Minds
וגו'
תמיד הוקסמתי כל כך מהששה שירים הראשונים שלא הגעתי להתבשם גם מהשיר האחרון והמופלא הזה. תודה
על הסבלנות :-)
בחזרה אליך :)
אני צריך לבדוק פעם את האלבום הזה באופן יסודי
לא מבטיח ליפול לרצפה.
אני מזדהה עם עניין השירים האחרונים בדיסקים. הבעיה שלי היא שעד שאני מגיע אליהם אני מתעייף מהסגנון ומהמבצע ומכל האלבום. אז גם אני נוהג לתת כבוד לשירים האחרונים ופעמים אני מתחיל להקשיב ממחצית הדיסק לשמוע את האלבום.
אבל "מופרעות" כמו שלך היא יצירתית במיוחד. מגיע לך מדליה בקפדנות יצירתית. אני חושב שבכלל פתחת ענף חדש.
כן כן, אני וואחאד בוקיצה
לא חייב ליפול לרצפה – אם זה לא בא אז לא בכוח.
אכן אלבום מופלא ושיר מרגש.
כמי שנוסד ועוצב ב"אזור" (פיזית ומנטלית) אני חייב להגיד שהיה שם פרץ יצירתי שלדעתי עדיין לא מיצו את כל גילוייו.
יש שם עוד המון הרכבים, פחות ידועים, אך לא פחות כישרוניים ומרגשים.
בכל אופן האלבום הזה נמצא אצלי, לשמחתי,כבר מהתקופה ההיא (תחילה בווייניל ולאחר מכן ירד רמה לדיסק).
וכייף להיווכח בכל פעם מחדש בוורסטיליות שלך, רגישה שכמותך.
קליר , מאז הפוסט הזה הספקתי להתוודע חלקית גם לDa Capo . כמה כיף לגלות שיש לLove עוד אלבומים מעולים.
הנה שיר :
http://video.asterpix.com/v/17354831/love-orange-skies-by-rob_ort/
האם יש שירה יותר פתוחה מזו?
נכון, מצויין.
ברוח הטובה של התקופה.
ואם love אז גם בלוז הם יודעים לעשות.
קבלי גם את זה.
יש עוד ביצוע ענק של זה מפסטיבל מסוים בקליפורניה 69, אבל אין אותו כאן.
שיט, איך זה הגיע לכאן?
הכוונה לזה.
http://www.youtube.com/watch?v=nw0zkHObMxQ
אם את יכולה מחקי את הוא.
אני מטבעי פחות מתחברת לבלוז אבל הקטע טוב ויש לי הרבה כבוד לז'אנר. תוקנה הטעות.
תודה קליר