שנה טובה וחג סיכומים שמח!
במוזיקה זו היתה שנה יחסית שקטה ומינורית אצלי. אני מנסה לאורך הסיכום למצוא הסברים לזה.
אין פה דירוג של האלבומים ואין לי אלבום שנה. כי זו היתה שנה כזו בשבילי. מקווה שתהנו Nevertheless!

אלבומים שאהבתי השנה:

Clipping. – Dead Channel Sky
אני מאד אוהבת את קליפינג. זה לא חדש. לקליפינג מסורת ארוכה של מוזיקה בהשראת ספרות מד"ב. אני חייבת לומר שההשראה לאלבום פחות עניינה אותי – אולי מדובר בספר חשוב, אבל אישית דווקא התחברתי יותר לאלבומי האימה שלהם מבחינה תכנים.
זה אלבום טוב ויש בו לא מעט קטעים חזקים.
בספטמבר יצאה גרסא מורחבת לאלבום שכוללת 3 קטעים חדשים- אני פה כדי לומר לכם שלא חובה להקשיב לגרסא המורחבת, אבל אולי זה לא דבר יפה ומכבד לומר על מוזיקאי שמחבבים.
אפצה ואומר שכדאי לצפות ב Tiny Desk concert היפה שלהם שיצא לא מזמן.


Unknown Mortal Orchestra – IC-02 Bogota
בתחילת דרכו חשבתי שUMO הם בוט. כלומר שלא מדובר במוזיקאים בשר ודם, אלא איזו תוכנה. לא יודעת, משהו הרגיש לי מהונדס אלגוריתמית. וזאת למרות שמעולם לא עשו מוזיקה רעה. מאז פריצתם עם כמה להיטים חביבים לא ממש עקבתי אחריהם אבל איכשהו האלבום מהשנה השתרבב לפלייליסט ומצא חן בעיני. מדובר באלבום אינסטרומנטלי לגמרי, השני בסדרה של אלבומים שהוקלטו ולוקחים השראה ממקומות בעולם בהם הוקלטו (הקודם 'האנוי', הפעם 'בוגוטה') . אני מאמינה שחלק מידידיי שוחרי המוזיקה ימצאו אותו קצת אנמי? אני אהבתי את המקצבים. יש פה שני קטעים חזקים במיוחד – הקטע הפותח והקטע הסוגר. באמצע גם נחמד, יש ג'אז, יש מקצבי תופים שבטיים ופאנק. תנו לזה צ'אנס


Steve Lehman Trio/Mark Turner – The Music of Antony Braxton
לרגל שנת ה – 80 להיוולדו של אנטוני ברקסטון, שבין השאר היה גם מנטור של להמן בתחילת דרכו, יוצא האלבום המפואר הזה, שהוקלט לייב, עם ביצועים מעולים ליצירות מוקדמות של ברקסטון וליצירות שכתב להמן בהשראתו. הקטע האחרון הוא ביצוע לTrinkle Tinkle של תלוניוס מונק.


DJ Koze – Music Can Hear Us
אלבום בעל שם מטופש, שממש חיבבתי השנה. הפקה מצוינת, אלבום יצירתי. דוגמא טובה לזה תיהיה אפקט הפתוח – סגור עם הצ'מבלו בקטע הראשון. לא ידעתי לפענח מהו כלי הנגינה וקראתי שזה צ'מבלו ושיש פה איזשהו סימפול הפוך על Strawberry letter. יפהפה. יש פה שלל שפות – גרמנית, ספרדית, אנגלית ויפנית. זה יכול להרחיק אותי לפעמים, אבל ההפקה הזו ככ יפה ונעימה שקשה לי להתנגד. יש פה אורחים מגוונים, לפרקים חשבתי שאני בסט של אוקנפולד מהניינטיז (במיוחד בקטע המצוין Buschtaxi)


Mary Halvorson – About Ghosts
קשה שלא לזהות את צלילי הגיטרה של מארי הלבורסון. יש לה את החותמת שלה. והיא תמיד אהובת ליבי. לפעמים אני מתחברת יותר לאלבומים שלה, לפעמים פחות. היא מאד פורה וזה לה אלבום מספר 14. הוא טוב מאד. באלבום היא ממשיכה עם ההרכב אמריליס מאלבומיה האחרונים, שכולל גם את פטרישיה ברנן עליה נדבר לחוד.


Sam Amidon – Salt River
ושוב אנו בפינתנו, מוזיקאים שעולים בראדאר של גלי אחרי שהוציאו כך וכך אלבומים ופתאום הוציאו אלבום שהוא לאו דווקא מהטובים ביותר שלהם, אבל הוא זה שעשה את דרכו אליה. אז זה המקרה כאן, אלבום פולקי יפה של סינג סונגרייטר אמריקאי, שליווה אותי מתחילת השנה. מקבץ של שירים נעימים ועדינים. יש פה גם קאבר יפה (בתרגום מאד חופשי) לBig Sky של לו ריד שהוא לדעתי אחד הקטעים היפים באלבום.


The Ex – If Your Mirror Breaks
The Ex . אחת משתי הלהקות האהובות עלי בעשורים האחרונים (השניה יו לה טנגו), הוציאה אלבום השנה. היו לה אלבומים טובים יותר (כמו 27 Passports המאוחר) אבל הסאונד שלהם הוא הסאונד שאני רוצה לשמוע כל הזמן. ולכן תמיד יופיעו בסיכומיי. שני הקטעים האחרונים משובחים במיוחד. מאחר והאלבום לא קיים בספוטיפיי (לדעתי היה והוצא,כנראה רק מאזורנו -תודה על בנדקמפ) ולא יכלתי להוסיף לפלייליסט, קבלו פה קליפ:
The Ex – Great!


FKA Twigs – Eusexua
עד כה לא ממש התחברתי לFKA Twigs. השנה האלבום שלה זרם לי טוב. לדעתי הוא גם קומיניקטיבי יותר, לפחות לעומת אלבום הבכורה שלה שהוא היחיד שהאזנתי לו בעצם. כל הקונספט של האלבום,המלווה בטביעת המושג החדש 'Eusexua' פחות חשוב לי או מדבר אלי (טוב , אני גם לא קהל היעד). השירה שלה לא רעה בכלל, המקצבים מקצבי דאנס. סך הכל חביב ביותר.


James Brandon Lewis – Apple Cores
אני אוהבת את ג'יימס ברנדון לואיס. אני חושבת שהוא מוזיקאי חזק באופן עקבי. האלבום הזה למשל ,הוקלט במהלך שני סשנים של אימפרוב, ועדיין כמו שמציינים ב Quietus , זה לא ניכר בכלל כי האלבום מאד מפוקס. הקטעים באלבומים נקראים על שם סיטואציות מחייו של דון צ'רי ובמובן זה האלבום מהווה מחווה לו. (עוד) אלבום טוב של ברנדון לואיס.


Tyler the Creator – Don't Tap the Glass
אני לא יכולה לומר ששמעתי אלבום מלא של טיילר בעבר. השנה זה קרה. אלבום קצר, קולע ומהנה. הבנתי שיש לו אלבומים יותר יומרנים , קונספטואלים ואולי אפילו חזקים אבל אני חייבת לומר שאני כמהה לאלבום קטן וכייפי. יש יותר מדי יומרות ומיסגור של דברים מסביב אז – אלבומים יפים וקטנים- הביאוהם לכאן.


Le Feux Chat – White Walls of Silence
ואם מדברים על אלבומים קטנים ויפים, להבדיל, זו דוגמא עוד יותר טובה. בקושי מצאתי חומר כתוב על המוזיקאי והאלבום הזה, כנראה שמעתי אותו באופן מקרי בbbc6. יש לו 86 עוקבים בספוטיפי, ועדיין זה אחד האלבומים היפים שיצא לי לשמוע השנה. בחור חצי סקוטי חצי צרפתי ( איזה שילוב נחמד!) , אוירה לאונרד כהנית אילו היה מגלאזגו?


Patricia Brennan – of the Near and Far
זו השנה השנייה ברציפות בה מופיע אלבום של ברנן בסיכומי. ושימו לב שהיא מופיעה פה פעמיים, גם כחלק מההרכב אמריל של מארי הלבורסון. בעיני זהו אחד האלבומים החזקים של השנה – כנראה החזק שבהם בג'אז ממה שאני שמעתי.


Alan Sparhawk with Trampled by Turtles
קצת יומרני מצדי אבל אני מאמינה שאחרי שעטף את עצמו ללא הכרה באוטו-טיון באלבום הקודם, לעומת קודמו האלבום הזה, עצוב כלל שיהיה, הוא תחילתו של ריפוי לספרהוק אחרי מותה של מימי. ספרהוק חובר לשותפים ליצירה מימים ימימה, הרכב בלוגראס, שאני חייבת לעצור רגע להודות, אולי לא אמרתי. אני אוהבת בולגראס. זה אלבום יפה מאד. השירה של ספהרהוק נפלאה והשירים מצוינים. גם את העטיפה אגב אהבתי.


Lily Allen – West End Girl
דיסקליימר- אני מתה על לילי אלן. היא as cool as it gets והיא מהממת בעיני. בהאזנה ראשונה התאכזבתי מאלבומה החדש (הידוע בשם הנרדף "אלבום הגירושין מהשחקן ההוא מסטריינג'ר ת'ינגס) . נורא חבל אבל סביר שהוא חתיכת אפס. אז בהאזנה ראשונה קצת התאכזבתי אבל חזרתי אליו שוב והוא כייפי ביותר.
כן, לפעמים זה הכל לגבי הפרסונה שמתחבר לך נכון וזה עובד בשבילך. זה המקרה שלי עם לילי. ולא לשכוח להזכיר את העטיפה הנפלאה של האלבום הזה.


Horsegirl – Phonetics – On and On
הרכב נשי צעיר משיקגו, האלבום יצא במטאדור באולפנים של וילקו. הנטיייה שלי לאהוב הרכבים דומי סטראולואב, pastels ורוח התקופה, הופכים אותי לקהל שבוי. לא מזיק שיש פה שיר סטראולבי במיוחד. Switch Over. רפרנס ל "switched on?
לצערי משהו באלבום מסרב להתרומם. היה לדעתי יכול להיות יותר מעניין. עדיין, מהאלבומים היותר חביבים ששמעתי השנה


Sharon Van Etten & The Attachment Theory
זו הופעה ראשונה של ואן אטן בסיכום שלי. מדובר בעוד מקרה של מוזיקאית שלא עקבתי אחרי כל מה שעשתה ויתכן שאוהב גם חלק מהדברים שעשתה בעבר. אבל התקשרויות קודמות שלי עם המוזיקה שלה לא השאירו חותם משמעותי. השנה האזנתי לא מעט לאלבום הזה שיצא כבר בפברואר (יאי – אלבומים מוקדמים -יש לכם סיכוי יותר טוב!) . מסתבר שהיא עושה פה שיפט (מיתוגי? מהותי?) מסוליסטית לחברת הרכב – ההרכב שליווה אותה בטור האחרון. יצא להם אחלה אלבום, יש בו לא מעט רגעים אפיים, אזכיר את Idiot Box החביב עלי כי הוא מזכיר לי את ספרינגסטין, אבל גם המנוני דארק סינת' שישארו איתי כמו Afterlife , Live Forever. אחד האלבומים החזקים של השנה לטעמי.


אייל נצר – טקס
זהו האלבום הראשון של הסקוסופוניסט והמלחין אייל נצר שיצא לי לשמוע והוא יפה מאד. כל קטע באלבום הוא בעל שם מובחן מאד ויש פה באמת איזושהי תנועה לאורכו של שוני שמאפיין כל קטע אבל גם תמה משותפת שמלווה אותו לאורכו. נצר מצהיר על האלבום כ Spiritual Jazz וזה בהחלט ניכר, אבל אני לא יכולתי שלא לשמוע בו מוטיבים יהודים מסורתיים מובהקים. בעצם זו ממש לא סתירה אלא בהלימה. זוהי הקלטה חיה של הופעה במועדון התיבה משנת 2022.


Stereolab – Instant Holograms on Metal Film
אני לא חושבת שיש מעריץ סטראולאב שלא ישמח לקראת האלבום הזה וירגיש שהוא קאמבק ראוי ומכבד. ברור שתמיד אשמח לומר משהו יותר מסעיר מ"ראוי ומכבד" על המוזיקה שלי, אבל עדיין, יש פה כל מה שאנחנו אוהבים בסטראולאב.


Marc Ribot – Map of a Blue City
מארק ריבו, מוזיקאי כשרוני ורב פעלים שכבר שמענו במגוון פרויקטים מעניינים, מופיע לראשונה עם אלבום בו הוא גם שר. התוצאה יפה מאד. לאו דווקא מה שהייתי מצפה לו. אבל אי אפשר באמת לצפות לדבר אחד מסוים מריבו. מדובר באוסף של קטעים, רובם לא חדשים של ריבו באלבום שלא ממש מרגיש מובנה ועדיין מצליח להיות יפה.
בהשפעת סדרת האוכל של דנה ברלב החלטתי לעשות את המתבקש:



Pulp – More
אני מרגישה שמשהו התרחש בי. השירה של ג'ארויס קוקר באלבום החדש באה לי ממש טוב. למעשה היא נשמעת לי יפהפיה ומרגשת. תמיד חיבבתי את פאלפ אבל מעולם לא היה לי עניין מיוחד דווקא איתם. אבל ג'ארוויס מרגש אותי באלבום הזה ולדעתי זה לא הוא זו אני.. בכל מקרה,עבורי זו שנה עם אוסף של אלבומים פחות "גדולים" אבל יפים בדרכם. ושוב אולי זה לא הם, זו אני. וזה גם בסדר


These New Puritans – Crooked Wing
תגידו, יכול להיות שמגיל מסוים כל מה שיפה בעיניך יפה כי הוא מזכיר לך משהו? אני לא פוסלת. האלבום הזה, שוב מופע ראשון של ההרכב בסיכום שלי, הוא קודם כל חווית האזנה שתובעת ממך את מלוא תשומת הלב. זה אלבום אוירה שעוטף אותך, וזה מה שמוזיקה צריכה לעשות. אולי האלבום השנה שהכי מותיר חותם כשמסיימים להאזין לו. לגבי ה"להזכיר לי משהו אחר" – לא הרפתה ממני המחשבה על השירה של ה- Nits ההולנדים מהרגע הראשון ששמעתי את האלבום הזה. מאחר ולראשונה הבעתי בThese New Puritans עניין כלשהו גם גיליתי שהם אחים תאומים אז הנה- עוד משהו לאהוב בהרכב. אלבום יפה יפה יפה

שנה טובה!
גלי