יותר ויותר לאחרונה יוצא לי לחשוב מחשבות טובות על בסיסטים. בעבר הם פחות עניינו אותי – אלו הגיטריסטים שהחזיקו בליבי.
והנה, התרפקות מחודשת על לס קלייפול (כולל נוכחות בהופעה המושלמת שלו בבארבי) , צפייה בסרט הדוקמנטרי על Blur שהציגה את הבסיסט שלהם כאינטיליגנטי וקומניקטיבי מעל הממוצע (בלהקה) ,התמסרות טוטאלית לבארי אדמסון בMagazine וכעת חריש עמוק על האונתולוגיה של Jah Wobble , גורמות לי לזנוח בצד את אמונותיי המקובעות. אולי יש בהם משהו בבסיסטים האלה.
מספיק לעיין בחוברת המצורפת לאונתולגיה -לראשונה אני נתקלת בחוברת מהסוג הזה שהיא בעצם אוטוביוגרפית; נכתבה בידי המוזיקאי עצמו. זה שינוי מרענן בעיניי ואופן הכתיבה הזה מדבר אליי הרבה יותר מאיזו עיתונאי רוק מדופלם שמעיד על.
וובל מתגלה שם כגבר משעשע , יצירתי ובעיקר- איש של עשייה. אפשר ממש להרגיש איך הוא מחייה מחדש את רגעי היצירה ומתענג עליהם בלי שום פאתוס , באופן מאד לא צהוב ומצד שני מאד לא לאקוני. הוא מלא בהערכה למוזיקאים שעבד איתם. עולה דמות של אדם שהיצרתיות, ההתפתחות והשינוי מאד חשובים לו. מוזיקאי שהופרה מאד משיתופי הפעולה שלו.
אגב וובל היה גם בחור יפה ומרשים והוא משתעשע עם זה לא מעט.
וובל -פריטי בוי -היה חבר ילדות של ג'וני ליידון והתחיל את הקריירה המוזיקלית שלו כבסיסט שלP.I.L
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=ylOCIP54PIQ]
אחרי שנתיים ושני אלבומים עם ההרכב הוא החליט שהעשייה שם לא יצריתית מספיק עבורו .
הוא הוציא אלבום סולו ומאוחר יותר העיד עליו שנעשה תחת השפעה כבדה של אלכוהול. בתור טקסטים נלקחו שורות ממגזינים שהיו פזורים אקראית באולפן ההקלטות.
מאוחר יותר הוא התוודע להולגר צוקאי וג'רי לייבזייט מCAN. וובל מתאר את לייבזייט כהכלאה בין דסטין הופמן מ"איש הגשם" ופיטר סלרס ב"להיות שם" .נשמע כמו מישהו שהייתי רוצה להכיר. או לפחות להתבונן בו מהצד.
יחד הם הוציאו את Full Circle
וובל המשיך והקים ליינאפים משתנים שכינה תחת השם Invaders of the heart , וסווגו בעיקר כמוזיקת עולם אבל לא רק
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=WGqJ3PFRR_8]
השיר הזה מזכיר לי קצת את הנסיון של שון ריידר אחרי ההפי מנדייז ( עם בלק גרייפ)- עם שינייד שלא מבייישת את קפצוצי הקוף של Bez.
וובל אהב גם לערבב ולמנגל בין הקולבורטורים השונים שלו והנה היצירה הבאה שלו כללה שיתופים פעולה בין צוקאי ,The Edge מיו2 והמפיק -די ג'יי פרנסואה קבורקיאן
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=WF_SxvpS8-g]
וובל ממשיך ומרעיף שבחים על קולבורטורים אחרים שלו- פרעה סנדרס וביל לאסוול . הצחיק אותי מה שכתב על אינו (אי אפשר בלי פינת אינו ):
Brian sent me a fax towards the end of the project: he requested that I treat him like a moorish maiden . at that point I got scared so I phoned him and requested a meeting with him. I lowered my voice by two octaves and demanded that we sort it out man to man.
הסוף היה טוב וובל השיג את שלו עם אינו.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=VtzEbEI2lEM]
שם האנתולוגיה אגב הוא I Could Have Been a Contender -המשפט לקוח מתוך סצנה ידועה של ברנדו בסרט של איליה קאזאן. בכלל וובל מציג עצמו כעלם חמודות שעשה ויצר אבל עשה גם לא מעט שטויות -שהאלכוהול דפק לא לא מעט הזדמנויות והוא מעיד כך גם על חברים ( He too could have been a contender) . אבל הוא עושה את זה בחן רב ולא מעט הומור. אין פה טיפה של מירמור ובצדק- מתוך כל המלאנז' המוזיקלי הזה של דאב, דיסקו ומוזיקת עולם, שחלקו יש לומר , עובר לידי, עולה דמות של מוזיקאי עם הרבה להט ,נשמה וחדוות יצירה. והתחושה הזו מתעלה מעל שיר זה או אחר. למעשה, עם תום קריאת החוברת והאזנה לאלבומים , בא לי להיכנס לאולפן הקלטות וליצור משהו . לא מבטיחה שזה יהיה ראוי להאזנה.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=ax3PT_4_yh8]
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"תל אביב היא עיר נפלאה" ,אמר לחברו בחור שעמד לידי בתחילת ההופעה של פורטיס בכיכר רבין ביום כדור הארץ. והוא צדק- לתפוס כזה מופע , שהכיל כל כך הרבה פנינים מהרפרטואר של פורטיס , לקנות בירה ושקדים בסופר באבא מעבר לכביש (ולמי שמכיר אותי- יודע שזה חשוב לא פחות מהמופע עצמו) ,ולהתענג ממוזיקה של אחר צהריים מאוחרים -זה כל מה שצריך כדי לשמור על שפיות בעולם הזה.
מעניין. הקטע היחיד של פ.י.ל. שאני מכיר טוב הוא radio 4, שמה שהכי יפה בו זה הבאס…
והנה עוד דוגמא לבאס שעושה את השיר:
http://www.youtube.com/watch?v=L1CfCxBSNGg
סוף סוף פוסט חדש…
לא מת עליו, על ג'ה, עשה מישמש של דברים, רבים לא מי יודע מה, חלק סביר. הקטע של PIL גדול, חולה עליו וחולה עליהם. להקה שמקדימה את זמנה. הקטע עם שינייד חביב, והקטע עם אינו מצויין, אלבום טוב זה. את הקטע עם צוקאי ואת הקטע האחרון מ-וומאד לא אהבתי. בס זה טוב. אני אוהב את הבס בשירים של הקיור. בטח היה טוב פורטיס. שרון
פיקטישס – כו, אני מניחה שיש לא מעט דוגמאות לקטעי בס אלמותיים . אני חושבת על האישיות של הבסיסט עצמו, על מה שהוא מקרין -פחות אהבתי את הקרירות הנונשלנטית שהוא משחק אבל אני די בטוחה !) שיש חריגות בעניין הזה. אגב שים לב לוובל בתחילת הקליפ של פ.י.ל -הוא כאילו משחק את התפקיד הזה- יושב על כיסא , לגמרי בפוזה אדישה.
שרון -אני מבינה למה האקלקטיות שלו יכולה להפריע-הוא באמת התפזר המון ,אבל שוב, אהבתי לראות כמה הוא נבנה משיתופי הפעולה האלה. אגב את הקטע עם קבורקיאן אני דווקא מאד אוהבת -הוא נבנה יפה ואני אוהבת את השילוב בו בין סוג של ג'אז פיוז'ן ואז המעבר לדיסקו . יש פה אפילו נגיעות קלות של פרוג. אבל קלות ביותר. מצא חן בעיניי.
והוא היה (וובל ) בארץ והופיע בפינגווין , אף אחד לא הבין אותו, אבל קומץ מעריצים ואני בתוכם זכו לראות לשמוע , להשתכר , ואפילו לכתוב ביקורת, אם כי לא זוכר כבר באיזה עיתון ,שמח לחזור ולהיות בין הקוראים המסורים שלך. ואגב, הרבה אגדות רוק טוענות שלבאסיסטים יש סקס אפיל גדול אף מלמתופפים.
יולק, חסרת לי! אל תלך! מי עוד יכול לספר לי שראה את וובל בהופעה?
לגבי אף אחד לא הבין אותו , הוא כותב בחוברת הקטנה של האונתולוגיה שלו:
" A lot of my stuff became cult success ( this means that a few people REALLY , like your stuff, which is ok by me)
ואגב לגבי ההופעה שלו -אני רוצה לדעת הכל , פרטים ,מיקום , מה הוא לבש ומה הוא לא לבש. הכל!
ואני מאד מקווה שהייתי פישרית קטנה שלא יודעת מהחיים שלה בשעה שהיה פה . אחרת אין לי הסבר. כנראה הייתי עסוקה בלהזין לבולטימורה.
בולטימורה??!!?? תודה גלי – אני רץ לחפש את הטורנט שלו!
קול, פוסט מעניין. לא הכרתי את ג'ה וובל, ופאבליק אימג' בע"מ היא חתיכת חור בהשכלה שלי. קצת מביך כי ג'וני רוטן פאקינג גאון מבחינתי וכל פעם כשאני שומע שיר של פאבליק אימג' זה עושה לי טוב.
בעניין באסיסטים, מתישהו רציתי לעשות פוסט משלי עם הבאסיסטים האהובים עלי ובכלל על המעבר שלי מגיטרה לבאס :) בגלל שיש כל כך הרבה באסיסטים שמנגנים תפקידים משעממים, ברגע שיש באסיסט שעושה משהו קצת אחרת עם ביצים זה נשמע פתאום ממש מלהיב.
מה שמעניין זה שברגע שמנגנים על באס פתאום האוזן יותר קשובה לתדרים הנמוכים, וכך אני מגלה כל מיני תפקידי באס שפשוט לא הייתי מודע אליהם קודם לכן. בכלל לקח לי זמן מה עד שהבנתי שיש כזה דבר שנקרא באס בלהקה ושזה לא הכל גיטרות חשמליות. אני מאשים את להקות הניינטיז שדחקו ברובן את הבאס לפינה לאחר שהוא כיכב באייטיז.
אני בעד שתכתוב את פוסט הבסיסטים הזה יום אחד- בטוח יהיה לך טייק מעניין. הנה כבר נתת לי פרספקטיבה חדשה על הסצנה של הניינטיז.
אני חושבת שזה נפלא, החוויה הזו של לגלות עולם חדש שלם של תדרים וצלילים שלא היינו ערים להם קודם -ומאותו רגע, חוויית האזנה היא לא אותה חוויה. נראה לי שכל החיים שלנו הם קצת כאלה ובעוד תחומים.
שיעור מעניין בג'ה, גם אם הפועל היוצא שלו לא מעניין במיוחד (אם כי האינו מעולה).
ובהמשך לשיחה על סקס אפיל, אז סליחה שאני אומרת את המובן מאליו אבל אין על בסיסטיות.
או אם אצטט אחד משוגע: "אני רוצה רק בנות לבמה, רק בנות! ותהדהההה!" :)
הקטע עם אינו אכן מצוין (אם כי לא רק הוא בעיני) . מה שכיף לי עם הקטע הזה, זה שכל כך הרבה קטעי אמביינט בשני העשורים האחרונים הושפעו ממנו.
כבר רציתי לומר לך להוציא אותי מהדיון הזה על נשים במוזיקה, כי אני יוצאת וואחאד בושה למין אליו אני משתייכת- קל לי הרבה יותר עם גברים מוזיקאים. אבל עצרתי לחשוב והיי את צודקת -יש את קים דיל, יש את זיה מקייב , יש את טינה ווימות' ויש את…מלכה שפיגל המלכה.
ובכל זאת ,בנוגע לאותו משוגע שרוצה רק בנות על הבמה- מתי תיוולד המקבילה הנשית לפורטיס. את זה אני רוצה לראות!
:)
שרה נתניהו?
כיף לקרוא גם את ים התגובות.
אני די חירש לבאסים, לצערי. כמו שאני עיוור צבעים, יש כנראה גם ספקטרום של צלילים שאני די אדיש להם. אולי זה מולד, ואולי זה כתוצאה משנים על גבי שנים של האזנה למוזיקה ברדיו-טייפ מונו קטן שלא הוציא מעצמו שום דבר שהתקרב לבאסים. רק כשהשתדרגתי גיליתי שכמה קטעי שקט בעצם כללו לא מעט מוזיקה.
שמעתי את ג'ה. PIL תקועים לי בראש בזכות V13 ו RISE (בראשון יש באס מאוד מודגש שאפילו אני שומע).
אם כבר פינת אינו ובאס, אז לשיר third uncle הוא הזמין נגן גיטרת באס ובמקרה (או שלא) הקליט אותו כשהוא מכוון את הגיטרה. כשהבחור בא ואמר שהוא מוכן לסשן, אינו שלח אותו הבייתה בטענה שקטע הבאס כבר מוכן.
http://www.youtube.com/watch?v=7v3yXuORL4Q
אוי , אני אוהבת את הפיקנטריות הללו על אינו.
תודה :)
קטע מצויין מתוך אלבום נהדר.
בס הוא כלי הנגינה הכי אהוב עלי, הוא מרטיט את הקרביים ופותח אוזניים לכל מה שמתלווה אליו.
ג'ה וובל התנסה בכל כך הרבה הרכבים וסיגנונות, כי קל מאוד להקלע לרוטינה של ליווי כחלק מהרכב. האמת היא שראיתי את PIL בהופעה, והדעת הוסחה לטובת ג'וני ליידון וכל ההו-אה על הבמה (בית שימוש במרכז הבמה….),
אבל יאמר לזכותו של וובל שהוא בוחר את השותפים שלו שהם מהשורה הראשונה ע"ע בראיין אינו,הולגר צוקי וכו'.
ההופעה של לס קלייפול היתה הכי טובה שראיתי השנה, והוא כבר נחשב לאמן בתחומו,יכול להחזיק הופעה ולהוציא אלבום מבלי לחבור להרכב כלשהו, שליטה בכל כך הרבה כלים חלקם מוזרים,הקול שלו והמסיכות הם התוספת לכל העניין ולא העיקר.
נשים בסיסטיות שוות לדוגמא הן מישל נדג'וצ'לו
http://www.youtube.com/watch?v=uE3Y380Nv8Y&feature=related
טל ווילקנפלד
http://www.youtube.com/watch?v=wK03pYCLJho&feature=related
כמובן שיש משמעות לסיגנון המוזיקלי שכל אחד מאמץ לעצמו בנגינה על בס.
תודה אורית . ואני שמחה שהיית בהופעה הזו
לגבי וובל, אני חושבת שאחרי שפרש מפ.י.ל הוא כבר לא נותר בגדר ליווי – שיתופי הפעולה שלו היו מאד הרמוניים ויש רגעים בהם הוא אפילו זה שנותן את הטון. אולי זה היה חלק מהעניין בפרישתו מפ.י.ל
אתחיל בזה שכל הקטעים שהבאת (אולי על האחרון הייתי מוותר) נהדרים.
הפתיחה לפיל נהדרת ובחלק ניכר מהאחרים קיימות נגיעות ג'אזיות האהובות עלי מאד.
וובל באמת בסיסט מעולה ומיוחד.
קיימים לא מעט מקרים בהם הבסיסט מהווה משהו שנע בין מנהיג ההרכב לבין הכוח המוסיקלי המרכזי שלו.
למשל אלכס קאלר מהוברפוניק (שמביא גם קטעי נגינה נפלאים בבס )או להבדיל(לא עבורי…) גיזר באטלר מבלאק סאבאת.
ואם כבר הזכרת את פרעה סנדרס(והפתעת אותי, כרגיל אצלך) זה נותן לי ליגיטימציה להזכיר גם את מינגוס ופסטוריאס.
יש גם לא מעט מקרים בהם הבסיסט שר, דבר שנובע לפעמים מסיבות טכניות.למשל ג'ק ברוס מה-קרים , סטינג (למרות שאני לא חסיד שלו, וסליחה על הקצת פופיות,הפתיחה הבאסית המיוחדת ל- every breath you take)גדי לי מראש, ועוד.
יש אגב הרכבים שוויתרו על באס ומשלימים את תפקידו בקלידים, למשל הדורס וחלקית גם לד זפלין( למרות שבקטעים שכן, פול ג'ונס הוא נהדר בכלי).
כמי שמקשיב בדרך כלל למגוון כלי ההרכב, אני נפעם בחלק גדול מהם מהשילוב היפה שבהם, לרבות הבס, שלפעמים מקבל גם תפקיד פרונטי יותר.
צריך לרכז פעם את המקרים בהם לדעתנו הבס עושה את השיר.
למשל בקטע בורה של ג'טרו טאל יש עבודה יפה שלו , דברים של פליי מהפפרס,מל סצ'צרס מגרנד פאנק,אפשר להמשיך להיסחף ולהזכיר גם את ג'ון אנטויסל מהמי, סטיב האריס מהמיידן,בוטסי קולינס, נציג השחורה הגרובית עם ה-one המפורסם,לארי גראהם ,דונלד דאק דאן ,הקרימזונים- גרג לייק, ג'ון ווטוןוטוני לווין, ווילי דיקסון,ואולי אפילו מקרטני? טוב, אפשר להמשיך ללא סוף, כבר ממילא תפסתי כאן מרחב רב מידי.
יש גם מגוון של סגנונות נגינה אישיים בכלי,לא אתיימר להקיף את כולם כמובן,רק כדוגמה, יכול להיות רפוי יותר, טייט,מגע פתוח, סגור וכדו'.
עד כמה שזה ישמע יומרני , הרי שגם כאן, בדומה לקול או גיטרה, יש מהם הנוגעים בי יותר מהאחרים.
יופי של פוסט!!
:)
בדיוק אמרתי לשי אתמול – "אני מחכה שמישהו יזכיר את פסטוריאס" . ומי אם לא אתה -הבאת פה וואחאד אנציקלופדיה.
אל תופתע ממני כל כך מהר , יש שמות שנכנסים אצלי לתודעה כי הם מאד מרשימים אותי -מעולם לא שמעתי משהו של פרעה סנדרס, אני פשוט חושבת שזה שם נפלא והייתי שמחה לקרוא לילדי כך.
דונאלד דאק דאן? מי זה? אני חייבת להכיר אותו!
אני מאד שמחה שהפוסט שלי פתח פתח לתגובות מגוונות כאלו לגבי באסים וגם שמחתי לגלות שאני לא היחידה שחירשת לצלילים האלו בדרך כלל.
לגבי הקליפ האחרון שבחרתי ,חשבתי שהוא מדגיש את הורסטיליות והחיוניות של האיש . פחות היה חשוב לי שמוזיקלית הוא יהיה טוב אלא משהו ססגוני יותר. והא גם קטע מאוחר יחסית של וובל . נראה לי נכון לשלמות התמונה.
תודה קליר .שימחת אותי מאד בתגובתך
שמח שהגבת כי רציתי להוסיף משהו ששכחתי וחשוב לי להגיד (-: .
יכול להיות שאני חריג בכך, אך אני מתחבר יותר לנגינת בס כשהיא חלק ממכלול ומתרשם ממנה כאשר לכלי ערך מוסף מיוחד למכלול הזה.
לפיכך פחות מדברים אלי בסיסטים המפגינים וירטואוזיות (אותה אני מעריך לכשעצמה)ושבדרך כלל מנגנים לבד או כמעט לבד.
מעדיף את הדומה לחבר ברביעייה קאמרית או רביעיית ג'אז, אך גם בהרכב רוק.
ו-וובל הוא ללא ספק כזה.
פרעה סנדרס, הגעתי אליו בשעתו בתקליטי ג'אז שרכשתי,מנגן מה שנקרא "ג'אז חופשי" ואואנגרד,קצת קשה דווקא להתחיל איתו, אבל אולי דווקא הסגנון הזה ידבר אליך ראשון, מי יודע.
דונאלד דאק דאן,דוגמה למקרה שאינך מודעת לכך,אבל שמעת אותו המון בדברים שהצהרת לפחות שהינך אוהבת.(גם לי קרו מקרים דומים).
חבר לשעבר באחד מהרכבי הליווי הטובים שיצאו מממפיס והלייבלים כמו stax ואחרים.החל מבוקר טי והאם ג'יס, המשך עם אוטיס רדינג הגדול ועוד אמני סול רבים, וגם בסרטי הבלוז ברודרס, ואחר כך גם עבד עם הרבה, הרבה מפורסמים אחרים.הוא וחבריו הם נגני ליווי והקלטות מבוקשים ביותר.
ואחת הדוגמאות שאני אוהב מאד לעבודת בס היא כאן, בבורה של באך בגירסת ג'טרו טאל.
שימי לב לעבודת הבס לאורך כל השיר וקטע הסולו שלו באמצע.
http://www.youtube.com/watch?v=N2RNe2jwHE0
סליחה על האיחור.
נראה שהפסדתי את כל המסיבה. אבל עכשיו אני עובר על הכל. דרך-אגב הבסיסט הכי מפורסם והכי אינטליגנטי הוא פול מקרטני.
הבסיסטים תמיד היו פועלים שחורים שהתואר "חטיבת הקצב" רק הדגיש את הכינור השני שניגנו, יחד עם המתופפים, לצד הגיטריסט/הזמר המוביל, ואם זה לא קיפוח אני לא יודע אפליה מהי. עד שהגיעו meshell ndegeocello, marcus miiler, claypol
ואחרים. לא חייבים לךהיות מקרטני כדי לשמש מוזיקאי נחשב שמסתפק בארבעה מיתקים. אחלה פוסט. עוד אחד, צריך לומר.
קליר ,אייל וראובן – תודה לכם
הפוסט הזה (כקודמיו) נבנה מהתגובות
אחד הפוסטים המשובחים!
חזרתי. ראיתי אתמול סטיקר: "בסיסטים לא מחייכים"…
מכירה את הפרויקט the deep end/the deepest end
של Gov't Mule עם bass players' heaven
?
לא הכרתי. אבל איזו עטיפה מגניבה!!!!
http://www.amazon.com/Deep-End-Vol-1/dp/B00005OW8A
אחרי שהבסיסט שלהם, אלן וודי, מת ב-2002, הם הרימו פרןחקט לזכרו, וגם כדי להקים קרן למשפחה שלו. הם הוציאו דיסק משולש שבוקלט באולפן, ועוד אחד בהופעה. תחשבי על כל בסיסט שאת מכירה, מכל סגנון ומכל ז'אנר…כולם היו שם. כל אחד התארח בשיר אחר…חגיגה אמיתי. אגב, הם ברידינג 3 ב-18 ביוני. אמנם עם בסיסט אחר, אבל עם הקול והגיטרה של וורן היינס. מה שלום songwriters club
?
ראובן תרשום אותי לרידינג הזה ,מבלי להתעמק בעניין ,נשמע לי שיש פה על מה לדבר (אם כי לא משתגעת על הרידינג כחלל הופעות)
הSongwriters club מחכה בסבלנות לתורו. אני כרגע עם האריאל פינק- שמעת אותו?
לא שמעתי על אריאל פינק. מיזה מהזה?
יש ארבעה בסיסטים שהשפיעו על הנגינה שלי יותר מכל אחד אחר
1. פול מקרטני, שהכניס רגאיי לרוק בנגינה שלו, מבלי שמישהו שם לב. האיש הכי חכם ברביעיה שכל תפקיד בס שלו הוא פשוט מופת.
2. מרק לזר – רוקפור, שלקח את מקרטני ואת כריס וויט הבסיסט של הזומביז (הלהקה הכי מפוספסת בהיסטוריה), ועשה ב'האיש שראה הכל', פשעים נגד הבסיסטים הצעירים שרוצים ללמוד ממנו.
3.כריס סקויר, הבסיסט של 'יס', שלימד אותי מה זה צוואר פתוח של גיטרה, ואיך לרוץ עליו. הייתי יושב שעות על גבי שעות כדי להוציא את התפקידים שלו, והוא פשוט גיחך להנאתו והלך לעשות עוד מליון דולר מרויאלטיז.
4. ביל מקורמיק, האיש הכי עלום בחבורה, שהיה חלק בלתי נפרד מהסאונד של קאנטרברי, ניגן עם רובאט וויאט במצ'ינג מול ולימד אותי מהו בס מלודי ודומיננטי (שימו לב לתקליט Little Red Record). כמו כן, ההד-סטוק של הבס שלו, על עטיפת האלבום 801 לייב, היא הסיבה שבגללה קניתי את אחד האלבומים האהובים עלי אי פעם.
תודה יאיר- מחכים מאד . בתור התחלה , המושג "צוואר פתוח של גיטרה" .
ולגבי הזומביז , זוכרת שכתבת עליהם פוסט מאד יפה פעם.
:)