אחד הבלוגרים המוזיקלים היותר חביבים עלי כתב פעם שעבורו כתיבה על אלבום היא סוג שלGiving back to society, הפצת הבשורה ואולי אף תיקון על כך שהאלבום הורד או נצרב. מאד אהבתי את האמירה הזו . היא באה מאהבה אמיתית למוזיקה. נזכרתי בה כשהתלבטתי האם לכתוב על "קוץ ברוח" של שלום גד או לא.
למה לא לכתוב? כי זהו איחור לא כל כך אופנתי. האלבום נחשף כבר לפני כמה חודשים , להורדה חינמית תחילה, ואחר כך להורדה תמורת 20 ש"ח ומעלה. ועוד לא לכתוב כי גל אוחובסקי כתב לפני כשבועיים כמעט אחד לאחד את מה שאני חושבת על האלבום היפה הזה. אבל נזכרתי בדבריו של אותו בלוגר ואמרתי ,התחושות שלי עם עצמי לגבי האלבום הזה הן כל כך נעימות- צריך להעביר את זה הלאה.
שוטטתי קצת ברשת על מנת למצוא מידע על האלבום הזה;
ב'קוץ ברוח' אני מנסה להיות עם פחות דאווינים, פחות להיות מבריק מבחינה יצירתית", סיפר גד בראיון לוואלה! תרבות. "אם האלבום הקודם היה תקליט של פיח אז האלבום הזה הוא יותר תקליט של חול".
פיח, חול, לא יכולה לומר שירדתי לסוף דעתו של גד אבל אני מבינה מיד דבר או שניים -שגד לא מוותר לעצמו ולא נותן לעצמו ברייק (זו תכונה שקל לי לזהות) ומהתבטאויותיו של גד במקומות אחרים ומהטקסטים שלו- שהוא נמצא בחיפוש והתבוננות פנימית מתמדת.
נושא מרכזי שאני זיהיתי ב"קוץ ברוח" הוא של שחרור – שחרור של גד , שחרור של אהובתו הלירית ממנו , שחרור של אהובתו הלירית מאחרים לא חשובים ( בשיר הכי רומנטי והכי אנגלי שנראה במחוזותינו – "זה המקום"). בתרגום חופשי מה שהוא אומר שם זה "אישה את איתי , כל השאר לא משנה" .
וגד (עוד בסיסט!) ממשיך ומדבר על שחרור בראיונות איתו- הוא נשאל הכיצד זה יתכן שהוא מרוויח את לחמו כרגע משטיפת חדרי מדרגות והוא ענה שזה עדיף על ג'וב בחנות דיסקים או בהיי-טק. הדברים מתחברים.
אלבומו הקודם, "אהבה" היה הדבר הכי קרוב למוריסי ששמעתי פה בארץ. גם כאן ב"קוץ ברוח" יש לנו מוריסי. מה עוד? יש לנו קטע פתיחה שנשמע מאד סקוטי בסגנון הפסטלז . קטע שמונה , " הלהתראות האחרון" , מאד מזכיר לי את ניק דרייק דווקא.
מצד שני יש ב"קוץ ברוח" משהו שמאד מחוייב לכאן והעכשיו -בואך רחוב שלומציון תל אביב. הוא נמצא בדיוק במקום שבו הוא נמצא. מאד לא אסקפיסט. ויש שיאמרו שיש בחלק מהשירים אפילו קצת מאיר אריאל ("סיגריה של שבת").
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
Kinda hard to follow that ,really
חברי היקר ראובן ברדך ואני חולקים אהבה עזה לכריסי היינד. ראובן דואג אחת לכמה זמן שאחשף לעוד איזה בוטלג או יצירה עלומה מבית היינס. וכך, באחד מנסיונותיו להתחקות אחר דברים שעשתה היינס הוא נתקל והסב את תשומת ליבי לאלבום שנקרא:The Songwriters Circle, שבערב לונדוני קריר ופריך אחד ב99 אירח לא פחות ולא יותר מאשר את כריסי היינד, ניק קייב וג'ון קייל. אתמול האזנתי לאלבום לראשונה.
בתכלס מדובר בהופעת אנפלאגד של השלושה וקייל הוא היחיד שצולח את המעבר לאנפלגד בכבוד – למען ההגינות ייאמר שאת מרבית הביצועים שלו (או לפחות דומים להם) אנחנו מכירים מFragements of a Rainy Season , אבל העוצמות שלו ,והקול הנפלא לא מאבדים מילימטר.
קייב לעמותו מתגלה באופן מפתיע כמינורי וחיוור למדי באקוסטי וגם כאיש שיחה מאופק יותר.
היינד, שברגע שפונה לכיוון אקוסטי גורמת לי מיד להיזכר בהופעת האורח שלה בפרק של "חברים", היא חמודה ביותר ומחזיקה באישיות מלבבת, אבל להגיד שהיא מצליחה להמריא מעל מחוזות הבנאליות עם ביצועים אקוסטים לKid ,וI'll Stand by you קשה.
http://www.youtube.com/watch?v=Dygt8aibfio
בכל זאת, הוייב בינהם מאד נעים וחיובי ויש לכל אחד מהם פיקנטריות משעשעות על הקונטקסטים של השירים.
היינד מגיבה אחרי ביצוע של קייל לFear is a Man's Best Friend (כולל זעקות השבר המוטרפת שאנחנו מכירים מהסוף) ב" Kinda heard to follow that really . וזה כל העניין- יש משהו כמעט בלתי אפשרי במפגש מהסוג הזה- תמיד כשמפגישים ענקים כאלה ביחד אני מדמיינת לעצמי פרק של הסימפסונז שמארגנים איזה פסטיבל בזק בספרינגפילד עם כל מיני סלבז שבאים להתארח.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=yFc-f5K2alk]
השיר הזה דווקא לא מופיע שם אבל לא יכולתי לעמוד בפיתוי (אין ברירה- צריך לצפות דרך יוטיוב)
דווקא משהו בלחן של השירה ב"זה המקום" הזכיר לי את ירמי קפלן עם נגיעות של אביתר בנאי אבל אולי זו רק אני.
לגבי האמירה של היינד אחרי קייל – שמת לב שהתפלק לך heard במקום hard?
זו פליטת הקלדה נפלאה בהקשר הזה!!!
אני מבינה למה את חושבת על ירמי – אני פחות מתחברת אליו אבל מבינה. אני בכל זאת חושבת שהם באים ממקומות שונים -ירמי נראה לי "שבע" יותר , אם להשתמש במונח שחבר עושה בו שימוש . וגם מוזיקלית הם שונים.
אוף ,עכשיו אני לא יכולה לתקן את ה-Heard הזה
:)
זה כנראה לא הבוקר המוצלח ביותר שלי להגיב כאן.
התעוררתי עם הפסקת חשמל וכאב גרון.
האתר שונא אותי (ככתוב בפוסט הקודם).
הקליפ של ניק קייב לא עולה (אומרים שנחסם).
טוב, עברתי לטיוב עצמו.
בנוסף,כריסי היא לא מנערצותיי (חיבבתי לפרק זמן מסוים ב-אייטיס).ראיתי אותה ב 2007 כשהיא חיממה את ה-who,נחמד.
יחד עם זאת המפגש שציינת מעניין.(והתסריט עם הסימפסונים נהדר, יכול לדמיין, היו להם כמה כאלו בכיוון).
למה אגב לא הבאת ממנו?(מהמפגש) כי אין?
נשמע מוזר מה שכתבת על ניק קייב שם, כבר שמעתי אותו גם כמעט ללא ליווי וזה עשה לי, אבל אם ראית וכתבת, כנראה שזה כך.
והקליפ שלו שהבאת, מעולה.
ו"איש שיחה" הוא לא מדד בעיני ליצירה של אמן (נפגעתי (-:). תדעי שפעם ישבתי באיזה בית קפה ביפו, ממש שולחן לידו, כאשר אירחו אותו מספר ישראלים בעת שהגיע להופיע כאן, נראה לי תחילת ה-90 איפשהו. מי שהייתה איתי שאלה אותי לאחר מכן אם יש לי נטיות ליותר ממין אחד, לאור המבטים שהגנבתי לעברו.(מותר גם אמירות אישיות כאן אצלך?).
לא מכיר את הגד ההוא.
הבסיסט היחיד שאני מכיר בשם קרוב הוא גדי לי מ"ראש" (-:.
ו—כיף שחזרתלכתוב אחרי הפסקת מה.
מקווה שלא את הכל את "מעבירה הלאה "
היי ידידי היקר
גד התפרסם כיותר מבסיסט -הוא היה בפונץ' אחר כך החזיק קריירת סולו יפה, כשלדעתי האלבום הזה הוא דווקא שיאה ( אגב הוא אחיו של אביב גדג' .אני יותר מתחברת לשלום גד).
זה טוב לכתוב. זה מרגיש טוב- אבל משתדלת לעשות את זה רק כשבאמת יש לי מה לומר . הלוואי שהיה לי יותר מה לומר.
עכשיו לגבי קייב- אני מעריכה את התגובה שלך -נכון איש שיחה זה לא מה שנחשב בכל מה שקשור למוזיקאי -הנה למשל גרהאם קוקסון בסרט הדוקומנטרי על בלר- מתגלה שם כמופנם מאד ואני מאד מעריכה את כל מה שעשה. אגב כאינטרוברטית , אנשי שיחה באופן כללי זה לא הדבר הכי חשוב בעייני ,אם כי אני נוטה להתקנא בהם. אני רק אומרת שהעוצמות של קייב שהן אותנטיות לגמרי, ללא ספק, לא עוברות באקוסטי ושבניגוד להיינד וקייל שהיו קצת יותר פטפטנים , קייב פחות.
לגבי היינד- היא הפכה להיות רכה מדי בעשור האחרון .אולי יותר מעשור. אבל היא היתה נהדרת פעם וגם את הלוק שלה אהבתי מאד. וזה נדיר עבורי לאהוב נשים מוןזיקאיות.
אתה יכול להגיד פה מה שבא שלך- אישי ופומבי- אתה תמיד מוזמן.
למה לא שמתי קטע מהמפגש -אתה צודק- כי היה לי תאבון לביצועים המקוריים . הגם שזה לא באמת מפגש כי כל אחד נותן לבד את החומרים שלו -הם רק במקרה יושבים יחד שזו עוד נקודה חשובה שלא התייחסתי אליה בפוסט שלי.
אבל הנה קטע יפה (נמנעתי מלשים את קייל כי הוא מיוצג לא מעט בבלוג שלי)
http://www.youtube.com/watch?v=lBkWCdGLpLk
חזרנו לאיטרוורטיות, אה? (-:
פונץ' בסדר.
טוב שאת שוחה גם בישראלים, כתבת פעם שזה יעד שהצבת, לא?
מהקטע שהצגת (יש לי את האלבום הזה של קייל)ניתן להבין למה את מתכוונת שכל אחד לעצמו.
יחד עם זאת, כשהבאת את זה ויזואלית, זה בכל זאת מרגש לראות את שלושתם יושבים יחד.
לגבי כריסי , גם אני פעם הייתי דלוק על הלוק .
במיוחד העיניים, אבל משהו חלף לו.
גם אני אהבתי יותר את הצד הרוקי שלה.(נדמה לי שפעם חשבנו יחד שמשהו דומה עבר גם על הצבוע שלא מגיע לכאן?).
היי סול סיסטה, (אני מקווה שלאחותך בשר ודם לא יהיה אכפת)
כמו שאוחובסקי כתב על גד כאילו קא את מחשבותיך, כך גם את ביטאת להפליא את מה שאני חושב על המפגש הזה. ערבים כאלה, בדרך כלל הראשניות שלהם מבלבלת, והחד פעמיות שלהם נדמית כמו מהשהו אחר. אבל בכ"ז יש בו משהו. כנראה שלא ביקרת בדף הפייסבוק שלך לאחרונה. השארתי לך שם הודעות בנוגע לביקורים שלי בשכונה שלך. אחד חלף השני ביום שלישי.
עניתי לך . ושוב תודה על המגדנות :)
מעשה שהיה. ידידה שלי נתקלה בזמנו בניק קייב איפשהו ברחוב תל אביב. שאלה אותו אם הוא רוצה לבוא לארוחת ערב שבת אצל הוריה. אמר שכן. בא לבית הוריה, סעד את נפשו והתגלה כאיש שיחה סימפטי. שכחתי לשאול אותה אם הוא היה צריך לחבוש כיפה לקידוש.
מעשיה יפה נוקס. כל הכבוד לידידתך על הקהונז