סיכום השנה שלי במוזיקה – 2017

היי! שנה טובה לכל

מגישה בפניכם את סיכומי. אוהבת אותו ואת האלבומים שבחרתי השנה.

השנה הרגשתי יותר מתמיד שרוב האלבומים הנבחרים שלי טובים באותה מידה, ושמה שקובע את דירוגם אצלי הוא הטעם האישי שלי.

אז הנה, Here goes nothing:

chapman

 

 

Michael Chapman -50

דילן של הגליל? כריס דה ברג של הפולק?  תגידו מה שתגידו אבל לאלבום הזה יופי בלתי אמצעי, עוד אלבום של צ'פמן. עוד אלבום יפה של צ'פמן. והפעם בשיתוף מוזיקאי חביב עלי ביותר -סטיב גאן. "50" מבחינתי הוא מהאלבומים האלה שהם בעצם שיר אחד שמלווה אותנו מתחילתו ועד סופו. לעיתים נדמה שצ'פמן ינגנן את עצמו לדעת עם אותו ריף גיטרה, אבל הריף הזה יפה, במיוחד כשהוא מלווה בקולו הנבון והרך של צ'פמן.

 

===============================================

 

dreamsyndy-1497972094-compressed

 

The Dream Syndicate – How Did I find Myself here

קלאסה של אלבום. מזכיר נשכחות , ולאו דווקא את Dream Syndicate עצמם כי אני לא יכולה לומר שהכרתי אותם יותר מדי לעומק. מעורר געגועים להכל

 

 

 

 

===============================================

 

king gizzard

King Gizzard & The Lizard Wizard – Flying Microtonal Banana

אודה ואתוודה. זהו האלבום היחיד מתוך החמישה שהוציאו או אמרו שיוציאו השנה, וגם הראשון שהאזנתי לו שלהם אי פעם. יש משהו מפה בהרכב הזה. יכול להיות שבאו משדרות? הצחקתי את עצמי, דומים לנו כמו האיטלקים או האירים. מכירים שאומרים את זה? אלבום מהנה למדי. אשמח לראות את ההרכב בהופעה

 

 

 

===============================================

 

holden

 

James Holden & The Animal Spirits

שילוב יפה והרמוני של מקצבים- אסייתים, אפריקאים וכמובן אלקטרונים. ובהשפעת הדיווחים, ההאזנה לאלבום מעוררת רצון לראות את ההופעה

 

 

 

 

===============================================

 

josh abrams

 

Joshua Abrams & Natural Information Society – Simultonality

גם  לפני שנתיים הופיע אברמס ברשימת אלבומי השנה שלי, והוא נשאר בשלו. לופים על גבי לופים שמתכנסים למשהו חוצה או אפילו מעבר לז'אנר זה או אחר. לא לגמרי אחר מקודמו ברשימה זו.

 

 

 

===============================================

 

sly

 

Sly and the Family Drone + Dead Neanderthals – Molar Wrench

נתחיל מזה שזו אחת מהעטיפות האהובות עלי השנה. נמשיך בעובדה שהאלבום הזה חסר מעצורים. משחטת פרי ג'אז ונויז. האלבום הזה הוא הרעיון שלי לפאן

 

 

 

===============================================

adalente

 

Han Bennink Trio – Adelante

מקסים. לפרקים האלבום נדמה כמו פסקול לסרט שלא באמת קיים. לפעמים חשבתי על סאטי, לפעמים על דיוק אלינגטון. האלבום ליווה אותי לאורך "חגי תשרי" והפך אותם לחגיגיים ויפים יותר

 

 

 

===============================================

 

Vijay

 

Vijay Iyer Sextet – Far from Over

אלבום נהדר. לא האזנתי להרבה ג'אז השנה אז אם צריך לבחור נראה לי אלבום לא רע "ליפול עליו"

 

 

 

 

===============================================

 

cheveu

 

Cheveu & Group Doueh – Dakhla Sahara Session

אחד האלבומים הבולטים השנה. אני חייבת לציין שאני מעדיפה אותו על החומרים הקודמים של Cheveu, גם אם הם תמיד סוחפים בעיניי וכיפיים. החיוניות והאינטנסיביות של Cheveu נשמרת גם פה אבל מאוזנת על ידי שותפיהם הממוקדים. המקצבים פה הם לא רק כדי לפרוט חזק על המגניבות, אלא נבנים בחוכמה טבעית לכדי אקסטזה מוזיקלית.

 

 

===============================================

 

 

PissedJeans_WhyLoveNow_R7Pissed Jeans – Why Love Now

בשיתוף עם לידיה לאנץ', לא הרבה אלבומים כיום יכולים לומר זאת. אחד ההרכבים שהתחבבו עלי השנה וליוו אותי לא מעט. האלבום לדעתי לא מושלם אבל במדדים מסוימים לוקח את רוב האלבומים פה. בתעוזה, בליריקס המצחיקים, וביצירתיות שלו. כמו כן, תמיד אשאף לשיר בפומבי את Ignorecam :)

 

 

 

===============================================

 

cray

 

Robert Cray & Hi Rythm

יופי של אלבום מאת ידידי הותיק רוברט קריי. תיזמור מושלם , הגרוב הנכון ואפילו 2-3 שירים שמזנקים לשורה הראשונה בקריירה שלו

 

 

 

 

===============================================

 

feelies

 

The Feelies- In Between

בכל סיכום שלי מופיע האלבום הספק הגיקי של השנה. אם זה Sebadoh, או Built to Spill או Half Japanese.

ה Feelies הנפלאים חוזרים עם אלבום יפה ומגובש. פנינה שקטה וצנועה ברשימה שלי.

אני אוהבת אותם, אוהבת את גלן מרסר, אוהבת את רוח הוולווט אנדרגראונד שתמיד נוכחת.

 

 

===============================================

 

beck

 

Beck – Colors

מזמן לא פגשתי אלבום שמרגיש כל כך טבעי ונכון ליוצרו. אם זה לא הסיכום הראשון שלי שאתם קוראים אתם בטח מכירים כבר את התחבטויות הנפש שלי לגבי למה אני אוהבת את מה שאני אוהבת ומה עושה אלבום שנה לכזה. ובמקרה של האלבום של בק אני שואלת את עצמי האם הייתי אוהבת אותו אם היה מגיע מיוצר אלמוני שהוא לא בק. כנראה שפחות. אבל מה זה משנה, מה אני במחלקה המשפטית? אין לי ברירה אלא להיות מוטה ולומר שהאלבום מופק לעילא, מכיל 70% להיטים ובעיקר כיפיי מאד.

 

===============================================

 

Godflesh

 

Godflesh – Post Self

מאיפה הגיח פתאום האלבום הזה? תפס אותי קצת לא מוכנה -לא ידעתי שעומד לצאת לגודפלש אלבום השנה והגיע גם מאוחר למדי במהלכה כשכבר די התחלתי לסגור את הרשימה שלי. אלבום מצוין. אני אהבתי גם את קודמו אבל זה מרגיש מהודק יותר ואני רואה שגם זוכה להרבה שבחים אז אני מרוצה מאד

 

===============================================

 

bardo_pond

Bardo Pond – Under the Pines

הגיטרה החורכת המזוהה כל כך עם ברדו פונד כמו מלווה אותך גם אחרי שסיימת להקשיב להם. מעבר לקטע הפתיחה המהפנט והנפלא, שימו לב לקטע שבא אחריו ולגיטרה שעוקבת אחרי השירה ולתיפוף שעוקב אחרי שניהם.

תמיד אוהבת את הכובד והסמיכות של ההרכב הזה. אלבומם הקודם היה אלבום השנה שלי וזה לדעתי טוב לא פחות

 

 

===============================================

 

julian copeJulian Cope – Drunken Songs

האלבום הזה ברצינות כמעט גמר במקום הראשון או השני אצלי. זה בגלל שאני מעניקה חשיבות רבה ביותר וניקוד גבוה במיוחד לכתיבת שירים טובה. מן הידועות היא שאני חובבת גדולה של פרוג, קראוט ובשנים האחרונות גם נטייה למטאל ודום ובסופו של דבר אלו ההופעות גם שאמשך אליהן יותר, אבל להגיש לי מתנה של ממש בדמות אלבום חדש, יהיה אלבום שבו שירים כתובים היטב, טקסטים חכמים או מצחיקים וקצת קיצוניות והליכה עד הסוף של מי שמגיש אותם. האלבום הזה וכל דבר שקופ עושה או עשה לגמרי עומד בקריטריונים.

 

 

===============================================

שימו לב , אנו בחמישיה הפותחת :)

 

 

Necks

The Necks – Unfold

יצירה יפהפיה של  Necks. לא מפתיע. אין עוד הרכב כזה. כשאתה שומע אלבום של Necks זה מה שאתה שומע באותו רגע. זה לא מזכיר את זה או נשמע כמו זה – זה נשמע כמו נקס ובאיזשהו מקום, זה תמיד אותו "שיר"

 

 

 

===============================================

 

 

Slowdive

Slowdive

זה כמעט היה אלבום השנה שלי. נתחיל מזה שהשיר הפותח אותו הוא בעיני השיר הכי יפה שיצא השנה ובכל פעם שאני שומעת אותו מיד קופץ לו המחנק והלב הכבד. וזה דבר טוב כן? הבס העצוב בשיר הוא אחד הדברים היפים ששמעתי מאז ג'וי דיויזן וניו אורדר ולפרקים היופי של האלבום הזה כמט קשה מנשוא. סלואדייב הרכב מיוחד, בהיסטוריה של השוגייז ובכלל. ואודה בפה מלא- בשנים האחרונות חוויתי רוויה משוגייז. אני הבחורה שכינתה עצמה שוגייזר באתרים חברתיים שונים, שפתחה בלוג עם תמונת קאבר של לאבלס, החליפה אותו לפני מספר שנים בתמונה של בון סקוט בJailbreak ותמונת פרופיל של Earth – בא האלבום של סלואדייב ומאפשר לי לחזור ולחבק את הז'אנר בחום רב.

 

===============================================

 

Alice Coltrane

 

The Ecstatic World of Alice Coltrane

אלבום יחיד ומיוחד שמפגין יותר מכל דבר את כוחה התרפויטי של המוזיקה, של הקול, של השירה

 

 

 

 

 

===============================================

 

endless boogie

Endless Boogie -Vibe Killer

וואו וואו וואו! מאיפה נחת עלי הדבר הזה? ואיך לא שמעתי עליהם? זהו כבר אלבומם החמישי. האלבום הזה פילס דרכו במהירות האור למקום השני ברשימה בזמן קצר מאד מהסיבה הפשוטה שהוא קולע בדיוק לטעמי. עשו לעצמכם טובה ותקשיבו כי זה אחד הדברים הטובים שיצאו השנה.

 

 

 

===============================================

 

ולאלבום השנה שלי !

sakamoto

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Ryuichi Sakamoto -Async

יצירת על חלל :) הכל פה מושלם- העטיפה, הצלילים. כמעט פסקול לסרט של טרקובסקי. סקאמוטו חוזר אחרי הפסקה ארוכה .מסתבר שגם חלה בסרטן וכנראה התגבר עליו. עם כל היופי שספגתי מהאלבום הזה, אני מחכה להכיר אותו טוב יותר ואני מרגישה שכל האזנה תיהיה קצת אחרת. היצירה הזו חיה בספירה אחרת לגמרי מכל השאר.

 

להתראות!

מקווה שנהנתם, הקשיבו גם לצלילים כי הם עושים את העבודה טוב יותר

שני שירים נכנסו בפלייליסט למקום אחר מהמקום האמיתי שהם מדורגים בו אז הדירוג האמיתי לפי הרשימה הכתובה בלבד :)

גלי

 

 

6 Comments

November Mixtape

 

Tracklist

Howls of Ebb -Babel's Catechism

Pop Will Eat Itself -There is No Love Between Us Anymore

Slowdive – Slomo

Sudan Archives – Come Meh Way

Jessy Lanza –  Oh No

King Gizzard and the Wizard Lizard – Open Water

Circle – Sick Child

Kevin Morby -City Music

Ride -Cali

Juana Molina – Los Pies Helados

Alice Coltrane – Rama Katha

Leave a comment

A Summer Mixtape

 

 

Tracklist

Depeche Mode – New Life
Hunx and His Punx – The Curse of Being Young
Weyes Blood – Be Free
Kendrick Lamar -Feel
Vince Stapels -Big Fish ( Feat Juicy J)
Pissed Jeans – Ignorecam
Oozepus – Cyn
Algiers – The Underside of Power
Gorillaz – Momentz (Feat De La Soul)
Robert Cray – You Must Believe in Yourself
Jay Z – Caught Their Eyes (Feat. Frank Ocean)
Faith Evans and Notorious BIG – Don't Test Me
Lootpack – Questions

Leave a comment

March 2017 Mixtape

 

3b7856_5542df7a78fe46e8b0d451029f04ed47

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ציור מאת גיורא ברגל

 

 

 

Tracklist

Underworld -I Exhale
The Legendary Pink Dots -Mirror Mirror
Roy Montgomery -Cocktails with Can
Pantera -Cemetery Gates
Bonnie Prince Billy -Jolly Five
Julian Cope -Don't Drink and Drive
Drive By Truckers -Darkened Flag At the Cusp of Dawn
Michael Chapman -Memphis in Winter
Kvelertak -Berserkr
Outkast – ATLiens

Leave a comment

סיכום שנת 2016 (שלי) במוזיקה

היי!

הנה הסיכום שלי. יצא הרבה פחות רועש מהשנה שעברה (באמת שלא בכוונה -אם יצאו אלבומי מטאל שאוהב- הפנו אותם לכיווני)

האלבומים מדורגים לפי העדפתי ולסדר בהחלט יש משמעות. שוויון תחפשו במקום אחר :)

מקווה שתאהבו ותהנו

לא מרשה לכם רק להציץ ולא להאזין למוזיקה! זה לא שווה. אחרי הכל למי איכפת איך דירגתי -האזינו, אולי תשנו את דעתכם לגבי אלבום שדילגתם עליו קודם.

גלי

 

 

קישור לHonorable Mentions  כמובטח

 

 

car

 

Car Seat Headrest – Teens of Denial

זהו אלבום שני להרכב. את קודמו בעל השם הדומה Teens of Style לא שמעתי. הביקורות טוענות שהאלבום הנוכחי מהווה קפיצה משמעותית קדימה יחסית לקודמו ופיצ'פורק ממהרים לתייגו בתור שילוב ש Yo La Tengo עם Guided By Voicesו Pavement כיאה לאלבום שיוצא על הלייבל מטאדור. אני דווקא חשבתי יותר על הגרסה הפחות גיקית ויותר מדוכדכת מהורהרת של Half Japanese. אפילו שמות הסולנים של שני ההרכבים מזכירים לי קצת אחד את השני- ג'אד פייר לעומת ויל טולדו. לא? או שזו רק אני?

גם אם האלבום מעט ארוך ועמוס, הוא כייפי ובמיטב מסורת האינדי רוק שתמיד נשמח לאמץ לחיקנו.

 

 

josephine

Josephine Foster -No More Lamps in the Morning

האלבום הזה הוא כנראה מסוג האלבומים שנכנסים לרשימה שלי ולו רק בזכות זה שזו לי ההתוודעות הראשונה עם המוזיקאי שעומד מאחוריהם. כך שלמיקומו בדיסקוגרפיה של האומן ויחסו אליה אין שום חשיבות.

פוסטר, קול ייחודי ששואב אותך לעולמו האינטימי. האלבום הוא שער כניסה טוב לעולמה של פוסטר, כי הוא מכיל ברובו רימייקים שלה לעבודתה הקודמת.

 

 

 

 

tumblr_inline_o2yc3vpxs51ryacpf_500

 

The Still – The Still

אלבום שעושה רושם שעבר קצת מתחת לראדאר, הוא שיתוף פעולה של מוזיקאים מקצוות תבל שחברו יחדיו בברלין – המתופף סטיב הת'ר, כריס אברהמס מה Necks על הפסנתר וכן דרק שירלי, ריקו רפוטנטה ותומאס מדווקראפט.

אלבום אינסטרומנטלי מלא אווירה. יצא על הלייבל Series Aphones.

 

 

 

 

 

dinosaur_jr_give_a_glimpse_of_what_yer_not_album_cover

Dinosaur Jr- Give a Glimpse of What Yer Not

איזה אלבום מצוין יצא לדינו השנה! הפתיע אותי קצת האמת. לא שאני לא אוהבת אותם מלכתחילה, אבל לא ציפיתי שיהיה כל כך בועט וזורם ונכון. אלבום של ד"ג במיטבם.

 

 

 

 

 

 

 

tortoise

Tortoise – The Catstrophist

נדמה לי כאילו האלבום הזה יצא לפני עידן ועידנים. אבל בסך הכל, בתחילת השנה. ברור לי גמרי מה יאמרו המלעיזים- לא מאלבומיהם הגדולים,אקלקטי מדי, פרווה, משעמם. לא מסכימה עם כל זה. אני מאד אוהבת את ההרכב. למעשה מדובר באחד ההרכבים האהובים עליי. ומלבד העובדה שהאלבום מזמן לי באחד הקטעים מפגש ענקים בין שני ההרכבים האהובים עליי כיום -ג'ורג'יה מיו לה טנגו לטורטויז, הרי שהאלבום הזה הוא עוד אלבום שמפגין את חוכמתם, גישתם הפתוחה והמעניינת למוזיקה.

 

 

 

 

eno

Brian Eno -The Ship

שמחה מאד לארח את אינו כאן בסיכום השנה שלי. אני לא חשובת שהתארח פה קודם, לא בהקשר הזה. האלבום הפתיע אותי לטובה. מובן שאני לא מופתעת שיצא עם אלבום טוב, אלא יותר מכך שאהבתי אותו והתחברתי אליו במיוחד. זה לא קרה לי עם הפרויקטים של אינו בשנים האחרונות. אולי פרט לפרויקט עם דארן אמרסון. אבל כאן אין גימיק, אין קולבורציה עם אמרסון ולא עם דייויד בירן. יש אלבום של אינו. אלבום מדיטטיבי, אלבום עם שירה של אינו עצמו, ולדעתי יש בו תעוזה מסוימת כי הוא לא הולך במסלול שציפינו שילך בו. הנסיוני לא בא על חשבון הרגש. הרגש לא בא על חשבון החקירה התמידית. הקטע השני באלבום (Fickle Sun (i הוא אולי מהקטעים היפים ששמעתי השנה. והקאבר לוולוט אנדרגראונד בסוף. מאיפה זה בא פתאום? אלבום משמח -אחד הטובים השנה.

 

rhys

Rhys Chatham – Pythagorean Dream

המוזיקאי החלוץ שאם להסתמך על דף הפייסבוק שלו הוא כנראה גם נשמה גדולה, הוציא עוד יצירה דרונית מופלאה השנה.

 

 

 

 

 

 

 

blackstar

 

David Bowie -Blackstar

אלבומו האחרון של בואי לצערי משתייך לקבוצת אלבומי הPremonition אם אפשר לקרוא להם כך? בכל זאת, אני מדברת על מוזיקאים לא צעירים שמותם היה בהחלט בגדר אפשרות סבירה, אבל יחד עם לנארד כהן, שניים אלו הוציאו אלבומים שעוסקים במה שעתיד להתרחש זמן קצר לאחר צאתם. זה כמובן הופך את חוויית ההאזנה למשהו אחר לגמרי. כי גם אנחנו המאזינים מחזיקים בתחושה קודמת של-לאחר מעשה. זה מזכיר לי את הספר שסיימתי לקרוא ממש עכשיו של ההיסטוריון בועז נוימן שנפטר בשנה שעברה ומדבר על כך שלא ניתן לנתח את ההיסטוריה לאחר מעשה כשאנחנו כבר ניחנים בידע על "השתלשלות העניינים" , בתור דוגמא הוא נותן את רפובליקת ויימאר ואת העובדה שלעולם נראה בה את המציאות שקדמה לעליית השלטון הנאצי.

נחזור לאלבום. אלבום מצוין של בואי. אם לומר את האמת, אהבתי גם את קודמו. הוא היה לא פחות טוב. שיר הנושא של Blackstar מרשים מאד והאלבום כולו לדעתי יהפוך לקלאסיקה, וזה בסדר שזה "לא רק בזכות המוזיקה". זה בסדר גמור.

 

ritual

Fire! -Ritual

באלבומם האחרון של Fire!  האורקסטרה הצטמצמה. מ29 ל21 איש בלבד! Fire! כנראה תמיד טובים, אבל מצאתי את עצמי מחבבת את האלבום החדש יותר מקודמו המצוין גם הוא. קראתי באיזשהו בלוג שהאלבום הנוכחי אורגני יותר וההרכב הגיע לאיזון נכון יותר בין אילתור לעיבוד מוזיקלי. אולי. הווקאלז נשמעו לי פחות צעקניים הפעם. הטקסטים יפים ומעוררי מחשבה. אלבום יפה מאד.

 

 

 

 

idris

Idris Ackamoor & The Pyramids – We Be All Africans

יש אלבומים שנכון שיגיעו בכל עיתוי, ותמיד יחליקו בנעימים לרשימת ההאזנה המועדפת עלי. זה יכול להיות אלבום רוק ברוח הניינטיז, כמו שעשה הSebdoh האחרון או ה Built To Spill האחרון – מחביביי בשנה שעברה וזה יכול להיות גם אלבום ג'אז אפרו ג'אז או ג'אז ספיריטואלי כפי שראיתי שנוטים לכנות את המוזיקה של Idris Ackamoor והפירמידות. אקמור והפירמידות חוזרים לאחר הפסקה של 30 שנה, הוציאו אלבום, מופיעים בLe Guess Who וכ"ו. האלבום חם, סוחף וקצבי. את פועלם לא הכרתי קודם, ונראה לי שאני לא לבד בזה, בכל מקרה, האלבום האחרון הוביל אותי לעשיה הקודמת שלהם וכל מה ששמעתי היה מצוין. 

 

solange

Solange – A Seat at the Table

פיצ'פורק מעצבנים. למה אני ממשיכה לעשות את זה לעצמי ולקרוא את הביקורות שלהם? במקרה זה הם עיצבנו אותי ,כי הביקורת שלהם, שמאד מפרגנת ,ובצדק, לאלבום לא מתעסקת בעיקר. טוב, אולי סולאנז' עצמה לא תסכים איתי שזה לא העיקר וסליחה סולאנז', אבל כל הביקורת עוסקת בכמה האלבום הוא מסמך חשוב ונוקב של אישה שחורה גאה עם אג'נדה פוליטית חברתית בועטת. אולי יש בזה מן האמת, אבל זה אותו שיט ששמענו על האלבום האחרון של ביונסה, עם הבדל אחד- זה אלבום מצוין! הוא מצוין בעיקר כי סולאנז' היא זמרת מצוינת (היא נשמעת לפעמים כמו מייקל המוקדם וזה נחמד מאד), כי השירים מצוינים, כי הגרוב מעולה, כי יש פה כבוד לשורשים המוזיקלים עליהם התחנכה. זה עיקר הטוב של האלבום. מסתבר שאת האלבום הפיק רפאל סאדיק .לא ידעתי. אחד האלבומים הטובים והמהנים ששמעתי השנה.

 

 

common

Common – Black America Again

איזה כיף של אלבום! אלבום שהוא גם זורם, סוחף וכייפי ,גם עם אג'נדה וגם מארח אורחים רבי מעלה כדוגמת סטיבי וונדר ורוחו של Ole Dirty Bastard.

 

 

 

 

 

 

 

a-tribe

A Tribe Called Quest – We Got it from Here

Damn! אזלו לי המחמאות לאלבומי ההיפ הופ/ארנב (!הרגע המצאתי את זה) של השנה. האחד יותר פריך, סוחף, מופק לעילא ונותן כבוד לז'אנר מהשני. וזה כל מה שאומר.

 

 

 

 

 

 

 

leonard

Leonard Cohen -You Want it Darker

רציתי לפתוח ולומר שהשנה הזו מצאתי את עצמי חושבת יותר מתמיד למה אני אוהבת את המוזיקה שאני אוהבת ומה הופך אלבום לאחד מאלבומי השנה שלי. אבל אז נזכרתי שגם בשנה שעברה, כשבאתי לדבר על אלבום השנה שלי, נשאתי נאום קטן בעניין. ושגם בפודקאסטים המוקלטים שלי בעבר, התייחסתי לעניין. למעשה אם היו עושים עליי סרטון ליאור שלייני כזה כמו שעשו על ההתבטאויות של יאיר לפיד היה יוצא די משעשע. אז החלטתי להביא רגע את הנאום הקטן מהשנה שעברה ומיד האני של העכשיו תחזור. שניה.

"…אבל יש לי בעיה להכריז על אלבום שנה מאת מוזיקאי פורה וותיק שאני לומדת להכיר רק עכשיו  ושאני לא מכירה את עבודותיו הקודמות. זה נראה לי לא הוגן- כלפיו וכלפי האלבומים האחרים. כמו רוב הדברים בחיי אני חייבת לקחת את זה ברצינות תהומית. אבל זו שאלה -האם אלבום שנה צריך להיות האלבום שהכי התרשמת ממנו/אהבת השנה או סוג של אירוע מוזיקלי משמעותי שהתרחש? אם התשובה היא האופציה הראשונה הרי שזו אלבום השנה שלי. בחירות הולמות את האופציה השנייה יכולות להיות למשל ביורק שחזרתה לבימה על רקע פרידתה ממתיו בארני והיצירה האפית שלה בהחלט יכולה להיחשב ככזו. היא בהחלט נחשבת על ידי הרבה מגזינים של מוזיקה. אבל אני לא מגזין ולכן לא – לא ביורק :)…"

חזרתי. השנה היו לפחות שני אלבומים שגרמו לי לתהות האם היו נכנסים לרשימה אלמלא אירע מה שאירע השנה. תשובתי -יתכן מאד שלא. לפחות שניים מהם. בואי – כי הוא לא אלבומו הטוב ביותר. הוא עוד אלבום יפה של בואי ובקיצור ראו כל מה שכתבתי עד כה. לגבי לנארד כהן- דווקא מדובר באלבום מצוין אבל אני לא בטוחה שהייתי שומעת אותו כפי שלא שמעתי רבים מאלבומיו האחרונים. וזה היה הפסד שלי כי האלבום יפהפה. אבל מה שהכי מותיר חותם פה היא הסופיות שלו. סיכום החיים. ודווקא העובדה שלא עקבתי אחרי כהן בשנים האחרונות הופכת את החוויה למרגשת יותר עבורי – אני נפגשת מחדש עם כהן של ילדותי ונערותי, שומעת בשירים החדשים את "Dance me to the end of love ", חושבת לראשונה על ההשפעות של המוזיקה היהודית המסורתית שמעולם לא הבחנתי בה, כי תפיסתי את כהן היא תפיסה של ילדה, ומצד שני אני גדולה, והוא עומד למות והוא כבר מת.

 

nels

Nels Cline – Lovers

לא חולפת כמעט שנה שבה נלס ליין מוציא אלבום סולו שלא מופיע בסיכומים שלי. מלבד היותו כמובן גיטריסט בחסד, ואף יותר מכך, אני אוהבת את הראש שלו. עושה רושם שהאלבום הזה הוא כמעט מפעל חיים ואני חושבת שחלק מהאהבה שלי לאלבום הזה נובעת מהידיעה, תוך כדי האזנה לו, שהוא יקר לליבו של קליין לדעתי זה ניכר (ונשמע). אבל עדיף שאביא את מילותיו שלו בעניין:

I have been dreaming about, planning, and re-working my rather obsessive idea of this record for well over twenty-five years, and it was always going to be called Lovers. It is meant to be as personal in its sound and in its song selection as it is universal in its endeavor to assay or map the parameters of “mood” as it once pertained, and currently pertains, to the peculiar and powerful connection between sound/song and intimacy/romance. In this, I hope Lovers offers something of an update of the “mood music” idea and ideal, while celebrating and challenging our iconic notion of romance.

אני נחשפתי השנה לשני אלבומים כאלה, שמנסים לשחזר את אווירת הMood. השני היה האלבום של The Bad Plus. אבל בעוד שאלו האחרונים, שאני מאד אוהבת, לטעמי לקחו את העיבודים המחודשים שלהם ליצירות ידועות יותר או פחות  בצורה מפורשת מדי, הרי שבהאזנה לקליין הרגשתי שאני כן הולכת ומתרצה לצלילים הרכים. ואני אומרת "מתרצה" כי הלו, זה נלס קליין -יש  שכינו אותו הגיטריסט האכזרי בעולם ואנחנו אוהבים אותו על כך..מתרצה כי יש פה שיתופי  פעולה של מוזיקאים עם ראש טוב  שיכלו להפוך את האלבום הזה להכי אקספרימנטלי שיש (אם לצטט את המשפט המעצבן של פיצ'פורק Initially, this can feel like a waste of good avant power)

אבל הדילוגים בין רוג'ר והמרסטין לסוניק יות' לזינה פרקינס לארטו לינדסיי  לנלס עצמו יוצרים משהו חדש אחר ומיוחד. אלבום עם קצב משלו, מבנה משלו, הגיון פנימי משלו. ולא בכדי הקדשתי כל כך הרבה מלל לאלבום הזה. אני בראש ובראשונה מעריכה אותו. אחר כך – הוא מחמם את ליבי.

kolossus

Michael Formanek's Ensemble Kolossus – The Distance

אין לי מושג מאיפה פורמנק (אני קוראת לו פומרנץ)  צץ פתאום אבל אני יודעת בודאות מי אחראי לזה שהפרויקט שלו יופיע ברשימות של כמה מחבריי…

אלבום מופתי, אינטיליגנטי ומרשים וגם מחמם לב. יצא כראוי על ECM. פורמנק, כנראה מלחין פורה ובאסיסט, לפי הביקורות אלבומו זה מהווה צעד גדול קדימה ברפרטואר שלו. ההרכב הוא אנסמבל של 18 נגנים ניו יורקים. אין מה להוסיף פרט להזמנה להאזין. נראה לי שאצטרך עוד שנה שלמה כדי להכיר אותו היטב. נראה לי שארצה להכיר אותו יותר טוב. הוא מעניין ומושך ומאתגר. וזו מחמאה גדולה ממני.

 

 

paak

Anderson.Paak – Malibu

"מאליבו" הוא ללא ספק אחד האלבומים הכיפיים ששמעתי מזה זמן מה. חזרתי אליו לאחרונה לאחר כמה חודשים של הפסקה ושמחתי להיווכח שהוא אף יותר מוצלח ממה שזכרתי. מהר מאד מגיעים עם האלבום הזה למערכת יחסים חברית. לפחות לחצי מהשירים פה כיף לחזור בכל פעם מחדש, וזה אלבום כמעט כפול. עם שירה מאסכולת קנדריק לאמאר אבל עם גישה לגמרי שונה של פאנק, חום ורגש.

 

 

 

 

 

nerissimo

Blixa Bargeld & Teho Terrado – Nerissimo

את החיבור הנפלא הזה בין שני המוזיקאים שמעתי עוד לפני הופעתם בארץ. אבל חוויית ההופעה לנצח תינצר בליבי. ולכן האלבום קיבל מקום מיוחד, בסיכום השנה- שהגיע לו ממילא. אחד מחבריי הטובים השנה. אפשר לצלול פה לכל שיר ושיר שהם עולם ומלואו. ולצד זה, לנצח אזכור את הבעיטה של בליקסה כאן

 

 

 

 

 

 

 

ולאלבום השנה שלי

==========================

packshot1-768x768

Nick Cave – Skeleton Tree

זהו האלבום שהכי נגע לליבי השנה. אני חייבת לציין שפחות המשכתי עם קייב בשנים האחרונות, ואת אלבומו הקודם Push the Sky Away שלכאורה לא היה מאד שונה בקו הכללי שלו  מהאלבום הנוכחי לא כל כך אהבתי. הוא היווה עבורי מפגש עם קייב אחרי שנים של הפסקה והמפגש היה לי משונה. הוא לא נשמע לי כמו ניק קייב, נביא הזעם מלא הפאתוס שזכרתי ואהבתי. הרגשתי שגם אם האלבום לא רע, היה יכול להיות אלבום של מוזיקאים רבים אחרים ולאו דווקא קייב. כנראה שהתרגלתי לתחושה מאז המפגש עם האלבום הקודם, כי ללא ספק גם ב Skeleton Tree קייב לא נשמע לי כמו הקייב של פעם. ב I Need You , אולי השיר שאני הכי אוהבת באלבום ואחד הקשים שבו, הוא נשמע לי לפרקים כמו מרק הוליס! בכל מקרה, אני כן חושבת שSkeleton Tree שונה מקודמו, והוא אינטימי יותר, אישי ותובעני רגשית. לפרקים חשבתי גם על The Good Son.

לא ראיתי את הסרט שליווה ותיעד את עשיית האלבום , One More Time With Feeling. אני בהחלט רוצה לצפות בו. וקשה המחשבה על ההקשר הביוגרפי והאובדן שחווה קייב, גם אם זה קרה אחרי השלמת האלבום. אבל גם במנותק מכל זה אם זה אפשרי בכלל, מדובר באלבום כבד ועוטף.

והערה לסיום -לא מזיק שעטיפת האלבום מזכירה מאד את Fear of Music

 

שנה טובה ותודה שעקבתם  :)

12 Comments

מיקסטייפ אחרון ל2016 ( ולפני עונת הסיכומים)

 

11914760_10206391542800741_2705781071771606526_o

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ציור מאת גיורא ברגל

 

קישור להורדת הקובץ

 

Tracklist

Idris Ackamoor & The Pyramids – We Be All Africans
The Dwarfs of East Agouza – Hungry Bears Don't Dance
The Cure – The 13th
Big Thief – Masterpiece
REM – Superman
Mountains and Rainbows -Ma'am ( I like your Daughter)
The Roots – Mellow My Man
De La Soul – Trainwreck
Skepta -That's Not Me
Nick Cave- I Need You
Beak> – The Cornubia
Lee Scratch Perry- Rat Race

 

Leave a comment

מיקסטייפ לפני החגים

 

ציור: גיורא ברגל

 

Tracklist:

Horseback – A Bolt from Blue
The Still – The Ecstatic
Tortoise – I set my Face to the Hillside
Waclaw Zimpel – Deo Gratias
Morrissey – Oboe Concerto
Barry Adamson -Evil kind
Mudcrutch – Trailer
Car Seat Headrest -Vincent
Wolfgang Press – Heaven's Gate
Death Grips – Bottomless Pit
Blixa Bargeld and Teho Terado – Animelle
Nels Cline – Lady Gabor
Moonwood – The Worm is Calling

Leave a comment

מיקסטייפ יוני 16

 

 

Untitled 034 black ink on paper 21.5X14cm 199003312014_0000

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רישום: גיורא ברגל

 

Tracklist

The Beach Boys -You Still Believe in Me
James Blackshaw – Failure's Flame
The Jesus Lizard – Sunday You Need Love
Shonen Knife – Calabash
Chris Forsyth & The Solar Motel Band – The Rarity of Experience pt.2
Beak -Spinning Top
DRI – All for Nothing
Fire! – Ritual , Part 4
Floaters – Float On
Anderson Paak – Lite Weight
Tom Waits – Bad As Me
Josephine Foster- No More Lamps in the Morning
Kendrick Lamar – Untitled 6

Leave a comment

מיקסטייפ אפריל

image001

 

 
ציור: גיורא ברגל

Tracklist

Vektor – Charging the Void

Cavern of Anti Matter –  Void Beat

Gate – Asset

Half Japanease – Man Without A Shadow

Kenny Knight – Baby's Back

Lucinda Williams – Dust

Ulver – Moody Stix

Glen Mercer – Salem

Moondog and His Friends -Suite No. 1 Third Movement

Saul Williams –  All Coltrane Solos at Once

J Dilla – Won't Do

Bob Mould – The End of Things

Eleanor Friedberger -A Long Walk

 

2 Comments

מה שמשמח אותי

יום ההולדת שלי, אז החלטתי לעשות כמה דברים שעושים לי טוב מתוך מחשבה שאולי ילוו אותי קצת יותר השנה. יצאתי לריצה, היה קצת קשה כי הזנחתי לאחרונה אבל טוב. ועכשיו אני יושבת וכותבת, כי זה חשוב לי ומשמח אותי.

קצת על אלבומי העת האחרונה:

 

jesuJesu/ Sun Kil Moon

הייתי קצת חשדנית לגבי האלבום הזה בהתחלה. שני השירים הראשונים לטעמי מאד שומרים על המרחק בין שני המוזיקאים. כל אחד עושה את שלו אבל התחושה היתה שלא נוצר משהו חדש מהשילוב. אבל בהמשך משהו קורה ואתה שוכח שזהו שיתוף פעולה, שם לב בעיקר לקוזלק ונזכר מדי פעם בקונטקסט. כרגיל אצל קוזלק יש סוג של נרקיסיזם מקסים. גם כשהוא מבכה את מותם של בנו של ניק קייב או בנה של דניאל סטיל (Exodus) הוא מדבר על עצמו. לפעמים זה מרתיע אותי, אבל לפעמים זה שובר לב.

 

 

tortoiseTortoise – The Catastrophist

האלבום הזה לא שקע אצלי בהתחלה, ואולי גם עכשיו לא לגמרי. כי יש בו משהו לא אחיד. אבל לדעת טורטויז מעולם לא היו לגבי אלבומים מובנים ( structured). החוזקה שלהם ומה שעושה אותם לטובים כל כך היא האסתטיקה האינטיליגנטית פי עשרות מונים מרוב המוזיקאים בשטח. ועם הופעת אורח של ג'ורג'יה האבלי מיו לה טנגו נדמה שכל הכוכבים נערכו בשמיים כדי לשמח אותי.

 

 

 

 

 

YouTube Preview Image

 

resonaThe Resonance Ensemble -Double Arc

שני האלבומים הכי טובים ששמעתי השנה עד כה (הם לאו דווקא מהשנה) הם אלבומי ג'אז. האלבום של Resonance Ensemble מכיל כמה ממעברי השירים המבריקים ביותר. שימו לב למשל למעבר בין הקטע הראשון לשני. ההרכב, אם אני מבינה נכון הוא אנסמבל גדול של מוזיקאים משיקגו ומאירופה, כשבינהם הסקסופוניסט Ken Vandermark. אלבום אינטיליגנטי ומעניין

 

 

 

 

Larry Ochs -The Fictive Five

larry ochs יתכן שזהו האלבום הטוב ביותר ששמעתי בחודשים האחרונים. מפי עוד סקסופוניסט. יש פה רגעים מבריקים כשכל שיר הוא מחווה לאמן אחר – הראשון ואולי האהוב עלי ביותר (גם הקטע וגם אובייקט ההומאז') מוקדש לוים ונדרס.מורכב, מאתגר ויפהפה. אל תחמיצו.

 

 

 

 

 

 

glenn mercerGlenn Mercer -Incidental Hum

יופי של דבר. מה אני אוהבת באלבום הזה? מלבד זה שהוא נעים ונחמד, אני אוהבת את הדרך שבה בחר לבטא את הערכתו לבריאן אינו. במקום ליצור מוזיקה ששואבת השראה עקיפה מאינו עשה מרסר מחווה לאינו כאילו מדובר בהמשך של האלבום או המשך העשייה של אינו של אמצע שנות השבעים. ולמקרה שהיה לנו ספק ישנו גם קאבר ל Here Come the Warm Jets אבל גיטרת הwarm jet שזורה לכל אורך האלבום. אני לא יודעת אם זו היתה כוונתו המקורית של מרסר (מהFeelies אגב), אבל כך אני מפרשת זאת וכך אני מעדיפה לחשוב על זה.

 

 

blackstarDavid Bowie -Blackstar

כולם כתבו ועדיין כותבים עליו, אבל הגעתי לBlack Star רק בשבועות האחרונים ואני מלאת הערכה לאלבום ולאיש. נכון, לא הייתי הגרופית הגדולה ביותר של בואי. לא בגלל שלא מגיע לו, פשוט תמיד היו מוזיקאים אחרים שהייתי קרובה אליהם יותר. הפתיע אותי כמה מותו נגע לליבי. אבל בלי קשר לכל זה Black Star מכיל כמה רגעים נהדרים והמחשבה על המוזיקאי ששמר על סקרנות ואינטיליגנציה לכל אורך הדרך מצליחה לרגש כל פעם מחדש.

 

 

YouTube Preview Image

 

yochaiYochai Wolf -Decomposing Composers

יוחאי הפתיע אותי השנה עם אלבום נהדר. למה הפתיע אותי? זה לא שלא חשבתי שיש לו את זה, פשוט נדהמתי מעומס הרעיונות וההשראה שהתכנסו להם בתוך אלבום אחד, ואפילו קצת התקנאתי ביכולת שלו לעבד כל כך הרבה רעיונות לכדי משהו כל כך מגובש ואף לשאוב השראות ממקורות כל כך טובים. רכשתי לעצמי עותק מהאלבום וממליצה גם לכל אחד מהם -גם לפרגן לעשייה מקומית יפה כל כך וגם פשוט להנות.

 

 

 

YouTube Preview Image

 

עד הפעם הבאה

להתראות :)

גלי

 

Leave a comment