March 2017 Mixtape

 

3b7856_5542df7a78fe46e8b0d451029f04ed47

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ציור מאת גיורא ברגל

 

 

 

Tracklist

Underworld -I Exhale
The Legendary Pink Dots -Mirror Mirror
Roy Montgomery -Cocktails with Can
Pantera -Cemetery Gates
Bonnie Prince Billy -Jolly Five
Julian Cope -Don't Drink and Drive
Drive By Truckers -Darkened Flag At the Cusp of Dawn
Michael Chapman -Memphis in Winter
Kvelertak -Berserkr
Outkast – ATLiens

Leave a comment

סיכום שנת 2016 (שלי) במוזיקה

היי!

הנה הסיכום שלי. יצא הרבה פחות רועש מהשנה שעברה (באמת שלא בכוונה -אם יצאו אלבומי מטאל שאוהב- הפנו אותם לכיווני)

האלבומים מדורגים לפי העדפתי ולסדר בהחלט יש משמעות. שוויון תחפשו במקום אחר :)

מקווה שתאהבו ותהנו

לא מרשה לכם רק להציץ ולא להאזין למוזיקה! זה לא שווה. אחרי הכל למי איכפת איך דירגתי -האזינו, אולי תשנו את דעתכם לגבי אלבום שדילגתם עליו קודם.

גלי

 

 

קישור לHonorable Mentions  כמובטח

 

 

car

 

Car Seat Headrest – Teens of Denial

זהו אלבום שני להרכב. את קודמו בעל השם הדומה Teens of Style לא שמעתי. הביקורות טוענות שהאלבום הנוכחי מהווה קפיצה משמעותית קדימה יחסית לקודמו ופיצ'פורק ממהרים לתייגו בתור שילוב ש Yo La Tengo עם Guided By Voicesו Pavement כיאה לאלבום שיוצא על הלייבל מטאדור. אני דווקא חשבתי יותר על הגרסה הפחות גיקית ויותר מדוכדכת מהורהרת של Half Japanese. אפילו שמות הסולנים של שני ההרכבים מזכירים לי קצת אחד את השני- ג'אד פייר לעומת ויל טולדו. לא? או שזו רק אני?

גם אם האלבום מעט ארוך ועמוס, הוא כייפי ובמיטב מסורת האינדי רוק שתמיד נשמח לאמץ לחיקנו.

 

 

josephine

Josephine Foster -No More Lamps in the Morning

האלבום הזה הוא כנראה מסוג האלבומים שנכנסים לרשימה שלי ולו רק בזכות זה שזו לי ההתוודעות הראשונה עם המוזיקאי שעומד מאחוריהם. כך שלמיקומו בדיסקוגרפיה של האומן ויחסו אליה אין שום חשיבות.

פוסטר, קול ייחודי ששואב אותך לעולמו האינטימי. האלבום הוא שער כניסה טוב לעולמה של פוסטר, כי הוא מכיל ברובו רימייקים שלה לעבודתה הקודמת.

 

 

 

 

tumblr_inline_o2yc3vpxs51ryacpf_500

 

The Still – The Still

אלבום שעושה רושם שעבר קצת מתחת לראדאר, הוא שיתוף פעולה של מוזיקאים מקצוות תבל שחברו יחדיו בברלין – המתופף סטיב הת'ר, כריס אברהמס מה Necks על הפסנתר וכן דרק שירלי, ריקו רפוטנטה ותומאס מדווקראפט.

אלבום אינסטרומנטלי מלא אווירה. יצא על הלייבל Series Aphones.

 

 

 

 

 

dinosaur_jr_give_a_glimpse_of_what_yer_not_album_cover

Dinosaur Jr- Give a Glimpse of What Yer Not

איזה אלבום מצוין יצא לדינו השנה! הפתיע אותי קצת האמת. לא שאני לא אוהבת אותם מלכתחילה, אבל לא ציפיתי שיהיה כל כך בועט וזורם ונכון. אלבום של ד"ג במיטבם.

 

 

 

 

 

 

 

tortoise

Tortoise – The Catstrophist

נדמה לי כאילו האלבום הזה יצא לפני עידן ועידנים. אבל בסך הכל, בתחילת השנה. ברור לי גמרי מה יאמרו המלעיזים- לא מאלבומיהם הגדולים,אקלקטי מדי, פרווה, משעמם. לא מסכימה עם כל זה. אני מאד אוהבת את ההרכב. למעשה מדובר באחד ההרכבים האהובים עליי. ומלבד העובדה שהאלבום מזמן לי באחד הקטעים מפגש ענקים בין שני ההרכבים האהובים עליי כיום -ג'ורג'יה מיו לה טנגו לטורטויז, הרי שהאלבום הזה הוא עוד אלבום שמפגין את חוכמתם, גישתם הפתוחה והמעניינת למוזיקה.

 

 

 

 

eno

Brian Eno -The Ship

שמחה מאד לארח את אינו כאן בסיכום השנה שלי. אני לא חשובת שהתארח פה קודם, לא בהקשר הזה. האלבום הפתיע אותי לטובה. מובן שאני לא מופתעת שיצא עם אלבום טוב, אלא יותר מכך שאהבתי אותו והתחברתי אליו במיוחד. זה לא קרה לי עם הפרויקטים של אינו בשנים האחרונות. אולי פרט לפרויקט עם דארן אמרסון. אבל כאן אין גימיק, אין קולבורציה עם אמרסון ולא עם דייויד בירן. יש אלבום של אינו. אלבום מדיטטיבי, אלבום עם שירה של אינו עצמו, ולדעתי יש בו תעוזה מסוימת כי הוא לא הולך במסלול שציפינו שילך בו. הנסיוני לא בא על חשבון הרגש. הרגש לא בא על חשבון החקירה התמידית. הקטע השני באלבום (Fickle Sun (i הוא אולי מהקטעים היפים ששמעתי השנה. והקאבר לוולוט אנדרגראונד בסוף. מאיפה זה בא פתאום? אלבום משמח -אחד הטובים השנה.

 

rhys

Rhys Chatham – Pythagorean Dream

המוזיקאי החלוץ שאם להסתמך על דף הפייסבוק שלו הוא כנראה גם נשמה גדולה, הוציא עוד יצירה דרונית מופלאה השנה.

 

 

 

 

 

 

 

blackstar

 

David Bowie -Blackstar

אלבומו האחרון של בואי לצערי משתייך לקבוצת אלבומי הPremonition אם אפשר לקרוא להם כך? בכל זאת, אני מדברת על מוזיקאים לא צעירים שמותם היה בהחלט בגדר אפשרות סבירה, אבל יחד עם לנארד כהן, שניים אלו הוציאו אלבומים שעוסקים במה שעתיד להתרחש זמן קצר לאחר צאתם. זה כמובן הופך את חוויית ההאזנה למשהו אחר לגמרי. כי גם אנחנו המאזינים מחזיקים בתחושה קודמת של-לאחר מעשה. זה מזכיר לי את הספר שסיימתי לקרוא ממש עכשיו של ההיסטוריון בועז נוימן שנפטר בשנה שעברה ומדבר על כך שלא ניתן לנתח את ההיסטוריה לאחר מעשה כשאנחנו כבר ניחנים בידע על "השתלשלות העניינים" , בתור דוגמא הוא נותן את רפובליקת ויימאר ואת העובדה שלעולם נראה בה את המציאות שקדמה לעליית השלטון הנאצי.

נחזור לאלבום. אלבום מצוין של בואי. אם לומר את האמת, אהבתי גם את קודמו. הוא היה לא פחות טוב. שיר הנושא של Blackstar מרשים מאד והאלבום כולו לדעתי יהפוך לקלאסיקה, וזה בסדר שזה "לא רק בזכות המוזיקה". זה בסדר גמור.

 

ritual

Fire! -Ritual

באלבומם האחרון של Fire!  האורקסטרה הצטמצמה. מ29 ל21 איש בלבד! Fire! כנראה תמיד טובים, אבל מצאתי את עצמי מחבבת את האלבום החדש יותר מקודמו המצוין גם הוא. קראתי באיזשהו בלוג שהאלבום הנוכחי אורגני יותר וההרכב הגיע לאיזון נכון יותר בין אילתור לעיבוד מוזיקלי. אולי. הווקאלז נשמעו לי פחות צעקניים הפעם. הטקסטים יפים ומעוררי מחשבה. אלבום יפה מאד.

 

 

 

 

idris

Idris Ackamoor & The Pyramids – We Be All Africans

יש אלבומים שנכון שיגיעו בכל עיתוי, ותמיד יחליקו בנעימים לרשימת ההאזנה המועדפת עלי. זה יכול להיות אלבום רוק ברוח הניינטיז, כמו שעשה הSebdoh האחרון או ה Built To Spill האחרון – מחביביי בשנה שעברה וזה יכול להיות גם אלבום ג'אז אפרו ג'אז או ג'אז ספיריטואלי כפי שראיתי שנוטים לכנות את המוזיקה של Idris Ackamoor והפירמידות. אקמור והפירמידות חוזרים לאחר הפסקה של 30 שנה, הוציאו אלבום, מופיעים בLe Guess Who וכ"ו. האלבום חם, סוחף וקצבי. את פועלם לא הכרתי קודם, ונראה לי שאני לא לבד בזה, בכל מקרה, האלבום האחרון הוביל אותי לעשיה הקודמת שלהם וכל מה ששמעתי היה מצוין. 

 

solange

Solange – A Seat at the Table

פיצ'פורק מעצבנים. למה אני ממשיכה לעשות את זה לעצמי ולקרוא את הביקורות שלהם? במקרה זה הם עיצבנו אותי ,כי הביקורת שלהם, שמאד מפרגנת ,ובצדק, לאלבום לא מתעסקת בעיקר. טוב, אולי סולאנז' עצמה לא תסכים איתי שזה לא העיקר וסליחה סולאנז', אבל כל הביקורת עוסקת בכמה האלבום הוא מסמך חשוב ונוקב של אישה שחורה גאה עם אג'נדה פוליטית חברתית בועטת. אולי יש בזה מן האמת, אבל זה אותו שיט ששמענו על האלבום האחרון של ביונסה, עם הבדל אחד- זה אלבום מצוין! הוא מצוין בעיקר כי סולאנז' היא זמרת מצוינת (היא נשמעת לפעמים כמו מייקל המוקדם וזה נחמד מאד), כי השירים מצוינים, כי הגרוב מעולה, כי יש פה כבוד לשורשים המוזיקלים עליהם התחנכה. זה עיקר הטוב של האלבום. מסתבר שאת האלבום הפיק רפאל סאדיק .לא ידעתי. אחד האלבומים הטובים והמהנים ששמעתי השנה.

 

 

common

Common – Black America Again

איזה כיף של אלבום! אלבום שהוא גם זורם, סוחף וכייפי ,גם עם אג'נדה וגם מארח אורחים רבי מעלה כדוגמת סטיבי וונדר ורוחו של Ole Dirty Bastard.

 

 

 

 

 

 

 

a-tribe

A Tribe Called Quest – We Got it from Here

Damn! אזלו לי המחמאות לאלבומי ההיפ הופ/ארנב (!הרגע המצאתי את זה) של השנה. האחד יותר פריך, סוחף, מופק לעילא ונותן כבוד לז'אנר מהשני. וזה כל מה שאומר.

 

 

 

 

 

 

 

leonard

Leonard Cohen -You Want it Darker

רציתי לפתוח ולומר שהשנה הזו מצאתי את עצמי חושבת יותר מתמיד למה אני אוהבת את המוזיקה שאני אוהבת ומה הופך אלבום לאחד מאלבומי השנה שלי. אבל אז נזכרתי שגם בשנה שעברה, כשבאתי לדבר על אלבום השנה שלי, נשאתי נאום קטן בעניין. ושגם בפודקאסטים המוקלטים שלי בעבר, התייחסתי לעניין. למעשה אם היו עושים עליי סרטון ליאור שלייני כזה כמו שעשו על ההתבטאויות של יאיר לפיד היה יוצא די משעשע. אז החלטתי להביא רגע את הנאום הקטן מהשנה שעברה ומיד האני של העכשיו תחזור. שניה.

"…אבל יש לי בעיה להכריז על אלבום שנה מאת מוזיקאי פורה וותיק שאני לומדת להכיר רק עכשיו  ושאני לא מכירה את עבודותיו הקודמות. זה נראה לי לא הוגן- כלפיו וכלפי האלבומים האחרים. כמו רוב הדברים בחיי אני חייבת לקחת את זה ברצינות תהומית. אבל זו שאלה -האם אלבום שנה צריך להיות האלבום שהכי התרשמת ממנו/אהבת השנה או סוג של אירוע מוזיקלי משמעותי שהתרחש? אם התשובה היא האופציה הראשונה הרי שזו אלבום השנה שלי. בחירות הולמות את האופציה השנייה יכולות להיות למשל ביורק שחזרתה לבימה על רקע פרידתה ממתיו בארני והיצירה האפית שלה בהחלט יכולה להיחשב ככזו. היא בהחלט נחשבת על ידי הרבה מגזינים של מוזיקה. אבל אני לא מגזין ולכן לא – לא ביורק :)…"

חזרתי. השנה היו לפחות שני אלבומים שגרמו לי לתהות האם היו נכנסים לרשימה אלמלא אירע מה שאירע השנה. תשובתי -יתכן מאד שלא. לפחות שניים מהם. בואי – כי הוא לא אלבומו הטוב ביותר. הוא עוד אלבום יפה של בואי ובקיצור ראו כל מה שכתבתי עד כה. לגבי לנארד כהן- דווקא מדובר באלבום מצוין אבל אני לא בטוחה שהייתי שומעת אותו כפי שלא שמעתי רבים מאלבומיו האחרונים. וזה היה הפסד שלי כי האלבום יפהפה. אבל מה שהכי מותיר חותם פה היא הסופיות שלו. סיכום החיים. ודווקא העובדה שלא עקבתי אחרי כהן בשנים האחרונות הופכת את החוויה למרגשת יותר עבורי – אני נפגשת מחדש עם כהן של ילדותי ונערותי, שומעת בשירים החדשים את "Dance me to the end of love ", חושבת לראשונה על ההשפעות של המוזיקה היהודית המסורתית שמעולם לא הבחנתי בה, כי תפיסתי את כהן היא תפיסה של ילדה, ומצד שני אני גדולה, והוא עומד למות והוא כבר מת.

 

nels

Nels Cline – Lovers

לא חולפת כמעט שנה שבה נלס ליין מוציא אלבום סולו שלא מופיע בסיכומים שלי. מלבד היותו כמובן גיטריסט בחסד, ואף יותר מכך, אני אוהבת את הראש שלו. עושה רושם שהאלבום הזה הוא כמעט מפעל חיים ואני חושבת שחלק מהאהבה שלי לאלבום הזה נובעת מהידיעה, תוך כדי האזנה לו, שהוא יקר לליבו של קליין לדעתי זה ניכר (ונשמע). אבל עדיף שאביא את מילותיו שלו בעניין:

I have been dreaming about, planning, and re-working my rather obsessive idea of this record for well over twenty-five years, and it was always going to be called Lovers. It is meant to be as personal in its sound and in its song selection as it is universal in its endeavor to assay or map the parameters of “mood” as it once pertained, and currently pertains, to the peculiar and powerful connection between sound/song and intimacy/romance. In this, I hope Lovers offers something of an update of the “mood music” idea and ideal, while celebrating and challenging our iconic notion of romance.

אני נחשפתי השנה לשני אלבומים כאלה, שמנסים לשחזר את אווירת הMood. השני היה האלבום של The Bad Plus. אבל בעוד שאלו האחרונים, שאני מאד אוהבת, לטעמי לקחו את העיבודים המחודשים שלהם ליצירות ידועות יותר או פחות  בצורה מפורשת מדי, הרי שבהאזנה לקליין הרגשתי שאני כן הולכת ומתרצה לצלילים הרכים. ואני אומרת "מתרצה" כי הלו, זה נלס קליין -יש  שכינו אותו הגיטריסט האכזרי בעולם ואנחנו אוהבים אותו על כך..מתרצה כי יש פה שיתופי  פעולה של מוזיקאים עם ראש טוב  שיכלו להפוך את האלבום הזה להכי אקספרימנטלי שיש (אם לצטט את המשפט המעצבן של פיצ'פורק Initially, this can feel like a waste of good avant power)

אבל הדילוגים בין רוג'ר והמרסטין לסוניק יות' לזינה פרקינס לארטו לינדסיי  לנלס עצמו יוצרים משהו חדש אחר ומיוחד. אלבום עם קצב משלו, מבנה משלו, הגיון פנימי משלו. ולא בכדי הקדשתי כל כך הרבה מלל לאלבום הזה. אני בראש ובראשונה מעריכה אותו. אחר כך – הוא מחמם את ליבי.

kolossus

Michael Formanek's Ensemble Kolossus – The Distance

אין לי מושג מאיפה פורמנק (אני קוראת לו פומרנץ)  צץ פתאום אבל אני יודעת בודאות מי אחראי לזה שהפרויקט שלו יופיע ברשימות של כמה מחבריי…

אלבום מופתי, אינטיליגנטי ומרשים וגם מחמם לב. יצא כראוי על ECM. פורמנק, כנראה מלחין פורה ובאסיסט, לפי הביקורות אלבומו זה מהווה צעד גדול קדימה ברפרטואר שלו. ההרכב הוא אנסמבל של 18 נגנים ניו יורקים. אין מה להוסיף פרט להזמנה להאזין. נראה לי שאצטרך עוד שנה שלמה כדי להכיר אותו היטב. נראה לי שארצה להכיר אותו יותר טוב. הוא מעניין ומושך ומאתגר. וזו מחמאה גדולה ממני.

 

 

paak

Anderson.Paak – Malibu

"מאליבו" הוא ללא ספק אחד האלבומים הכיפיים ששמעתי מזה זמן מה. חזרתי אליו לאחרונה לאחר כמה חודשים של הפסקה ושמחתי להיווכח שהוא אף יותר מוצלח ממה שזכרתי. מהר מאד מגיעים עם האלבום הזה למערכת יחסים חברית. לפחות לחצי מהשירים פה כיף לחזור בכל פעם מחדש, וזה אלבום כמעט כפול. עם שירה מאסכולת קנדריק לאמאר אבל עם גישה לגמרי שונה של פאנק, חום ורגש.

 

 

 

 

 

nerissimo

Blixa Bargeld & Teho Terrado – Nerissimo

את החיבור הנפלא הזה בין שני המוזיקאים שמעתי עוד לפני הופעתם בארץ. אבל חוויית ההופעה לנצח תינצר בליבי. ולכן האלבום קיבל מקום מיוחד, בסיכום השנה- שהגיע לו ממילא. אחד מחבריי הטובים השנה. אפשר לצלול פה לכל שיר ושיר שהם עולם ומלואו. ולצד זה, לנצח אזכור את הבעיטה של בליקסה כאן

 

 

 

 

 

 

 

ולאלבום השנה שלי

==========================

packshot1-768x768

Nick Cave – Skeleton Tree

זהו האלבום שהכי נגע לליבי השנה. אני חייבת לציין שפחות המשכתי עם קייב בשנים האחרונות, ואת אלבומו הקודם Push the Sky Away שלכאורה לא היה מאד שונה בקו הכללי שלו  מהאלבום הנוכחי לא כל כך אהבתי. הוא היווה עבורי מפגש עם קייב אחרי שנים של הפסקה והמפגש היה לי משונה. הוא לא נשמע לי כמו ניק קייב, נביא הזעם מלא הפאתוס שזכרתי ואהבתי. הרגשתי שגם אם האלבום לא רע, היה יכול להיות אלבום של מוזיקאים רבים אחרים ולאו דווקא קייב. כנראה שהתרגלתי לתחושה מאז המפגש עם האלבום הקודם, כי ללא ספק גם ב Skeleton Tree קייב לא נשמע לי כמו הקייב של פעם. ב I Need You , אולי השיר שאני הכי אוהבת באלבום ואחד הקשים שבו, הוא נשמע לי לפרקים כמו מרק הוליס! בכל מקרה, אני כן חושבת שSkeleton Tree שונה מקודמו, והוא אינטימי יותר, אישי ותובעני רגשית. לפרקים חשבתי גם על The Good Son.

לא ראיתי את הסרט שליווה ותיעד את עשיית האלבום , One More Time With Feeling. אני בהחלט רוצה לצפות בו. וקשה המחשבה על ההקשר הביוגרפי והאובדן שחווה קייב, גם אם זה קרה אחרי השלמת האלבום. אבל גם במנותק מכל זה אם זה אפשרי בכלל, מדובר באלבום כבד ועוטף.

והערה לסיום -לא מזיק שעטיפת האלבום מזכירה מאד את Fear of Music

 

שנה טובה ותודה שעקבתם  :)

12 Comments

מיקסטייפ אחרון ל2016 ( ולפני עונת הסיכומים)

 

11914760_10206391542800741_2705781071771606526_o

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ציור מאת גיורא ברגל

 

קישור להורדת הקובץ

 

Tracklist

Idris Ackamoor & The Pyramids – We Be All Africans
The Dwarfs of East Agouza – Hungry Bears Don't Dance
The Cure – The 13th
Big Thief – Masterpiece
REM – Superman
Mountains and Rainbows -Ma'am ( I like your Daughter)
The Roots – Mellow My Man
De La Soul – Trainwreck
Skepta -That's Not Me
Nick Cave- I Need You
Beak> – The Cornubia
Lee Scratch Perry- Rat Race

 

Leave a comment

מיקסטייפ לפני החגים

 

ציור: גיורא ברגל

 

Tracklist:

Horseback – A Bolt from Blue
The Still – The Ecstatic
Tortoise – I set my Face to the Hillside
Waclaw Zimpel – Deo Gratias
Morrissey – Oboe Concerto
Barry Adamson -Evil kind
Mudcrutch – Trailer
Car Seat Headrest -Vincent
Wolfgang Press – Heaven's Gate
Death Grips – Bottomless Pit
Blixa Bargeld and Teho Terado – Animelle
Nels Cline – Lady Gabor
Moonwood – The Worm is Calling

Leave a comment

מיקסטייפ יוני 16

 

 

Untitled 034 black ink on paper 21.5X14cm 199003312014_0000

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רישום: גיורא ברגל

 

Tracklist

The Beach Boys -You Still Believe in Me
James Blackshaw – Failure's Flame
The Jesus Lizard – Sunday You Need Love
Shonen Knife – Calabash
Chris Forsyth & The Solar Motel Band – The Rarity of Experience pt.2
Beak -Spinning Top
DRI – All for Nothing
Fire! – Ritual , Part 4
Floaters – Float On
Anderson Paak – Lite Weight
Tom Waits – Bad As Me
Josephine Foster- No More Lamps in the Morning
Kendrick Lamar – Untitled 6

Leave a comment

מיקסטייפ אפריל

image001

 

 
ציור: גיורא ברגל

Tracklist

Vektor – Charging the Void

Cavern of Anti Matter –  Void Beat

Gate – Asset

Half Japanease – Man Without A Shadow

Kenny Knight – Baby's Back

Lucinda Williams – Dust

Ulver – Moody Stix

Glen Mercer – Salem

Moondog and His Friends -Suite No. 1 Third Movement

Saul Williams –  All Coltrane Solos at Once

J Dilla – Won't Do

Bob Mould – The End of Things

Eleanor Friedberger -A Long Walk

 

2 Comments

מה שמשמח אותי

יום ההולדת שלי, אז החלטתי לעשות כמה דברים שעושים לי טוב מתוך מחשבה שאולי ילוו אותי קצת יותר השנה. יצאתי לריצה, היה קצת קשה כי הזנחתי לאחרונה אבל טוב. ועכשיו אני יושבת וכותבת, כי זה חשוב לי ומשמח אותי.

קצת על אלבומי העת האחרונה:

 

jesuJesu/ Sun Kil Moon

הייתי קצת חשדנית לגבי האלבום הזה בהתחלה. שני השירים הראשונים לטעמי מאד שומרים על המרחק בין שני המוזיקאים. כל אחד עושה את שלו אבל התחושה היתה שלא נוצר משהו חדש מהשילוב. אבל בהמשך משהו קורה ואתה שוכח שזהו שיתוף פעולה, שם לב בעיקר לקוזלק ונזכר מדי פעם בקונטקסט. כרגיל אצל קוזלק יש סוג של נרקיסיזם מקסים. גם כשהוא מבכה את מותם של בנו של ניק קייב או בנה של דניאל סטיל (Exodus) הוא מדבר על עצמו. לפעמים זה מרתיע אותי, אבל לפעמים זה שובר לב.

 

 

tortoiseTortoise – The Catastrophist

האלבום הזה לא שקע אצלי בהתחלה, ואולי גם עכשיו לא לגמרי. כי יש בו משהו לא אחיד. אבל לדעת טורטויז מעולם לא היו לגבי אלבומים מובנים ( structured). החוזקה שלהם ומה שעושה אותם לטובים כל כך היא האסתטיקה האינטיליגנטית פי עשרות מונים מרוב המוזיקאים בשטח. ועם הופעת אורח של ג'ורג'יה האבלי מיו לה טנגו נדמה שכל הכוכבים נערכו בשמיים כדי לשמח אותי.

 

 

 

 

 

YouTube Preview Image

 

resonaThe Resonance Ensemble -Double Arc

שני האלבומים הכי טובים ששמעתי השנה עד כה (הם לאו דווקא מהשנה) הם אלבומי ג'אז. האלבום של Resonance Ensemble מכיל כמה ממעברי השירים המבריקים ביותר. שימו לב למשל למעבר בין הקטע הראשון לשני. ההרכב, אם אני מבינה נכון הוא אנסמבל גדול של מוזיקאים משיקגו ומאירופה, כשבינהם הסקסופוניסט Ken Vandermark. אלבום אינטיליגנטי ומעניין

 

 

 

 

Larry Ochs -The Fictive Five

larry ochs יתכן שזהו האלבום הטוב ביותר ששמעתי בחודשים האחרונים. מפי עוד סקסופוניסט. יש פה רגעים מבריקים כשכל שיר הוא מחווה לאמן אחר – הראשון ואולי האהוב עלי ביותר (גם הקטע וגם אובייקט ההומאז') מוקדש לוים ונדרס.מורכב, מאתגר ויפהפה. אל תחמיצו.

 

 

 

 

 

 

glenn mercerGlenn Mercer -Incidental Hum

יופי של דבר. מה אני אוהבת באלבום הזה? מלבד זה שהוא נעים ונחמד, אני אוהבת את הדרך שבה בחר לבטא את הערכתו לבריאן אינו. במקום ליצור מוזיקה ששואבת השראה עקיפה מאינו עשה מרסר מחווה לאינו כאילו מדובר בהמשך של האלבום או המשך העשייה של אינו של אמצע שנות השבעים. ולמקרה שהיה לנו ספק ישנו גם קאבר ל Here Come the Warm Jets אבל גיטרת הwarm jet שזורה לכל אורך האלבום. אני לא יודעת אם זו היתה כוונתו המקורית של מרסר (מהFeelies אגב), אבל כך אני מפרשת זאת וכך אני מעדיפה לחשוב על זה.

 

 

blackstarDavid Bowie -Blackstar

כולם כתבו ועדיין כותבים עליו, אבל הגעתי לBlack Star רק בשבועות האחרונים ואני מלאת הערכה לאלבום ולאיש. נכון, לא הייתי הגרופית הגדולה ביותר של בואי. לא בגלל שלא מגיע לו, פשוט תמיד היו מוזיקאים אחרים שהייתי קרובה אליהם יותר. הפתיע אותי כמה מותו נגע לליבי. אבל בלי קשר לכל זה Black Star מכיל כמה רגעים נהדרים והמחשבה על המוזיקאי ששמר על סקרנות ואינטיליגנציה לכל אורך הדרך מצליחה לרגש כל פעם מחדש.

 

 

YouTube Preview Image

 

yochaiYochai Wolf -Decomposing Composers

יוחאי הפתיע אותי השנה עם אלבום נהדר. למה הפתיע אותי? זה לא שלא חשבתי שיש לו את זה, פשוט נדהמתי מעומס הרעיונות וההשראה שהתכנסו להם בתוך אלבום אחד, ואפילו קצת התקנאתי ביכולת שלו לעבד כל כך הרבה רעיונות לכדי משהו כל כך מגובש ואף לשאוב השראות ממקורות כל כך טובים. רכשתי לעצמי עותק מהאלבום וממליצה גם לכל אחד מהם -גם לפרגן לעשייה מקומית יפה כל כך וגם פשוט להנות.

 

 

 

YouTube Preview Image

 

עד הפעם הבאה

להתראות :)

גלי

 

Leave a comment

סיכום 2015 שלי

היי. הנה הסיכום שלי. לא רבים יודעים זאת, אבל  השנה המשך קיומו של הבלוג הזה היה מוטל בספק, לא בגלל שנמאס לי, אלא כי השתלטו עליו גורמים עוינים והיה חשש שהלך כל הDatabase שלא לדבר על כך שלא היתה גישה לבלוג במשך כחודש וחצי.

טוב כל זה מאחורי ושבתי נחושה יותר, מגובה יותר ועם תוכנת הגנה שעולה לי כסף כל חודש.

העליתי על הכתב מחשבות לגבי האלבומים שיותר אהבתי השנה.האלבומים מדורגים מן המקום הנמוך לגבוה יותר ( כלומר המקומות הראשונים בסוף כמקובל) .

אלבום השנה שלי יצא בינואר אם אני לא טועה וכבר אז ידעתי שהוא יהיה אחד הטובים. חשבתי שאלבום השנה שלי יהיה מעט פחות כבד ומלנכולי אבל מה לעשות -זה האלבום שהכי אהבתי השנה.

מצרפת מיקסטייפ עם נציג מכל אלבום שמופיע פה. סך הכל מעל שעתיים של האזנה מצוינת.

מאחלת לכולכם ולי שנה טובה, שמחה ומלאת רגעים מוזיקליים נפלאים

גלי

 

viet cong

Viet Cong – Self Titled

כל השנה התלבטתי לגבי האלבום הזה. לא היה לי ספק לגבי העובדה שהוא אלבום טוב ושהוא מאלבומי השנה הבולטים( בתחומו). אבל לאוזני למודות השנים הוא נשמע כמו ההרכב התורן – בכל שנה או כמה שנים יש אחד כזה. פעם היו אלה אינטרפול, פעם היו אלה פרנץ פרדיננד, פעם היו אלה הרכבים שאני ממש אהבתי- כלומר הייתי בצד של המתרס שחווה אותם כמשהו חדש ועדכני. עכשיו אני לא חווה זאת כך אבל אני כן חווה את האלבום הזה כאלבום טוב ומהוקצע עם זרימה מצוינת. מגיע לו להיות ברשימה הזו.

 

 

 

FFS

 

FFS – Self Titled

FFS הם Franz Ferdinand והספארקס. בהתחלה כשראיתי את הפרומו לשיתוף הפעולה הזה חשבתי לעצמי שהרעיון חמוד ומבטיח. אחר כך כשהאזנתי לאלבום עצמו חשבתי שהוא בסדר ולא יותר. אחרי כמה האזנות החלטתי שהוא חמוד, מבטיח ומקיים. מה שיפה בשיתוף הפעולה הזה הוא שמתקיים בו דיאלוג של ממש בין שני ההרכבים. בחלק מהקטעים דומיננטיות של פראנץ פרדיננד ובאחרים (הרבים יותר לדעתי) דומיננטיות של הספארקס. אבל הרגעים שבו הם מתייחסים אחד אל השני הם רגעי הקסם. לפרקים הם אפילו קצת מחליפים תפקידים, ובדרך קצת צוחקים על עצמם ( Collaborations Don't Work). אני לא מחסידותיהם הגדולות של פראנץ פרדיננד, אם כי יש קסם מסוים בחיות שלהם ואני פחות מחמירה איתם בהסתכלות לאחור אחרי שפסקו להיות הit band (עצוב אך נכון). ההאזנה לאלבום עם הספארקס (שאני מאד אוהבת) מלמדת על אינטליגנציה של פראנץ פרדיננד שחמקה ממני בעבר. אלבום כייפי, אינטליגנטי לעתים קרובות ולא לרציניים מדי.

 

JSBZJGRE15Shay Ben Tzur , Jonny Greenwood & Rajasthan Express – Junun

אני תוהה אם לא הייתי נוכחת בהופעה הנפלאה של ההרכב הזה בפסטיבל ירושלים למוזיקה מקודשת האם הייתי אוהבת אותו באותה מידה. זה שהפרויקט יפה ומעניין אין לי ספק והאלבום מכיל כמה רגעים נהדרים. אבל לא ניתן להעביר את הקסם שהילכה עלי ההופעה במגדל דוד, עם אנרגיות המצוינות במיוחד של התזמורת מרג'סטאן. אחר כך הסתבר לי שפול תומאס אנדרסון עשה סרט על תהליך היצירה, ושמו של ג'וני גרינווד ( שאני אוהבת מעריכה ומוקירה ואפילו קצת star struck לידו) השתרבב לטעמי קצת יותר מדי לראש הרשימה כאחראי לפרויקט. אני לא בטוחה שדווקא הוא היה הגורם הדומיננטי פה , פרט לקידום והבאתו לקדמת הבמה. בכל מקרה, הפרויקט הזה אחראי לכמה רגעים מוזיקליים יפים במיוחד שחוויתי השנה ואני רוצה לציין זאת כאן.

 

 

Ken Mode - Success

Ken Mode -Success

אלבום סוחף מהרכב הפוסט-הארדקור הקנדי ששמו הוא קיצור  של  Kill Everyone Now…נו טוב לא הכל יכול להיות מושלם. הטקסטים מביעים את מחאתם של מעמד הביניים והמעמד הנמוך אבל לצד כל זה האלבום גם כייפי. גם העטיפה היא מהאהובות עליי השנה.

 

 

 

 

 

 

tom brosseau

Tom Brosseau – Perfect Abandon

יש משהו מקסים בטום ברוסו. זו לי ההיכרות הראשונה איתו. האלבום יצא בינואר ומיד שבה את ליבי. יש בו צניעות ותחושה מאד old fashioned . בצורה טובה. הזמן כמו עצר מלכת מסביבו וגם משהו במראה שלו נראה לא מחובר לשום תקופה. ברוסו הוא כותב שירים טוב והוא זמר טוב. אלבום שקט צנוע ויפה שמשום מה חמק מאוזני רבים.

 

 

 

 

laura marling short movie

Laura Marling – Short Movie

ובכן… לורה מארלינג. עוד מוזיקאית שהשם שלה הסתובב מסביב ומשפטים כמו "ג'וני מיטשל החדשה" פוזרו לאוויר כמו הבטחות שאולי וסביר שאין להן כיסוי. אבל מודה שמשהו בחזות שלה משך אותי כן להתייחס אליה לעומת שורה של סינג סונגרייטריות האחרות. ואני שמחה שסוף סוף הגעתי אליה כי היא מוזיקאית מקסימה מלאת חכמה והומור. אהבתי מאד את השירה האינטילגנטית, קצת עוקצנית, כמובן שאני הכי נהנית כשהיא נשמעת כמו כריסי היינד ולא בכדי בחרתי את השיר שבחרתי למיקסטייפ. הרומן שלי עם מארלינג ללא ספק התחיל.

 

 

videodrom

קין והבל 90210 – וידאודרום

אלבום מצוין של הטריו הישראלי שנוצר באמצעות מימון המונים (כיף לשמוע סיפורים כאלה). זהו אלבומם השני של ההרכב, הצעיר יש לומר ( בני 26-27) . האלבום אינטנסיבי ומצוין מוזיקלית אבל גם לא מסתפק בזה ומכיל טקסטים נוקבים על אובדן הדרך של הצבר הישראלי ושל האתוס הציוני, תוכניות ריאליטי, הרדידות והאלימות הכללית שפושה מסביב.

 

 

 

 

a0622773824_10

Deafheaven – New Bermuda

ב Brought to the Water, שיר הפתיחה של אלבומם האחרון של דףהבן, החלטתי , ולו רק לאורך השיר, שדףהבן הוא הם סופרסטארים .הם המקבילה במטאל  לגדולי כוכבי הפופ של הטינאייג'רז. ולו רק בזכות יכולתם לסחוף ככה עם קטע כזה. זה קטע אדיר בעיניי. וקליט מאד.

לפני שנתיים דףהבן היו בשלשה הפותחת שלי בסיכום השנה. הסיבה היחידה שהם לא ממוקמים כל כך גבוה השנה היא שהם כבר לא בגדר תגלית עבורי. אבל אלבומם השני לא נופל ברמתו מהקודם. האלבום נתפס בעיני המבקרים כקליט פחות מקודמו שהיווה עבור רבים אחד מאלבומי המטאל הנגישים שנעשו – הנגשת המטאל לקהל הרחב או משהו כזה. השיר הראשון ב New Bermuda ממשיך לדעתי עם המסורת הזו . אחר כך האלבום משתנה מעט. אני מקווה לראות את ההרכב הזה ממשיך ויוצר ומפתיע כי הם מאד משמחים עד כה.

 

 

loop

Loop -Array1

לופ ,או ליתר דיוק רוברט המפסון, שהוא היחיד שנותר מההרכב המקורי, חוזרים אחרי הפסקה של 25 שנה ועושים את מה שהם עושים הכי טוב -ספייס רוק מדטטיבי. עכשיו רק אצטרך לתפוס אותם בהופעה.

 

 

 

 

 

Yo L Tengo Stuff Like that there

Yo La Tengo – Stuff Like That There

ישנה מוזיקה שיש לה השפעה מרככת ומזככת על המוח. אולי זה משהו אינדיבידואלי, אבל מה שבטוח זה שאם משמיעים לי את Yo La Tengo האפקט מושג. נדמה שבאלבום האחרון מופעל האפקט במקסימום עוצמה – האופן שבו ג'ורג'יה האבלי עוברת ב"מכבש הריכוך" שלה ומיישרת את Friday Im in Love של הקיור לפי מידות Yo La Tengo מהלך עלי קסם. אלבום הקאברים המתוק של ההרכב הוא תענוג צרוף, במיוחד למעריצי ההרכב. במיוחד לי.

 

 

ryley walker

Ryley Walker – Primrose Green

בכמה מקרים יוצא לי לכתוב על אלבום שנה מפי מוזיקאי שראיתי אותו זה עתה בהופעה בארץ? לא הרבה. וזה כיף גדול. קרה לי גם בשנה שעברה עם Sun Kil Moon  שהיה גם אלבום השנה שלי. האלבום של ריילי ווקר הוא תוספת נעימה שמחליקה בקלות לרשימת האלבומים שעשו לי את השנה. נכון, אין פה שום דבר שלא שמענו בעבר, וריילי לא מסתפק במוזיקה וגם מצטייד בעטיפה מאד ואן מוריסונית לאלבומו ( גם את ההופעה בתמונע חתם עם קאבר למוריסון), אבל הוא עושה את זה בצורה מאד חיננית ונעימה.

 

 

Bjork-Vulnicura1

Bjork -Vulnicura

ביורק תמיד טובה ומעניינת לא? זו רק השאלה האם יש לנו סבלנות או לא… צפיתי בספיישל המעט ארכאי ששידרו לרגל יום הולדתה ה50 בהוט ולא יכולתי שלא לחשוב, לאור הסקירה של פועלה, שהיא תמיד היתה טובה ומעניינת. ושזו רק הסבלנות שלנו שמשתנה. אני חייבת להודות שלשני האלבומים שקדמו לVulnicura לא האזנתי. אולי שמעתי קטעים מתוכם. ואני מכירה את הArt Work סביבם. בVulnicura חזרתי אל ביורק בגלל הוייב סביב העובדה שזה "אלבום הפרידה" ממאתיו בארני. אלבום מופק לעילא, מעניין מוזיקלית, והשירים יפים. יתכן שגם קודמיו היו כאלה. אני בטוחה שהשניים הראשונים היו כאלה (פעלו לטובתם החידוש וההיכרות הראשונית עם היצור הקסום והחייזרי הזה) .

 

kendrik

Kendrick Lamar – To Pimp a Butterfly

זוהי ההזדמנות שלי להראות לכם שאני לא מנסה בכוח להביא סיכום אחר ואזוטרי. הנה כל הנסיבות מצביעות לכך שהייתי אמורה לפעול כלעומת הגל הסוחף של אהדה ותשומת לב שקיבל האלבום הזה של קנדריק לאמאר ולחשוב שהוא אוברייטד. מצד שני המקרה הזה לא לגמרי מסייע לי בהוכחה מאחר ואחרי גל האהדה הגיע גל נגדי של "האלבום הזה הוא ממש לא מה שעושים ממנו " אז אולי המחאה שלי היא נגד המחאה? לענייננו, האלבום של לאמאר הוא אולי לא יצירת מופת מוזיקלית ואולי גם לא מסמך סוציולוגי נוקב על התרבות האפרו אמריקנית בעידן הנוכחי, אבל הוא בהחלט כייפי. הפקה מצוינת ולא מעט רגעי חסד מאת קנדריק המלהג. אני בעדו.

 

 

Fantasy Empire

Lighting Bolt -Fantasy Empire

האלבום של לייטנינג בולט הוא אולי האלבום האינטנסיבי ביותר של השנה. אחרי הפסקה של חמש שנים Lightning Bolt חוזרים עם האנרגיות שתמיד היו להם ועם הפקה קצת יותר מהוקצעת. Auditory Annihilation , Mayhem הם רק חלק משמות התואר שנתקלתי בהם בהקשר לאלבום הזה. אלבום שלא מפסיק לרגע ואנחנו אוהבים את זה. . מומלץ בחום.

 

 

 

 

ufomammut ecate

Ufomammut -Ecate

אחד האלבומים החזקים והטובים ששמעתי השנה. זו היא לי היכרות ראשונה עם טריו הסלאדג' דום מטאל האיטלקי והם מצאו חן בעיני מהרגע הראשון. הלהקה קיימת למעלה מעשור וחצי. Ecate מסתבר היא אלה יוונית (Hecate). אלת הירח, הקוסמות והכישוף לא פחות! נראה שהיא קיבלה את כל הדברים השווים. אין רגע משעמם באלבום האינטנסיבי הזה. אגב גם העטיפה שלו יפה מאד.

 

 

 

Joanna Newsome -Divers

Joanna Newsom -Divers

מה אומר. אוקיי, אומר משהו. לנצח אזכור את ניוסום מדלגת בשמלתה היפה בין הפסנתר לנבל במשכן לאומנויות הבמה כמו ילדה בחנות ממתקים. אני אוהבת אותה. את שירתה. את הסונגרייטינג. אלבום נהדר עם שלא נופל ברמתו מקודמיו.

 

 

 

 

Eleniaורד

Floating Points -Elaenia

סם שפרד, כנראה מוזיקאי ומפיק אלקטרוני פורה, הוציא השנה אלבום בכורה תחת המוניקר Floating Points. הוא ללא ספק אחד האלבומים הטובים ששמעתי השנה. כפי שקראתי במקום אחר -האלבום יכול היה לצאת כמעט בכל שנה בשלושת העשורים האחרונים. מדובר באלקטרוניקה חמה ושקטה. שפרד מציין את Talk Talk בכלל ו Laughing Stock בפרט בתור מקורות השראה אבל לפרקים ( רק לפרקים) אני חשבתי גם על Tortoise ועל Four Tet.

 

 

haklik

הקליק – אני לא בפסקול

נראה לי שזה הסיכום הראשון שכולל גם אלבומים ישראלים. חשוב לי לציין שהבחירה לא לכלול אלבומים ישראלים בעבר לא נבעה מעניין עקרוני של הפרדה, אלא פשוט לא מצאתי אלבום שראיתי לנכון לכלול אותו. אני מניחה שמדי שנה נעשים דברים מעניינים בארץ אבל יתכן שהם לא מגיעים אלי (אני לא בטוחה שיש אלבומים טובים כמו הרכבים מבטיחים או הרכבי הופעות טובים-אבל אני לא חותמת על זה). האלבום של הקליק הוא אחד האלבומים שהכי ריגשו אותי השנה. לצד מותו של אלי אברמוב שמוסיף למטען הרגשי המלווה את ההתייחסות האלבום הזה, הרי שהחוויה המרכזית  היא העיתוי שלו, והתחושה החזקה שזהו הקול הברור הראשון שנשמע לאחר ניצחון הימין בבחירות. קול בלתי אמצעי וברור. לא מתוחכם מדי. לא ממציא עצמו מחדש. הקליק כפי שאנחנו מכירים אותם. אני חושבת שזו הפשטות שבה הם מבטאים את הדברים שהכי שבתה את ליבי.

 

mte-63-64-mag-original-image-crop-1-_main

Joshua Abrams -Magnetoception

אלבום נפלא חם ומענג של אברמס, עם שיתוף פעולה של מוזיקאים מצוינים, בינהם חמיד דרייק אהובנו.

 

 

 

 

 

 

 

prongsongsfromblackholecd

Prong -Songs From the Black Hole

איזה כיף של אלבום! אלבום הקאברים של Prong הוותיקים ממחיש את הטעם המשובח שלהם עם קאברים לKilling Joke, Fugazi ,Black Flag ניל יאנג ועוד. כמעט כל שיר פה הוא תענוג צרוף. אני לא יודעת אם הוא אחד האלבומים הטובים השנה. אבל הוא בהחלט אחד האלבומים שהכי קולעים לטעם שלי. האלבום הזה מזכיר לי את הכיף של אוספי הניינטיז שקנית בחנות בכפר סבא בעשרה שקלים או האוספים היותר מוצלחים שצורפו לNME.נהדר.

 

 

Tom Carter - Long Time Underground

Tom Carter – Long Time Underground

את טום קרטר אני מכירה דווקא בזכות שיתופי הפעולה שלו מהשנים האחרונות עם Pat Murano , שהם כשלעצמם מאד מומלצים. מסתבר שקרטר עבר בשלוש השנים האחרונות חוויה מאד קשה עם מצב בריאותי קשה שהוביל אותו לקומה למשך זמן מה. האלבום נכתב בעקבות החוויה הקשה הזו. מדובר ביצירה יפה ומדדטטיבית.

 

 

 

 

built to spill - Untathered moon

Built to Spill – Untethered Moon

ignorance is bliss . כי בעוד שנאמני Built to Spill מנסים להחליט איפה האלבום הזה ממוקם איכותית בדיסקוגרפיה של הלהקה, לי, שתמיד רציתי להכיר ולא הזדמן, ההיכרות הראשונה הזו היא מתנה פשוטו כמשמעו. איזה כיף של אלבום! אחזור על עצמי כפי שכבר התבטאתי לגביו- הוא מחזיר אותי לימי הזוהר של חוויית המוזיקה עבורי. כשהכל היה פשוט… בדומה לHalf Japanese בשנה שעברה או Sebadoh בשנה שלפני כן – אלבום מומלץ בחום.

 

 

 

ולמקום הראשון שלי



Mount Eerie - Sauna

Mount Eerie – Sauna

קראתי באיזו ביקורת לגבי האלבום הזה אמירה שמאד מצאה חן בעיני – "זה האלבום השקט הכי רועש ששמעתי". יש בזה משהו. רבים אומרים לי שזה אלבום יפה אבל צריך מצב רוח מיוחד בשבילו. אני מבינה את זה. יש בו משהו מאד תובעני ומאד טוטאלי. הוא מדכדך, כבד וקצת כולא את המאזין. אבל כל זה ועוד הם שגם תורמים ליופיו. האלבום יצא בתחילת השנה וכבר אז חשבתי שיש סיכוי טוב שהוא יהיה אלבום השנה שלי. אבל יש לי בעיה להכריז על אלבום שנה מאת מוזיקאי פורה וותיק שאני לומדת להכיר רק עכשיו  ושאני לא מכירה את עבודותיו הקודמות. זה נראה לי לא הוגן- כלפיו וכלפי האלבומים האחרים. כמו רוב הדברים בחיי אני חייבת לקחת את זה ברצינות תהומית. אבל זו שאלה -האם אלבום שנה צריך להיות האלבום שהכי התרשמת ממנו/אהבת השנה או סוג של אירוע מוזיקלי משמעותי שהתרחש? אם התשובה היא האופציה הראשונה הרי שזו אלבום השנה שלי. בחירות הולמות את האופציה השנייה יכולות להיות למשל ביורק שחזרתה לבימה על רקע פרידתה ממתיו בארני והיצירה האפית שלה בהחלט יכולה להיחשב ככזו. היא בהחלט נחשבת על ידי הרבה מגזינים של מוזיקה. אבל אני לא מגזין ולכן לא – לא ביורק :)

בחזרה ל"סאונה" סוף סוף -שימו לב לפתיחה עוצרת הנשימה -כששמעתי את הקטע הזה לראשונה מאד התרגשתי. ואני עדיין חושבת שזו פתיח יפהפה לאלבום. יש פה טקסטים נוגעים ללב, שירה עדינה שמאזנת נכון בין הליווי הנשי המעט אופראי לשירה של אלברום עצמו -וטוב שהוא נכנס גם. יש פה נויז, וצפצופים וצרצורים קטנים, ורוק טהור וכייפי ( לא הרבה ,זה נכון). משהו בטון האישי של האלבום הזה מכיר לי את ויל אולדהם שאני כל כך אוהבת. אבל רק מהבחינה הזו. ולצד השירים הכבדים והגרנדיוזיים יש גם כתיבה נכונה של שירים. כלומר סנוגרייטינג חכם. שימו לב גם לשיר Emptyness הטורדני והיפהפה.

 

My 2015 in Music by Gali Gonen on Mixcloud

Tracklist

Viet Cong – Death
FFS – Save me From Myself
Junun (Shay Ben Tsur, Jonny Greenwood , Rajasthan Express) – Chala Vahai Des
Ken Mode – These Tight Jeans
Tom Brosseau – Roll Along With Me
Laura Marling – Gurdjieff's Daughter
Cain & Abel 90210 – Efraim the Sublime
Deafheaven -Brought to the Water
Loop – Precession
Yo La Tengo – Automatic Doom
Ryley Walker – Same Minds
Bjork- Stone Milker
Kendrik Lamar – Wesley's Theory
Lightning Bolt – The Metal East
UFOMmammut – Somnium
Joanna Newsom – Goose Eggs
Floating Points – Peroration Six
Haklik -Lajoker Ein Panim
Joshua Abrams – Magnetoception
Prong – The Bars
Tom Carter- Entreaertne
Built to Spill – When Im Blind
Mount Eerie- Boat
Mount Eerie -Planet
Mount Eerie – Emptyness

8 Comments

פרידה ממגזין אהוב והיכרות משמחת

EB

 

המגזין הגרמני שאני אוהבת ומעריכה, Electronic Beats הוציא לפני מספר שבועות את הגיליון המודפס האחרון שלו. את EB הכרתי לפני כשנתיים, כשנכחתי בהופעה של בן פרוסט בפראג. ההופעה אחרה להתחיל ולנו היה הרבה זמן לשרוף במועדון האפלולי. במה שנראה כמו מעין חדר המתנה היו מפוזרים מגזינים, וביניהם מספר גיליונות של EB. גיליתי עיתון אינטליגנטי ואיכותי, יפה ויזואלית, ועם פורמט מעניין. מוזיקאים ואמנים שכותבים על מוזיקאים אחרים או מראיינים אותם וממליצים על אלבומים שהשפיעו להם.

את הגיליון האחרון ליוותה אוירת נכאים. בין המדורים השונים הפרידו דפים כפולים בצבע שחור לגמרי, כמסמנים אבל. בדבר העורך מילים מסכמות. נכתב שהעיתון מוקיר את החופש האמנותי שניתן לו מצד נותני החסות המפתיעים –  דויטשה טלקום.

אני לא יודעת אם אצליח לעקוב אחרי האתר במהדורתו הדיגיטלית. בעובדה שהייתי מקבלת את העיתון בדואר אחת לכמה חודשים היה משהו מחויב יותר ( וששכרו בצידו כמובן).

רק כדי להמחיש עד כמה המגזין טוב, הנה רשימה חלקית של התכנים מאותו גיליון אחרון : הגיליון נפתח ב"פוסטר" כפול של ביל דראמונד. טוני קונרד מראיין את פאוסט שמראיינים אותו בחזרה.

סקירה על פועלה של פאולין אוליברוס הלא מוערכת מספיק על פי המגזין.

ראיון עם ניו אורדר לרגל צאת אלבומם החדש.

ארבעה מוזיקאים סוקרים את אלבומה החדש של מיילי סיירוס ומעבירים ביקרות. שלושה לא פירגנו. תמיד מצליחים לגרד אחד שכן מפרגן. הפעם זה היה באופן מפתיע דווקא ג'וסטוס (יוסטוס?) קונקל מפיק הטכנו טוען שמדובר באלבום עם הומור שנדמה שכבר נעלם ממוזיקת הפופ העכשווית.

ועוד .

 

africa

 

אחד הגילויים המשמחים של החודשים האחרונים הוא עבורי האתר של קולות מאפריקה. אם מדברים על העדר מחויבות לפורמט הדיגיטלי , הרי שבעוונותיי לא עקבתי אחרי הטקסטים שהם מעלים לאתר. אבל אני מקשיבה למיקסקאלוד שלהם. העושר המוזיקלי שאני נחשפת אליו מאזורים מוזיקליים וגאוגרפים שאני פחות בקיאה בהם מרתק. ומה שהכי מעניין אותי היא העבודה שעד היום טעמתי קמצוץ של מוזיקה שיש ליבשת האפריקאית להציע. כלומר בעיקר אפרוביט ומקצבים מסורתיים יותר. אבל יש גם מוזיקה אלקטרונית עכשווית שנעשית, ויש בלוז ויש בעצם הכל. מומלץ בחום .

 

מאמינה שבקרוב יהיה מייקסטייפ. אחר כך בוודאי ניסיון לסכם את השנה המוזיקלית השקטה שלי.

נתראה

גלי

Leave a comment

מיקסטייפ אוגוסט

 

My August Mixtape by Gali Gonen on Mixcloud

ציור : גיורא ברגל

Tracklist

Meat Puppets -Up on the Sun
Andy Moore and Yannis Kyriakides – Doorways Make You Forget
Nir Matarasso – Muco Croissant
Haclick – Sof Hamasa
Ken Mode – a Catalog of Small Disappointments
Prong – The Bars
Liturgy -Kel Valhaal
Zs – Corps
Gohstfacec Killah Ft. Raewkon -Let the Record Spin
Electralane -Enter Laughing
Laura Marling – Gurdjieff's Daughter
Slapp Happy -Blue Flower
Wiclo – Magnetized

Leave a comment